מנחת חינוך רמז:יד

1שהוא קדוש היום מדרבנן כו'. ז"פ אף דערלה בח"ל הל"מ מכל מקום כרם רבעי בח"ל לא מצינו שיהא הל"מ רק לאותן שיטות הוא מדרבנן ונ"ל פשוט דחכמים החמירו לנהוג כ"ר בח"ל מכל מקום לא החמירו יותר מערלה דהיא הל"מ וקי"ל ערלה דספיקא שריא ואפילו לספוקי אהדדי שריא וכן אפילו רובא להחמיר. מכל מקום מקילינן כמבואר לעיל אם כן נ"ר או כ"ר בח"ל ג"כ דינא הכי וספיקא שריא כה"ג גבי ערלה ולא יהא נ"ר חמור מערלה. ואפ"ל בשלמא ערלה דהיה הלכה כך או למ"ד הלכת מדינה ע"כ קיל אבל זו דנ"ר ציוו חכמים משום גזרת רבעי בא"י אם כן דינו כמו שאר איסורים דרבנן דאסור לספוקי וגם ברוב אזלינן להחמיר וצד הראשון נראה יותר דלא חמור מערלה עביו"ד שם. ומ"ש הרהמ"ח לעיל דצריך לפדות כ"ר שלו על ש"פ כ"ה בר"מ ובטוי"ד ובתר"י כולם הסכימו דהאידנא דא"י לאכול בירושלים כיון שאין מזבח ע' בה' מע"ש ור"מ ה' בהב"ח ומ"ל שם יכול אף לכתחלה לחלל על ש"פ ע' תוס' ר"ה ובגיטין פרק האומר הקשו שם על דמוקי המשנה דמערימין על מע"ש דמיירי בזה"ז (ע' בגיטין) ל"ל הערמה הא יכול לחלל על ש"פ ע"ש ולדידי א"י מה קשיא להו דגמ' אוקמי' בזה"ז היינו אפילו בזמן עזרא מכל מקום תו"מ דרבנן עיין ר"מ פ"א מה' תרומות ואז כיון שביהמ"ק היה קיים אסור לחלל פירות [פחות] משוי' והש"ס רוצה לאוקמיה אפילו בזמן עזרא ומכל מקום מקשה הש"ס שפיר ואמה עבריה בזה"ז מי נהיג דהא אפילו בזמן עזרא לא היה נוהג דין ע"ע ואמה עבריה כי לא היה יובל נוהג מן התורה כי לא הי' כל יושביה עליה ואפילו בבית ראשון לאחר גלות קצת מישראל ע"י סנחריב בטלו היובלות עי' תוס' גיטין פ' השולח ור"מ בכ"מ מדינים אלו. ועיין ר"מ פ"א מה' תרומות כתב נראה לי שה"ה במעשרות דאינו נוהג בזה"ז אלא מדרבנן ועיין כסף משנה מהיכן הוציא רבינו ואפ"ל כמו תרומה שהביא קודם בשם הסמ"ג דראיית הר"מ מפסחי' דאמרינן הנח לתרומה בזה"ז דרבנן ע"ש אם כן ה"נ מבואר בש"ס דמעשר בזה"ז דרבנן אם כן מוכח דמעשרות ג"כ אינו אלא דרבנן כתרומה. ולכאורה צ"ע למה תלה הדבר ביראה לי הלא מבואר בש"ס ויבואר אי"ה במקומו. ודע דז"פ לע"ד כמו שנ"ר אינו נמכר ואינו ניתן במתנה כן אינו יכול להפקיר כיון דממון גבוה כי בכ"מ שוים מכירה ומתנה להפקר אם א"י למכור כך א"י להקדיש ולא להפקיר. ומ"ש בביצה ושאר מקומות דכרם רבעי היה לר"א וביקש להפקירו לעניים אף דא"י להפקיר נוכל לומר דהיה רוצה להפקירו בעוד שהי' סמדר ובוסר דאז ניתן במתנ' עי' לעיל. או אפשר דידוע דר"א היה מתלמידי ב"ש ע' תוס' שבת וב"ש ס"ל במע"ש ובדמאי דכ"ר יש לו פרט ועוללות דסברי כ"ר ממון בעלים הוא ומובא המשנ' זו בקדושין וא"כ יכול ליתן במתנה ולהפקיר. וכן ראיתי בט"א במס' ר"ה שדקדק אהא דהי' רוצה להפקירו לעניים אף דקיימא לן דהפקר לעניים לא הוי הפקר אך ר"א היה מתלמידי ב"ש וב"ש ס"ל דהפקר לעניים הוי הפקר וה"נ ס"ל כב"ש ויכול להפקירו. ולכאורה לפמש"ל בשם הט"א דהטעם דמחולל על ש"פ כיון דאיתא בשאלה אם כן לר"א דס"ל אין שאלה בהקדש כב"ש עי' בערכין וע' תי"ט פסחים מ' כיצד מפרישין אם כן לדיד' גם מע"ש דליתא בשאלה לא מצי פריק ליה פחות משוי' אך ע' בט"א בחגיגה דעתו דמוכיח מהש"ס דר"א סובר דלכל מילי יש שאלה חוץ מהקדש. ואפ"ל כיון דמע"ש ונ"ר אקרי קודש מודה הט"א דר"א סובר אין שאלה ועיין בסוגיא דצנועין בב"ק דהתוס' מפרשים דהצנועים היו עושין כן בשאר שני שבוע אבל בשביעית עצמה אינו מועיל לס"ד דגמרא. והרבה מפרשים כתבו דמיירי בשביעית עצמה וכן פי' הר"מ במשנה במע"ש ע"ש. ולכאורה ק"ל מאי מקשה הש"ס דוקא על ר' יוחנן דאמר גזל ולא נתייאשו הבעלים א"י להקדישו והי' ס"ד דחילול שוה להקדש ע"ש הא לפ"ז לכ"ע קשיא אי א"י לחלל דבר שאינו ברשותו מכ"ש דבר שאינו שלו אם כן בשביעית דהנ"ר הוא הפקר אם כן האיך יכולין הבעלים לחללו הא הוי דבר שאינו שלו ועיין בכלאים גבי הזורע כרמו בשביעית דאין אדם אוסר דבר שא"ש ומה מועיל תירוץ הש"ס דכל המתלקט ועכשיו חל החילול במחובר הא הוי דפקר לכל ואינו שלו והאיך יכול לחלל וצ"ע כעת. ולדעתי תקנה ל"ש כאן דהאיך יכולים חכמינו זכרונם לברכה לאוקמיה ברשותו כיון דהתור' אפקרי' ע"ש ואין הזמן מסכים לברר הענין. והנה במ"ש לעיל בפשיטות דנ"ר דינו כמע"ש דגם האידנא אינו נאכל בירושלים כמו מע"ש כיון דליכא מזבח כ"ה בפ"ב מה' מע"ש בר"מ ובפ"ט וגם כל הנהו דסוברים דהאידנא מחללים בפרוט' הטעם מחמת דאין אוכלים האידנא. ומדי עברי בזה בצל"ח בביצה בסוגיא דכ"ר היה עולה פקפק בזה וכתב דלדעתו לא ילפי' נ"ר ממע"ש בזה ונאכל אף האידנא בירושלים אח"ז כ' דהר"מ ספוקי מספקא לי' ופסק לחומרא דאינו נאכל ויש נ"מ ואין הזמן מסכים לעיין. וגם לפמ"ש דאפשר דנ"ר נאכל בטומא' ובאנינות ויכולין ליקח שלא לצרכי אכילה אם כן נ"ר שנטמא בירושלים אין פודין אותו שם ומע"ש נפדה אם נטמא בירושלים ואי"ה במצות מע"ש יבואר באורך: