מנחת חינוך רמח:ב
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 248:2
Open in the reader →1והנה אזכיר כו' אזהרה לאוכל מבהמה קודם שת"נ. זה מבואר בסנה' ובכ"מ ודעת הר"מ פ"א מהלכות שחיטה שהוא דאוריית' כפשטא דש"ס רק דאין לוקין כיון דהוי לאו שבכללות וע"ש בלחם משנה באחרונים בכו"פ ותב"ש דדעת רש"י ז"ל שאינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא הוא וע"ש שכתבו טעם דעת רש"י ועיין בס' הנ"ל שהחמירו שנראה עיקר כי הוא לאו ולא אסמכתא ועי' עוד שם דדעת הרבה אחרונים דאנן פסקינן דמפרכסת מותרת לב"נ מחמת מי איכא מידי לא כדעת הר"מ מכל מקום כ"ז שהיא מפרכסת דאסור לישראל מן התורה אז ל"ש מי איכא מידי דגם לישראל אסור, אסור להאכילו לב"נ ג"כ עד שתמות ובתב"ש אין דעתו כן ע"ש באחרונים. והנה אף דאין לוקין מכל מקום אף ח"ש אסור מן התורה כהסכמת אחרונים אף דל"ח לאצטרופי למלקות מכל מקום אסור מן התורה מכל מקום יש הרבה נ"מ לענין איסור בלחוד ולא לעבור על לאו כמו לענין שבועה דאינו חל על לאו ועל ח"ש שאינו מפורש בתורה חייל וכתבתי זה כ"פ לעיל. והנה אפשר דמשכחת לה שיאכל ח"ש ולא יהיה בו איסור כגון בשעה שאוכל כ"ש עוד חי' הבהמה ובכא"פ תמות אם כן ל"ח לאצטרופי אך יש כ"פ סוברים הפי' חל"א בענין אחר. ולכאורה אפשר משכחת לה חל"א מבהמה אחרת כיון דהוי משם א' אך אפשר דהוו גופין מחולקין. גם פשוט לענ"ד אם א' אכל אמ"ה או במה"ח אם אכל קודם שמתה הבהמה חוץ מה שעובר על לאו דאמ"ה ובמה"ח ולוקין עובר גם כן על לאו דל"ת על הדם רק דאין לוקין אבל אם אכל אחר מיתת הבהמה א"ע רק על לאו דאמ"ה או במה"ח. גם תדע דבן פקוע אף שמותר בלא שחיטה מכל מקום אסור לאכלה בעודה חי' מחמת ל"ת על הדם דלא גרע ממפרכסת. גם תדע דל"ד בהמה ה"ה עוף כ"ד דטעון שחיטה ופשוט. ולכאורה איני מבין בשלמא לרש"י דקודם שת"נ הוא מדרבנן אפשר דלא אמרו אלא משום לתא דאמ"ה ע"כ דגים וחגבים דאין בהם משום אמ"ה מותר לאכלם אף כשהם חיים וכ"נ מהש"ע דלא נזכר בהם שום איסור בי"ד סי' נ"ג אבל לשיטת הר"מ שהוא גזירת הכתוב אם כן לכאורה דגים וחגבים גם כן לא יהיו נאכלים חיים מחמת לאו זה וברמ"א מבואר דאסור לאכלם חיים משום בל תשקצו משמע דבלאו הכי מותר לאכלם אף אברים מהם כ"ז שהוא חי וכן עמא דבר. ונראה דקים להו לחז"ל דמה"ת לא נאמר לאו זה רק היכי דשייך אמ"ה והיכי דל"ש אמ"ה גם לאו זה ליכא. ולכאורה לפ"ז גבי טמאה דאין אמ"ה נוהג בישראל גם כן אינו נוהג לאו זה אם אכל קודם שת"נ וא"ע רק משום טמאה ונ"מ לקוברו בין רשעים גמורים עיין יבמות ומצאתי בתב"ש עמד בזה והקשה להכסף משנה מנלן דדגים וחגבים מותר לאכלם קודם שת"נ ע"ש שכ' דמשמע דמותר דאין חיותם חשוב ולפי זה אפשר דבטמאה עוברים על לאו זה גם כן (ואף דאין אחע"א רק לקוברו בין רשעים גמורים כמש"ל) או דנ"מ אם אסר על עצמו בקונם אבר שאסרה תורה קודם שת"נ אם הם בכלל אסור לו ג"כ בהנאה ואי לאו שרי ואין כאן מקומו. ונ"מ כזו מבואר בדברי הפמ"ג כ"פ ע"ש. ונ"ל פשוט אף לפמ"ש דלדעת הר"מ גם כן הלאו הוא משום לתא דאמה"ח מכל מקום בודאי א"ע על הלאו אם אכל אבר שאין בבשרו כזית רק בצירוף גידים ועצמות דרק באמ"ה דינא הכי ולא בשאר איסורים ובפרט לדברי התב"ש דהתורה אסרה דחיותם חשיבא ולא משום אמ"ה בודאי א"ע על הלא תעשה רק בכזית בשר כשאר איסורים שבתורה כנ"ל פשוט: