מנחת חינוך כו:א

1שלא וכו'. מצוה זו היא על המחשבה לבדה ג"כ וכ"ה בר"מ פ"א מה' יסה"ת ה"ו כל המעלה ע"ד שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר על"ת שנאמר לא יהי' לך. והנה על המחשבה ל"ש עונש כ"א רק בידי שמים כי הוא העיקר שהכל תלוי בו כמבואר בר"מ וכאן. והנה בעע"ז במעשה כמבואר לקמן במצוה זו או כדרך עבודתה או שלא כדרכה בד' עבודות דהרהמ"ח הולך כאן בשיטת הרמב"ן שמובא במכ"ז דעובר על לאו זה דלא יהי' לך וכו'. לכאורה נראה דגם הר"מ מודה לזה כיון דעע"ז אמאי לא יעבור בל"ת זו דהרי הוא במחשבתו לאלהי כיון שעובד אותה ואי בעובד אות' מאהבה ומירא' מבואר לקמן דאם עבד אותה פטור ומבואר בר"מ פ"ג מה' עכו"ם ה"ו. אם כן ע"כ מיירי דנחשב לו לאלהות אם כן אמאי לא יעבור על לאו דלא יהי' לך אך בר"מ פ"ג מה' עכו"ם ה"ב כ' דחייב כדרך עבודתו לכל ע"ז ובה"ג כ' ואזהרה של עבודות אלו מלא תעבד' וכו' ומשתחוה וכו' שנא' לא תשתחוה ואמאי לא כלל כל עבודות בלאו דלא יהי' לך כדעת הרמב"ן ולומר דלא יהי' לך הוי לאו שבכללות כיון דכולל כל עבודות הן כדרך עבודה והן בד' עבודות והן במחשב' הא מבואר בס' המצות להר"מ בשרשיו דכ"ה דהעונש מפורש ילפי' האזהרה אף מלאו שבכללות עיין ר"מ בס"מ מל"ת כ"ו וכ"ז אם כן כאן דהעונשים מפורשים בזביחה ובהשתחוי' אם כן למה לא ילפינן מלאו זה ומהר"מ נראה דאזהרות הם מהכתובים שמביא ולא מלאו זה ונ"מ גדול' לפ"מ שהבאתי כ"פ בח"ז דצריך להתרות משום איזה לאו עיין שבועות פ"ב אם כן לדעת הר"מ אם עובד כדרך עבודה או בארבעה עבודות והתרו בו משום לאו דלא יהי' לך אינו חייב ובאמת לא ידעתי טעם לזה. ולכאורה ד' הרמב"ן נכונים מאוד דכל העבודות של חיוב מיתה הם בכלל לאו זה דלא יהי' לך. אך באמת תמוהין לי דברי הרמב"ן דלדבריו כל הנהו עבודות ילפינן מלא יהי' לך הא מבואר בסנהדרין ס' גבי השתחואה דילפינן מפסוק וילך וישתחוה וכו' אמרינן עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל כי לא תשתחוה וכו' ומאי צריך לילף אזהרה הא אזהרתם מלא יהיה לך ע"ש דס"א דר"א אומר מנין הזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב שנא' ולא יזבחו אם אינו ענין וכו' ואנן פסקינן דזביחה יצאה ללמד על הכלל ע"ש אם כן חזינן דצריך אזהרה לזביחה וע"ש בתוס' ד"ה מנין. וע' דס"ג שלש השתחויות בע"ז למה אחת לכדרכה ושלא כדרכה וא' לשלכ"ד וכדרכה ולדעת הרמב"ן כל עבודות הללו הן ד' עבודות לכל ע"ז אפילו למבוזים הכל בכלל לא יהי' לך אם כן למה צריך הש"ס לחפש אזהרות מפסוקים הללו. אך הוא גופא קשה על הש"ס למה לא ילפינן מלאו דלא יהי' דהרי ד' הרמב"ן מסתבר.

2ע"כ נלע"ד דשיטת הר"מ כ"ה ודברי מלוקטים ע' בהג"מ וכ"מ ואני אכתוב בפשיטות ואם אפשר נטיתי מדבריהם. דהכלל בודאי אם מקבל איזה דבר בעולם לאלהי עובר בלאו דלא יהי' לך כמבואר בר"ה הן מיכאל שר הגדול והן שלשול קטן שבים וחייב מיתה כמבואר בש"ס. אך אם יש ע"ז בעולם שנעבדת ע"ד שיש בה צד אלהות ע"ז הוא גזירת הכתוב אף שהישראל אינו עובד אותה בצד אלהות ואינו מקבלו עליו כלל באלהי אך הוא עושה העבודות שהעובדים עושים כגון פעור ומרקוליס והוא עושה כן אף שמכוין לבזות אותה מכל מקום גזירת הכתוב הוא דחייב סקילה במזיד כמבואר בסנהדרין דף ס"ד ורש"י פירש להדיא דאם התרו בו חייב מיתה וכ"ה בר"מ ה"ה הפוער לפעור או זורק אבן למרקוליס ומכוין לבזותו הואיל ועבודתו בכך חייב ומביא קרבן על שגגתו היינו במזיד חייב סקילה ובשוגג מביא קרבן וע"ש בכ"מ. ובהלכה אח"ז כ' דלענין חיוב חטאת הוא וא"י מי דחקו לזה ואי דמוטעה הוא כך גזרה התורה דאסור לעבוד אפילו אם מכוין דרך בזיון ואינו מקבל עליו לאלהות כפירש"י מכל מקום כך הוא גזירת הכתוב דאותה הע"ז שעובדין אותם והעובדים עובדים אותו מחמת טעותם שסוברים שיש בה צד אלהות אסור לישראל לעשות עבוד' זו שהם עובדים אותה ועע"ז הוא מזיד שכך מתרין אותו איסור אפילו לבזות אותה בזה. וכן אם יש איזה ע"ז הנעבדת שהעובדים מחשבים אותה לצד אלהות והישראל עובד אותה ומפרש דעתו שאינו מקבלו עליו באלהי ועושה לפניה ד' עבודות מכל מקום כך גזירת הכתוב דחייב הואיל ויש עובדים אותה אסור לעשות לפניו העבדות וכן כדרך עבודת' כך הוא גזירת הכתוב אם הוא ע"ז שעובדין אותה אסור לעשות לפני' דרך עבודת' שהעובדי' עובדי' אותה בכך או ד' עבודות המכובדים ול"ק קושית התוס' דס"ד שהקשו דמאהבה ומיראה פטור מכ"ש אם מכוין לבזות כאשר יבואר אח"כ.

3אך על רש"י הקשו שפיר דרש"י פי' מאהבה ומיראה פטור כיון שלא קבלו לאלהי ודאי קושיתם חמורה דאם מכוין לבזוי' ג"כ לא קבלו עליו לאלהי ומכל מקום חייב ע"כ פירשו דעבדו בביזוי ע"ש בדבריהם אבל הר"מ ס"ל דכך הוא גזירת הכתוב אפילו אם מבזה ע"ז ואומר בפי' שמבזה אותה ומכ"ש שאומר מחמת אהבה ויראה חייב אם עושה לפני' כדרך עבודתה או א' מד' עבודות המכובדים ועתוי"ט במשנה וזה דעת הרמ"ך וכ"ז בע"ז שנעבדת אם כן הוא ע"ז וגזרה התור' שלא לעשות בפניה אפילו בלא קבלת אלהות שום דבר כדרך עבודה או מד' עבודות. אבל בדבר שאינו ע"ז כלל ואין עובדים אותה כלל דעת הר"מ אם מקבל איזה דבר עליו באלהי ודאי חייב כי הוא ע"ז ממש לפי שטותו אבל אם בפירוש אינו מקבל לשום אלהי וכל העולם אינן עובדין אותה כלל לשם אלהות אין סברא כלל אם מטה ראשו לאבן או לעץ בדרך שחוק שיחייב ע"ז או שוחט איזה בהמה ואומר ששוחט לאיז' דבר כגון לכותל שילכלך אותה אין סברא כלל שיחייב ע"ז כי אין זה ע"ז כלל וע"ז אין חיוב רק אם קבלו עליו לאלהות וכן העובד לצורה מאהבה או מיראה שלא תריע לו כמ"ש הר"מ מכל מקום כיון שאין עובדין הצורה הזאת בתורת אלקות רק בעבור זה ע"ז לא הזהיר' תורה כי אין זה ע"ז והתור' הזהיר' רק על ע"ז דהיינו שעובדי' אותה ע"צ האמור ע"ז הזהירה תורה לישראל שלא יעשה שום מעשה הן כדרך העובדים הן בד"ע אף שהוא אומר בפירוש שאין עושה זה לשם אלקות אדרבא מתכוין לבזות אבל בדבר שאין ע"ז כלל ואין עובדין כלל לד"ז והוא ג"כ אומר שאין עובד מה איכפת לן זה שמשתחוה או שזובח כיון דאומר שאינו מחשיב כלל ומכ"ש במכוין לבזות ע"כ הר"מ בה"ה כתב דהפוער לפעור חייב וכו' אע"ג דמכוין לבזוי' והיינו כיון דפעור נעבדת ע"כ חייב אפילו בבזיון כדרך עבודתה וחייב אפילו מיתה כדעת רש"י שם אך בעובד מאהב' ומירא' מיירי שאין זה ע"ז כלל כהמן שהיו עובדים מיראה ע"כ אינו חייב כלל בלא קבלת אלקות ע"ש בהג"מ בשם הרא"מ. ועיין בדברי מה שנטיתי בד' הר"מ ממה שהבין הכסף משנה והלחם משנה וא"צ להאריך אף על פי שלשון הר"מ במאהבה ומיראה דחוק קצת לפ"ז מכל מקום אפשר לפרש כן.

4א"כ יוצא מזה דדעת הר"מ בע"ז שהיא נעבדת חייבים בכ"ע אם עושה לפני ע"ז או כדרך עבודתה או ד' עבודות אף שאינו מחשיב בלבו לאלהי ואפילו מכוין לבזות עש"ס דס"ד וחייב מיתה וקרבן כד' רש"י ולק"מ ק' התוס' דלא גרע מעובד מאהבה ומיראה דשם מיירי שאין עובדין אותה כלל לאלקות רק מאהבה ומיראה אם כן אם גם הוא אינו מקבלו באלקי אינו חייב אם עשה כדרך שעובדים אותה העובדים ג"כ מיראה ומאהב' או ד' עבודות כי זה אינו ע"ז כלל אם כן נכונים מאוד ד' הר"מ ול"ק קושית הרמב"ן דלמה לא יהיו הלאוין הללו בכלל לא יהי' לך דהר"מ יצא לו מזו הסוגי' דסנהדרין דמבואר בש"ס אזהרות אחרות וסובר דהסוגי' כאן הי' אפילו אינו מקבל לאלקי רק עובד ומשתחוה בלא האמנת אלקות ומכל מקום חייב אם כן זה אינו בכלל לאו דלא יהי' לך דלא יהי' לך הוא לאו באמונת אלקים זולתו ית' אבל אם אינו מאמין כלל בע"ז אך התורה גזרה בעובד כד"ע או בד' עבודות חייב בכ"ע דסתמ' כתיב וילך וישתחוה או זובח. וע"ז חקרינן בש"ס מהיכא נפקא לן אזהר' דזה אינו בכלל לא יהי' לך כיון דאינו מאמין באל אחר כלל ומפקינן האזהרות מאלו הפסוקים וכן הר"מ פ"ג מה' עכו"ם מיירי ג"כ כן שאינו מאמין בלבו ע"כ האזהרות מפסוקים אחרים לא מלאו דלא יהיה ונכוני' דברי הר"מ וגם בכל הסוגי' אף אם ימצאו איזה קושיות מכל מקום המעיין בסנהדרין ובשבת ובתוס' כי הסוגי' עמוקה עיניו יראו כי מ"ש היותר נכון דוק והבן. ולפי זה אם א' עובד בדרך עבודה או מד' עבודות סתמא אם מתרין בו מלאו דלא יהי' לך ומקבל עליו התראה חייב ואם אומר בפירוש שאינו מאמין בו צד אלקות לא מהני התראה מלאו זה רק כד"ע צריך להתרות בו משו' ופן תדרוש ועל הד' עבודות מלא תשתחוה ולא יזבחו כי מאלו הלאוין מוזהר ע"ז ולא מלאו דלא יהיה לך כנלע"ד ברור ב"ה. ואם עובד דבר שאינו נעבד אם לא קבל באלהי א"ח בשום ענין כמו מאהבה ומיראה כמ"ש ואם עבד איזה ע"ז שלא כדרך עבודתה וגם לא בד' עבודות והי' בלבו לשם אמונת אלקות נהי דעובר על לאו דלא יהיה לך מכל מקום אינו חייב כי התורה לא חייבה עונש אלא על ד' עבודות או כדר"ע עיין ר"מ ובסוגיא ותבין. ולכאורה צ"ע על הר"מ למה לא מנה ללאו בפ"ע זובח דאזהר' לזובח נפ"ל מולא יזבחו ומצאתי בס' משנ"ח ה' עכו"ם הרגיש בזה. ומיישב עפי"ד הלחם משנה פ"ט מהמ"א שכתב דלכך לא מנה הר"מ איסור הנאה בב"ח ללאו בפ"ע וגם אין לוקין כיון דאתי באם אינו ענין וכו' ע"כ לא מנה ואין לוקין וכאן נמי אתי באא"ע כמבואר כאן בסנהדרין ע"כ לא מנה ללאו בפ"ע. ולדידי צ"ע כיון דהעונש מפורש להדיא וגם לאו שבכללות מונה הר"מ ללאו בפ"ע אם העונש מפורש בפ"ע אם כן לא גרע אם ילפינן הלאו באא"ע כיון דהעונש מפורש זובח לאלקים וכו' אך דברים הללו צ"ע בס' המצות:

5והנה במש"ל בד' הר"ם דהעובד עכו"ם דרך בזיון ומתכוין לבזותו חייב היינו שחייב מיתה דלא כהכסף משנה מצאתי כן בס' ת"ח כ' ג"כ דדעת הר"מ הוא כן והשיג על הכסף משנה רק מה שתירץ על הקושי' למה פטור מאהב' ומיראה הוא דחוק והנכון כמ"ש דמיירי שאינה ע"ז כלל כדעת הרא"מ הובא שם בהג"מ ע"ש. הנה הרהמ"ח כאן נראה דנמשך אחר ד' הרמב"ן כמ"ש בעצמו דהכל בכלל לאו דלא יהי' לך וכבר כתבתי דד' הרמב"ן אינם מובנים כעת. והנה בד"ע הללו שחייב בכל ע"ז יש איזה פרטים והזובח אפילו בע"מ דלא חזי להקרבה בפנים מכל מקום חייב רק אם שחט מחוסר אבר פטור ע' כאן בר"מ והנראה משיטת הש"ס בע"ז דנ"א דהכל תלוי במה שכשר לב"נ בבמה שלו דאע"ג דלא חזי בבהמ"ק כגון בע"מ מכל מקום כיון דחזי בבמה כ"ש שמחייב בע"ז רק מה שאינו ראוי אפילו בבמה כגון מחוסר אבר בכה"ג פטור בע"ז אם אינה כדרך עבודתה. וכן השוחט חי' ואווזא ותרנגולים לע"ז חייב דראוי לבמה ע' בסוגי' דע"ז ור"מ פי"ט מה' מעה"ק ודוק' בשוחט או זורק אבל מקבל ומוליך לע"ז אינו חייב וזה מבואר להדיא ברש"י שם בסנהדרין. ועמ"ל שם פ"ג מביא בשם התוס' דיומא דגם הקומץ מנחה לע"ז חייב כמו שוחט דקמיצה דמנחה במקום שחיטה היא ומולק גם כן חייב עיין בכ"מ ומ"ל. והנה בשוחט חגב וזרק מקל זריקה המשתברת או שספה לה צואה לחה או יבשה וניסך לה עביט של מי רגלים עיין ר"מ ה"ד דינים הללו. וד' הר"מ מוקשים מהש"ס דע"ז ועראב"ד וכ"מ ולחם משנה האריכו בפי' ד' הר"מ ויו"ד סי' קמ"א ובש"ך ולא באתי כאן אלא לעורר. והנה בסנהדרין שם בסוגי' מבואר דהשוחט בהמה לזרוק דמה לע"ז או להקטיר לע"ז פליגי ר"י ור"ל אי אסורה משו' תקרובות עכו"ם וע"ש דאף לר"י י"ל נהי דאסור' אבל גבר' לאו בר קטלא הוא ובעי קרא לחייבו ואפשר להיפוך דאף לר"ל דמותרת מכל מקום גברא בר קטלא הוא ולא בעי קרא. והנה לפי המסקנ' לא מייתר קרא לזה כי זובח על הכלל כולו יצא אם כן נראה דהוי ס' אם גברא בר קטלא הוא אף דלענין איסור קי"ל כר"י מכל מקום אינו מביא הר"מ ד"ז כלל וכיון דהוא ס' אינו חייב מיתה ולא חטאת וממיל' משתמע מדלא הביא דחייב בודאי פטור ובה"ש לענין איסור מביא ד"ז ופסק כר"י ע"ש ועיין בחולין פ"ב ולענין איסור יבואר אי"ה גבי איסורי ע"ז.

6והנה נראה דזובח דחייב באין דרכו של ע"ז כלל בזביחה כיון דהוא כעין פנים ודאי צריך להיות שישחט כדין שחיטה דהיינו רוב ב' סימנים בבהמה וחי' או רוב א' בעוף דאל"ה לא מיקרי זביחה כלל ולדעת הר"מ שחט לה חגב פטור. אך לדעת הטור דסובר כיון דדומה לשחיטה אף בחגב חייב אם כן אפשר דמקצת סימן מקרי שחיטה אך לדעת הר"מ אפשר דבעינן דיני שחיטה עיין ר"מ וראב"ד וכ"מ ולחם משנה אם כן אפשר היכא דנתקלקל' השחיט' בא' מה' דברים המפסידים השחיטה שהי' חלדה וכו' ג"כ לאו שחיטה מיקרי כלל ולא הוי בכלל זובח דקרא אם אין דרך ע"ז זו בכך כלל ומכל מקום צ"ע. גם נראה דאם שחט בן פקוע' לע"ז אף דאינו טעון שחיט' כלל מכל מקום לענין ע"ז מיקרי שפיר שחיט' ע' חולין ע"ד דלענין רביעה וחרישה מיקרי בהמה מעליא ומכל מקום צ"ע דאפשר כיון דבישראל הוי כמונח בדיקולא הוי רק כחגב ולדעת הר"מ פטור באין עבודתה בכך וצ"ע. והנה במש"ל דבעינן זביחת כל הסימנים אף דלענין איסור בהמה מחמת תקרובת נאסרה אף במעשה כ"ש כמבואר בחולין וביו"ד מכל מקום איסור לחוד וחיוב לחוד כמו שוחט ע"מ לזרוק לר"י דאסור ומכל מקום לאו בר קטלא הוא וז"פ. ואם שני אנשים אוחזין בסכין ושוחטין בהמה לע"ז הן אם שניהם שוחטין לע"ז או רק א' שוחט לע"ז אפשר דהדין כמבואר בשבת ור"מ פ"א מה' שבת אם כ"א יכול פטורים ואם שניהם א"י רק בצירוף שניהם חייבים ואם א' יכול והשני א"י זה שיכול חייב והשני פטור דמסייע אין בו ממש וער"מ פח"י לענין שחוטי חוץ ובתב"ש ביו"ד סי' ב' וצ"ע. ואם שחט סי' א' לשם ע"ז או מיעוט סימנים לשם ע"ז ואח"ז שחט בפירוש שלא לשם ע"ז אי חייב ד"ז תלוי אם ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף חייב אבל אם אינה לשחיטה אלא לבסוף פטור והוא פלוגת' דר"י ורשב"ל חולין כ"ט ע"ב ע"ש בתוס' ור"מ פ"א מה' פסה"מ ובפרי מגדים בפתיחה לאו"ח ה' שבת ובחיבורי לקמן מצוה ש"ח. ואם זרק לע"ז חייב ול"ד דם אלא אפילו דבר אחר כגון זריקה המשתברת אפילו צואה לחה או מ"ר חייב. אך לד' התוס' ורש"י דוקא אם דרך לעבדה על כל פנים בענין זה רק לא בזריק' המשתברת ע"ש בסוגי' דע"ז דנ"א וע' כאן בר"מ וכ"מ ולח"מ.

7וא"כ אם לא זרק דם רק איזה דבר אפילו שלא בדרך בזיון מכל מקום תלוי בשיטות הללו אבל דם חייב בכ"ע אף אם אין דרך לעבדה כלל בזה לכ"ע חייב עי' בסוגיא הנ"ל ותבין. וכן מנסך יין או דם ודאי חייב בכ"ע ונ"ל אף אם מנסך מים חייב בכ"ע כיון דבפנים הי' ניסוך מים בחג הסוכות. אך נרא' לפ"מ שפירש"י בסנהדרין דמקבל ומוליך [לא] אשכחן דליהוי עבודה לע"ז כמו הנך זביחה כתיב ויזבחו לו. קיטור אשר חלב זבחימו יאכלו. ניסוך ישתו יין נסיכם מיהו דם אשכחן בל אסיך וכו' ומתרץ דזורק בכלל מנסך על כל פנים ניסוך מים לא אשכחן בע"ז אלא הוא מעין ניסוך לא גרע מניסוך עביט מ"ר ותלוי בשיטות הנ"ל דעכ"פ בעינן דיהיה עבודה מעין כך אבל ניסוך גמור לא הוי כיון דלא אשכחן בקרא דיהא עבוד' לעכו"ם. אך לפי' התוס' שם דכתיב והסך נסכים אם כן אם אינו מוזכר יין הכל בכלל כל דהוי כעין פנים אך עביט של מ"ר לא הוי כעין פנים רק כעין ניסוך כמו זריקת מקל דהוי כעין זביחה ע"ש בסוגי' דאמרינן שם לכ"ע כעין פנים בעי ושאני חגב דצווארו דומה לשל בהמה אם כן ניסוך מ"ר יותר דומה לניסוך. אך באמת דעת התוס' שם דגם בעינן שדרך לעבדה בענין זה. ועיין בהשגות הראב"ד ולחם משנה ואין להאריך. וזורק מבואר בש"ס דהוא בכלל מנסך דאמרי' זורק היינו מנסך וכ"ה לשון הר"מ וזורק ומנסך א' הוא ונ"מ אם זרק וניסך בהעלם א' אינו חייב אלא א' כמו ניסך וניסך ויבואר לקמן אי"ה. ומקטיר ג"כ חייב ול"ד חלב כמ"ש בקרא אשר חלב זבחימו יאכלו דבאמת מבואר כ"פ וקטר לבעל ולא הזכיר חלב וגם רש"י מודה לתוס' וגם לענין נסכים כיון דמפורש בקרא אך רש"י נקט פסוק אשר חלב וכו' ישתו יין וכו' כי הוא ס"ל דקרא זה מיירי באומות העולם כר"י בספרי ע"כ נקט הפסוק מתורה. אך באמת כיון דבדברי קבלה מבואר סתם אם כן הכל בכלל ומכל מקום צ"ע על רש"י כיון דהוא נ"מ דמקרא זה לא משתמע אלא חלב ויין למה אינו מביא מדברי קבלה וצע"ק. וא"י אם צריך שיעור לניסוך כמו בפנים דהוא ג' לוגין ופחות מכאן לא הוי כעין פנים וגם לענין הקטרה אם צריך כזית כעין פנים ע' פ' השוחט ומעלה הרבה דברים ומדסתמו הדברים נראה דאף בכ"ש חייב וקצת ראיה כיון דזורק חייב וזריקה הוא אף בכ"ש והוא בכלל מנסך אלמא דחייב על ניסוך כ"ש אם כן ה"ה להקטרה כנלע"ד:

8והנה עבודות הללו א"צ דוקא לפני ע"ז אלא אפילו שלא בפניה אם אומר שעושה מעשה זו בעבורה ע' חולין מ' תוד"ה לפני ע"ז וריב"ב דאמר אין מנסכין יין אלא לפני ע"ז דוקא ע"ש דמ"א אפשר דוקא לענין איסור אבל לענין חיוב חייב בכ"ע ובפרט דלא קי"ל כריב"ב ע"ש אם כן חייב אפילו שלא בפני ע"ז וגם בר"מ כאן אינו מבואר דדוקא בפני ע"ז ע"כ חייב בכ"ע כ"נ. והנה חוץ מעבודות הללו וחוץ מעבודות כדרכה מבואר במשנה סנהדרין המקבלו עליו באלוה והאומר אלי אתה חייב וערש"י דאתי לאשמעינן הן אם הוא בפני ע"ז והן שלא בפני ע"ז חייב. ואיני מבין מאי ס"ד בהך דאומר יהיה חילוק בפניה או שלא בפניה דאצטריך להשמיענו זאת ואפשר דה"א כמו ריב"ב דאין מנסכין יין אלא לפני ע"ז וה"א דה"ה כל העבודות לכן קבלת אלהות ג"כ צריך דוקא בפני' ע"כ משמיענו התנא. אך קשה למה לא משמיענו דגם בשאר עבודות גם כן שלא בפניה חייב לאפוקי מריב"ב וריב"ב והר"מ כתב דא' המקבל עליו באלהי ואפילו הגביה לבינה וא"ל אלי אתה חייב סקילה וכ' הלחם משנה דהר"מ פירש דא' המקבל עליו עכו"ם היינו שהוא עכו"ם מכבר וא' אלי וכו' ר"ל שלא הי' מתחלה ע"ז ועכשיו מקבל עליו לאלהי בכ"ע חייב והדין דין אמת. והנה על כל אלו עבודות הן בשלא דר"ע והן ד"ע חייב כרת במזיד וסקילה אם הי' התראה וכן באומר אלי אתה חייב כרת וסקילה אך אם צריך התראה באמירה צ"ע דבפ"ב מה' עכו"ם כ' הכסף משנה בה"ט דמגדף כיון שא"ב מעשה א"צ התראה ומביא ד' הר"מ דאין לעדים זוממין שגגה לפי שא"ב מעשה לפיכך א"צ התראה וע"ש בהשגת הראב"ד שהק' דמגדף לא יהי' צריך התראה והכסף משנה כאן כתב דגם מגדף א"צ התראה אם כן לדעה זו גם בעע"ז בדיבור א"צ התראה. אך באמת ד' הכסף משנה צ"ע דכמה לאוין התלוי' בדיבור כמו שבועת שוא ומימר ומקלל ועוד כמה לאוין ואינו מבואר כלל בר"מ דא"צ התראה וד' הר"מ דה' עדות עלח"מ שם ועיין במשנ"ח ה' עכו"ם לאו י"ג מפלפל בזה אי מגדף צריך התראה וד"ז דהתראה צריך ביאור רחב ואין כאן מקומו. וער"מ פ"ד מה' אלו דמסית א"צ התראה וכפירש"י בסנהדרין ס"ז והטעם דכתיב לא תחמול עליו נראה דאלה"ט לא הי' מחויב בלא התראה אף דהוא בלא מעשה. וגם ראיתי קושי' מד' הר"מ בה"ו גבי המתנבא בשם ע"ז מבואר שם אם התרו בו חייב דאע"פ שאב"מ צריך התראה. והנה המקבל עליו באלהי ודאי יוכל להתרות בו מלא יהי' לך כי המקבל עליו הרי הוא מקבל עליו אמונת אלהים אחר ואף שבלב אינו מאמין מכל מקום דברים שבלב אינם דברים וכ"ה בש"ס דס"א גבי מאהבה ומיראה אי מקבלו עליו באלהי גם רבא מודה דחייב וכ"ה בר"מ כאן ה"ד וע' סנהדרין דס"ח גבי ישנו בלב תוס' שם וע' תוס' ד"ס ע"ב ד"ה מנין לרבות וכתבו דאלי אתה דרכה בכל עכו"ם אם כן אם התרו בו משום לא תעבדם דהוא לאו על כדר"ע או לפירש"י משום לאו ופן תדרוש דקאי על כדר"ע ג"כ חייב ופשוט. וער"מ פ"ה מה' יסה"ת כ' שם דעע"ז באונס מיתה אין ממיתין אותו מפי השמועה למדו הוא ולא אנוס ועיין בכסף משנה הקשה בשם הסמ"ק הא מבואר בסנהדרין דהפוער עצמו לבעל פעור חייב אע"ג דמכוין לבזוי' וההוא ודאי מוטעה אע"ג שמקבל עליו התראה. ובכ"מ כ' דבאמת שם אינו אלא חיוב חטאת ובאמת כ' לעיל דחייב מיתה ומ"ה ל"ק קו' הרמ"ך כיון דהתורה אסרה זה אפילו דרך בזיון אם כן כשמתרין בו אל תעשה זה והוא עושה אינו מוטעה אבל באנסו אנס ורוצה להרוג אותו מאי מהני התראה כיון דהתורה פטרה בכה"ג אם רוצים להרגו רק עובר בלאו דלא תחללו דוק ותבין. ואין להקשות לפמ"ש דאפילו אם דעתו לבזוי' אסור לעשות עבודה לע"ז מדאמרי' בסנהדרין אי קסבר בהכ"נ והשתחווה לה דעתו לשמי' ופטור ערש"י ז"ל דאם דעתו לשמים ודאי אינו חייב אבל אם אין דעתו בהשתחואה זו לשמים רק לאיזה דבר אפילו דעתו לבזותו מכל מקום חייב ועתוד"ה רבא. ועמש"ל דזביחה אינו חייב בסימן א' ובסנהדרין דס"ב מבואר דאי נ"ל חילוק עבודות מן ועשה וכו' אמרינן שם אחת זביחה מאחת סימן א' וע"ש ברש"י. אך באמת לפי מסקנת הש"ס דהפסוק ועשה לא מיירי בעכו"ם אם כן נראה כמש"ל דאין חייב בסי' א' כנלע"ד.

9והנה אם עוע"ז בשוגג הן כדר"ע הן א' מד' עבודות חייב חטאת קבוע כמבואר ריש כריתות ור"מ ה' שגגות אבל במקבל עליו באלהי בלא מעשה רק באמירה א"ח בשוגג חטאת דחטאת אינו חייב אלא אם עושה מעשה ומבואר זה כאן ובכריתות ור"מ פ"א מה' שגגות ה"ב. והחטאת הוא עז בת שנתה דהיינו שעירה וכולן שוין בזה הן הדיוט הן מלך וכהן משיח עש"ס ור"מ פ"א. ואם עבד כדר"ע או בא' מד"ע כ"פ בהעלם א' כגון שפער עצמו לפעור כ"פ בהעלם א' או השתחווה או שאר עבודות כ"פ בהעלם א' אינו חייב אלא חטאת א' ואפילו הי' ה' ע"ז של פעור ועשה מעש' כדר"ע או השתחווה לכולם א"ח אלא א' ככל חייבי חטאות אם עשה הרבה משם א' בהעלם א' א"ח אלא א' ומבואר בר"מ פ"ו מה' שגגות דמשתחוה לה' צורות בהעלם א' א"ח אלא א' אבל אם זבח וקיטר וניסך והשתחווה לע"ז בהעלם א' חייב ד' חטאות כמסקנת הש"ס כריתות ופסקה הר"מ פ"ד מה' שגגות אפילו לע"ז אחת ודוקא שגגת עבודה אבל שגגת ע"ז וזדון עבודה א"ח אלא חטאת א' וזדון ע"ז היינו שהי' יודע שאסור לעע"ז אך הי' סבור שאין איסור בעבודות הללו חייב ד' חטאות אבל ידע שעבודות הללו אסורים רק הי' שוגג בע"ז שסבור דוקא אלהי כסף וזהב אסרה תורה א"ח אלא א' ע"ש בר"מ מהש"ס ועיין כסף משנה ולחם משנה שם. ונ"פ ה"ה אם עבד כדרך עבודה ועבדה בא' מד"ע שלא כדרכה ג"כ חייב שתים כגון שפער לפעור וזובח ג"כ בהעלם א' חייב שתים ע"ש בסוגי'. ולפי זה פשוט דאם דרך ע"ז לעבדה בזבחים או בא' משאר ד"ע ועבד אותה בכך חייב שתי חטאות משום כדר"ע ומשום ד"ע כמו בשבת אם עשה ד"א שנתקבץ בו מלאכות הרבה חייב הרבה חטאות כן ה"נ עיין ר"מ ותבין וז"פ. וע' פ"ז להר"מ שם דה"ה אם פער לפעור וזרק אבן למרקוליס בהעלם א' אף על פי שאזהרה בשניהם הוא מפני דר"ע מכל מקום חייב שנים כיון דהם מעשים מחולקים. וכעת ל"מ בש"ס ד"ז והכסף משנה לא הראה מקומו ואפשר דהוא פשוט כיון דהשתחואה יצאה לחלק ע"ש בש"ס. וע' סנהדרין מ"ב דשבירת מקל הו"ל תולדה לזביחה וערש"י דהיינו אם עובדין אותה על כל פנים בקשקוש מקל ועיין בע"ז נ"א שיטת רש"י ושיטת תוס' והר"מ פ"ג. וכבר הבאנו לעיל קצת. אם כן כמו בשבת אם עשה אב ותולדה דידי' בהעלם א' אינו חייב אלא חטאת א' כמבואר בשבת ור"מ פ"ז מה' שגגות ה"ה אם כן אפשר כאן נמי אם דרך ע"ז לעבוד אותה בקשקוש במקל וזבח בהמה לפניה דחייב בכ"ע ושיבר ג"כ מקל לפניה בהעלם א' אינו חייב אלא א' דהוי תולדה דזביחה ואב ותולדה דידי' אינו חייב אלא אחת. או אפשר כיון דהוי קצת כדר"ע דאם אין עובדין אותה כלל במקל לא הוי זביחה ע"ש אם כן הוי שם אחר כדר"ע ומכל מקום צד הראשון נראה כיון דבש"ס קורא תולדה הו"ל תולדה דזביחה כנלע"ד. והאומר אלי אתה חייב סקילה ול"מ חזרה אפילו תכ"ד כי בכה"ת תוך כדי דיבור כדיבור חוץ מע"ז ומגדף וכו' ומביאו הרהמ"ח וגם הר"מ ויבואר לקמן מה שקשה לי ע"ז: