עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryמנחת חינוך

מנחת חינוך רמז:ו

מנחת חינוך · Minchat Chinukh 247:6

Open in the reader →

1אפילו במחובר כו'. היינו מדאורייתא אבל מדרבנן ד"ה אין פודין במחובר לפי שאין אנו בקיאין בשומא במחובר רק התם גבי צנועין שלא יהיה תקלה לאוכלין התירו אבל ח"ל אין לפדות במחובר אך דנ"מ בזה"ז שפודין אפילו בש"פ פודין אפילו לכתחלה במחובר עיין ר"מ ובכ"מ ובר"ש ופשוט. ובתוס' ב"ק הקשו דלפי התירוץ דכל המתלקט אם כן הפדיון חל מעכשיו מכל מקום עבדי העניים איסורא דמה שגדל אח"כ לא נתחלל ותי' דמה שגדל אח"כ בטל ברוב אף דדשיל"מ ל"ב מכל מקום מדאורייתא בטל והצילם מאיסור דאורייתא ע"ש. ובאמת לפ"ד המרדכי הובא בא"ח סי' ש"ך ובסי' ק"ב בי"ד דכ"ה דביאתו לעולם ע"י תערובות אף דשיל"מ בטל אם כן מה שגדל אח"כ בא לעולם ע"י תערובות ובטל אף מדרבנן ועיין מגן אברהם סי' שי"ח רמז לזה ובמהריט"א לבכורות ואחרונים. ובעמדי בזה עלה על רעיוני דהנה מבואר בר"מ המע"ש דמע"ש אם נתערב בירושלים או אפילו חוץ לירושלים אינו בטל מטעם דהוי דשיל"מ ובודאי דגבי נ"ר ג"כ דינא הכי והנה דשיל"מ מדאורייתא בטל רק מדרבנן ל"ב. ולכאורה ק"ל הא ידוע ומבואר בביצה ובכ"מ דממון בעלים ל"ב ומ"ל ממון הדיוט או ממון גבוה ועיין באחרונים תי' ק' תוס' במעילה גבי האומר פרוטה בכיס זה הקדש דאם הוציא כל הכיס מעל ומק' התוס' דליבטל ברובא ותי' דמטבע חשיב ול"ב ועמ"ל פ"ז דמעילה ותי' האחרונים דממון הקדש הוי כממון הדיוט וממון בעלים ל"ב ועיין בש"ש ומשנת חכמים. וא"כ גבי מע"ש דפסק הר"מ בכ"מ מה' מעשר ובפ"ה מה' אישות דמע"ש מ"ג וכן גבי נ"ר פוסק דממון גבוה אם כן לא יבטל מן התורה אך באמת ל"ק נהי דלענין לאפוקי שם בעלים ל"ב מכל מקום לענין איסורא דרבעי בטל והוי כמו תרומה דעולה בא' ומאה ומותר לזר לאכלם מכל מקום צריך להרים מפני גזל השבט והאיסור בטל וממון ל"ב וכמו נבלה של אחר שנתערב בחתיכות כשרות דודאי פקע האיסור ומכל מקום בודאי צריך להחזיר לו החתיכה שלו אם כן ה"נ לענין לאוכלו בתורת חולין בטל. אך לכאורה אם מע"ש נתערב ומהתערובות לקח ש"פ וקידש אשה לא תהיה מקודשת כי עיקר הטעם דאינה מקודשת דהוי ממון גבוה עיין ר"מ ה' אישות או אתרוג או מצה להסוברים דא"י במע"ש דאין בו דין ממון אם כן לא תהיה האשה מקודשת דמעורב בו מע"ש ולא הוי ממון דידי' וכן אתרוג ומצה. אבל באמת נ"ל דז"א דבשלמא גבי תרומה דהאיסור לחוד וממון הכהן לחוד כי התורה אסרה לזרים וגם ציותה ליתן לכהן ויש הרבה איסורים שהם שלו וגם יש הרבה מתנות כהונה שאינם אסורין רק שצריך ליתנם לכהן וכן גבי הקדש עיקר האיסור שהוא מ"ג ואסור לגזול לגבוה כמו שאסור לגזול להדיוט אם כן גבי תרומה האיסור בטל ומכל מקום ממון חבירו ל"ב וכן הקדש ממון של הקדש ל"ב אבל גבי מע"ש דהבעלים אוכלין אותו אך הם זוכים בזה משלחן גבוה ומחמת כמה מצות שנצטוינו בה הוא שייך לגבוה רק אנו אוכלין משלחן גבוה אבל לענין ביטול כיון דבטל לענין דא"צ לנהוג בו דיני מע"ש דהיינו לענין איסורא אם כן ממילא לא הוי לגבוה כלל כי אין שום מצוה נוהג בה כלל וכיון דבטל ל"ה מ"ג כלל. אך לכאורה אדרבא כיון דמ"ג ולא יבטל ממילא האיסור ג"כ לא יבטל אך עי' תוס' ביצה דף כ"ז ע"ב גבי צליית הפסח אף דמחמת המצוה הוא צורך גבוה מכל מקום כיון דעיקר המצוה בשביל אכילה בטלה צורך גבוה עי"ש אם שאין זה לשונם (וגם בכונתם צל"ע היטב) ה"נ כיון דעיקר מה דהוי מ"ג מחמת המצוה אבל עיקר מצותו לאכילה ולשתיה הוי זה העיקר וממילא כיון דבטל לענין האיסור ממילא ל"ה מ"ג אף דמבואר בר"מ דע"כ מע"ש מ"ג דכתיב לד' מכל מקום נראה דמזה הטעם כתבה התורה לד' כנ"ל ועדיין לא הבאתי בכור הבחינה וכתבתיו לעורר: