מנחת חינוך רנז:ג

1ולא יורה בפניו ובתוך שנים עשר מיל הלשון קצת מגומגם. ועיין ר"מ שם דינים אלו ובש"ע באריכות ומ"ש הרב המחבר ונוהגת בזכרים ונקבות ז"פ ולענין לעמוד לפני אשה זקנה לדידן דפסקינן כאב"י דאפילו זקן אשמאי אם כן בודאי חייב לעמוד מפני אשה זקינה אך לדעת הר"מ דילד חכם א"צ לעמוד בפני זקן אשמאי רק הידור וא"צ לעמוד אלא מפני זקן חכם בודאי א"צ לעמוד מפני אשה אף שהיא חכמה שלמדה תורה מכל מקום אין חכמה לאשה אלא בפלך וכל הדינים שצריך חכם בודאי ל"ש באשה אף שהיא חכמה דאינו נקרא חכם רק אם מצווה ללמוד ולקנות חכמה ע"כ אפילו מפני עבד חכם כטבי עבדו של ר"ג מכל מקום אין לו דין ת"ח ואפשר דדין בעל מעשים יש להו אם הם מדקדקים במעשיהם עיין בש"ע דין בעל מעשים כנ"פ. ולענין אם חייב לעמוד מפני סומא זקן ע' באחרונים הביאו ראי' מיומא דנ"ג ע"ב גבי תלמידי ר"י כי הוו מפטרי מיניה הוי מתווסן אסקופתא דמא וע"ש ברש"י מחמת דר"י הי' ס"נ נראה דגם לסומא חייבים לכבדו ואפשר לפנים משה"ד הוא דעבדי ולענין אי סומא מחויב לקום מפני זקן עיין ג"כ באחרונים הביאו ראי' מקדושין דחייב ג"כ לעמוד עיין באחרונים ובא לידי בשאל' ס' פתחי תשובה ודעתו דסומא א"צ לעמוד ודבריו אין נראים. ועבב"י ובש"ע מבואר דלפני יניק וחכים אף שלא בא לכלל מצות חייבים לקום מפניו מכל מקום דוק' קטן כיון דיבא לכלל מצות וגם אביו מצווה ללמוד עמו תורה אבל אשה ועבד כיון דשלא כדין למדו ואפילו למ"ד דמותרים ללמוד מכל מקום אינן מצווה נ"פ דאין להם דין חכם לכל הענינים שמוזהרים על כבוד חכמים ופשוט. ומבואר בש"ס פ' שבועת העדות גבי דביתהו דר"ה דאשת חבר ה"ה כחבר וצריך לעמוד מפניה וע"ש בתוס' דא"ח לאחר מיתה אין כאן עשה דכבוד התורה עדיף ובר"ן מביא מפורש דלאחר מיתת החבר חייבים בכבודה רק מדרבנן אבל בחיי בעלה היא מן התורה וצריכים לעמוד בפניה. והנה ר"מ וטוש"ע לא הביאו ד"ז ולא ידעתי למה ובט"ז יו"ד סי' רמ"ב מביא בזה"ל דהתו"ס שבועות הנ"ל דשמא אין שייך עשה דכבוד התורה באשת חבר אחר מיתה אבל בתשובת מהר"מ מינץ כ' דוק' אם ניסת לע"ה אבל אם לא ניסת חייבים לכבד' כבראשון ובאמת בתוס' מבואר עוד תיבה דאין שייך לאח"מ עשה דכבוד התורה עדיף וא"כ היא תי' לקושייתם שם אבל מכל מקום אפשר עשה יש אך דל"ש האי עשה עדיף. אך בר"נ שהבאתי מבואר להדי' דלאח"מ אין עשה אבל מדרבנן חייבים בכבודה אם כן אין ראיה מהר"מ מינץ דחילק לאחר שניסת לע"ה בודאי אין חייב בכבודה אבל כ"ז שלא ניסת מחויבים על כל פנים בכבודה מדרבנן וז"פ. והנה מבואר בש"ס ובר"מ וש"ע דהרב שמחל על כבודו כבודו מחול ומכל מקום קצת הידור בעי למעבד ומבואר עוד דעל בזיונו א"י למחול ועיין בדין זה בטורי אבן למגילה דף כ"ז. והנה מבואר דדוק' חכם שתורתו דיליה אבל מלך א"י למחול עיין בקידושין אם כן נ"ל פשוט דעיקר כבוד לא"ח היא כבוד החבר ע"כ היא דוק' בחייו ע' רמב"ן גבי אשת אב ובעל אמו דהתורה ריבת' בחיים הכל חוזר אל כבוד האבות אם כן אשת חבר א"י למחול על כבודו דא"י למחול כבוד התורה של בעלה ובזה ניחא מה שלא מחלה דביתהו דר"ה דאפילו אם נאמר דהכבוד אינו רק דרבנן מכל מקום א"י למחול כבוד בעלה והא דמבואר שם דהנהו אמוראי דאותבינהו מחמת כבוד התורה ולא מחלו על כבודם כ' לעיל בחיבורי זה דשם הוי בזיון דהדיינים יושבים והם יעמדו ועל בזיון א"י למחול עמ"ש לעיל. אך לכאורה ה"נ דמי לבזיון אך אפילו בלי ראי' נ"ל פשוט דא"י למחול כבוד בעלה כנ"ל ברור בעזה"י.

2והנה שיעור זקן בשנים אינו מבואר בר"מ ובהרהמ"ח בכמה שנים הוא נקרא זקן לעמוד מפניו ובשו"ע ובטור בשם הרא"ש דשיבה היינו בן ע' שנה וכתב ב"י דהיא משנה מפורשת בן שבעים לשיבה באבות ונ"ל דהיינו לדידן בגמרתינו דסברתינו דשיבה משמע כל שיבה אם כן שיבה יקר' בן ע' אבל לדעת התרגום דפי' על שיבה מן קדם דסבר באוריית' ועל זקן פי' מפני סבא אם כן לדעתו צריך לעמוד מפני בן ששים דמבואר במשנה דבן ששים לזקנה ונקרא זקן ואפילו בן ששים אף שאינו חכם צריכין לעמוד דלהת"א זקן הוא אף שאינו חכם ובזה אפשר ליישב דעת הרי"ף שפוסק בזקן אשמאי כאב"י דסובר דשיבה כל שיבה במשמע ומכל מקום נראה מדעתו דיניק וחכים לא והקשה הר"ן אם כן זקן למאי אתא אם הוא חכם וזקן תפ"ל דצריכים לעמוד מפני הזקנה ואם אינו זקן רק חכם הא שיטת הרי"ף דא"צ לעמוד מפני חכם ולפמ"ש אפשר דאיסי ב"י סובר דשיבה משמע זקן אשמאי אבל דוקא אם הוא בן ע' כלשון המשנה בן שבעים לשיבה וכ' התורה מלת זקן אם הוא חכם צריכים לעמוד מפניו בעת הזקנה היינו בן ששים אך דהרי"ף הי' לו לפרש אבל דברי אב"י אפשר לפרש כן וראיתי בסידור של האלקי האר"י זצלה"ה בתחלת הסידר קודם התפלה מבואר שם בשמו דמפני בן ששים צריכים לעמוד ובאמת סותר לדעת הש"ע והרא"ש ונראה ברור דחשש לדעת התרגום דזקן הוא סבא ואפילו אינו חכם ומלת זקנה היא בן ששים כלשון המשנה ויש להחמיר כהתרגום לעמוד מפני בן ס' ובפרט שכ"ד האלקי האר"י זצוק"ל. ולענין קימה שיש בה סמיכה או כמאן דשרי מסאני אי חשוב עמידה לענין ת"ח ע"ש בתוס' שבועות ובחה"מ לענין עמידת הדיינים והעדים. ודע דמבואר בש"ס מ"ק ופסקה הר"מ פי"א מה' אבל ובש"ע דיו"ד סי' ש"ע דחולה ואבל א"צ לעמוד אפילו מפני נשיא. והנה דיני כיבוד רבו ונשיא וזקן ארוכים מאוד ואין כוונתי בח"ז להאריך בפרטי הדינים. אזכיר עוד איזה דבר דידוע דאסור לקרות לרבו בשמו עיין ר"מ ובש"ע נראה מדברי רוב הפוסקים דלרבו אסור לקרות בשמו אפילו שלא בפניו ואפילו אם אין השם פלאי רק צריך שיאמר ר' פלוני כמבואר בכ"מ וראי' מיהושע שאמר אדוני משה כיון שאמר אדוני ש"ד. ודברי הש"ך סי' רמ"ב ס"ק כ"ד שכתב דבפניו אסור לקרוא בשמו אפילו שקורא ר' פ' צ"ע שהרי הכסף משנה הביא ראיה שאין עליה תשובה. אך לי קשה הא בפרשת מטות כתיב גבי געולי מדין ויאמר אלעזר כו' אשר צוה ד' את משה אם כן היאך קרא לרבו בשמו וקצת נראה שהי' בפניו ע"ש ברש"י ואפילו שלא בפניו אסור כמ"ש ונראה דמכאן סיוע למה שראיתי בס' מעבר יבק שאם א' מתפלל לפני השי"ת על אביו ועל רבו לא יאמר בתפלתו אדוני רבי או א"א כי נגד השי"ת ב"ה אין לקרות לשום אדם אדון וכמבואר בש"ס דאוריה החתי הי' מורד במלכות דאמר לפני דוד ואדוני יואב אם כן ה"נ כיון דאלעזר אמר אשר צוה ה' את משה והזכיר שמו של השי"ת ב"ה ל"ש לקרות אז אדון לרבו. אך צ"ע בס' יהושע כתיב כ"פ שאמר יהושע משה עבד ה' ולא הזכיר אדוני ובאמת אסור להזכיר אפילו לאחר מיתה עיין בכסף משנה וט"ז שם ואין להאריך: