מנחת חינוך רנד:ד
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 254:4
Open in the reader →1וביארו ז"ל כו' כ"א למלכי ב"ד בלבד כו'. וכ"ה בר"מ נראה דהוא בכלל מורה המקדש והוא מן התורה ובהר הבית מותר לישב כמבואר בגמ' בכמה דוכתא ביומא גבי כה"ג ובסוטה גבי מלך. ונ"פ דמורה המקדש היא מן התורה אך הכתוב מסרו לחכמים באיזה ענין נקרא מורה והם חילקו לפי קדושת המקום בהר הבית אף על פי שמוזהרים ג"כ על מורה המקדש מכל מקום ישיבה אין גנאי רק שאר דברים המבוארים ובעזרה דהי' מקום מקודש יותר אף ישיבה היא גנאי וע' מ"ל הביא בקיאות אם האיסור ישיבה ד"ת או דרבנן ומביא בשם רש"י סנהדרין דהיא הל"מ וברש"י יומא מבואר שם מקרא וכתב דאפשר דהוא אסמכתא וע"ש שמביא בשם רש"י בסוטה שפי' דאין כבוד שמים בכך נראה דהיא מדרבנן וכתב דאפשר דרש"י יהיב טעמא על מה אסרה התורה הישיבה וכ' דכן מוכח ממ"ש רש"י חוץ ממלכי ב"ד שחלק להם המקום כבוד נראה שהיא מה"ת. ולדידי אין ראיה דאפשר דהיא מדרבנן מכל מקום כיון דחזינן דמפורש בקרא דוד המלך ישב אם כן לא היה כח ביד חכמינו זכרונם לברכה לאסרו כמ"ש הט"ז יו"ד סי' קי"ז ובה' יוה"כ ובח"מ וסברת הכסף משנה בה' מלכים אף דגזרו דמלך לא דן ולא דנין מכל מקום כיון דכתיב ב"ד דינו לבוקר משפט אם כן לא הי' כח ביד חכמינו זכרונם לברכה לגזור עליהם דבר שהוא מפורש וכאן מהר"מ והרהמ"ח נראה שהיא מן התורה מחמת מורה המקדש וע"ש שמביא בשם תוס' זבחים שנסתפקו בדבר אם היא דאורייתא וביומא נר' מדבריהם דהיא אד"א וע' תוס' יומא כתבו דהכהנים מותרים לישב בשעת אכילת קדשים כיון דהיא צורך עבודה או כיון דכתיב למשחה כדרך שהמלכים אוכלים והר"מ והרהמ"ח אין דעתם כן נר' דס"ל כתי' התוס' שם דיושב אוכל היינו בקדשים קלים וע' תוס' סוטה שם באריכות וע' שם בתוס' והובא במ"ל כאן דאף בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש אף דא"ח שם משום טומאה ואין שוחטין שם ק"ק כמבואר עיין ר"מ פ"ו מכל מקום לענין ישיבה גם שם אסור ע"ש: