מנחת חינוך רסג:יד

1ונוהגת כו'. וגם חלל של תורה אינו מוזהר עיין ר"מ ובש"ס ולא הביא הרהמ"ח דין המבואר בר"מ פ"ג מהא"ב דאם א' טמא את הכהן והכהן הוא מזיד הכהן לוקה והישראל עבר על לפ"ע ואם הכהן שוגג והישראל מזיד לוקין הישראל על הטומאה שטימא לכהן וע"ש בלחם משנה מהיכן יצא להר"מ זה וכן גבי כלאי בגדים כתב זה ועיין באוה"ח עה"ת כ' מהיכן יצא לרבינו זה. וק"ל הא מבואר ביבמות פ' חרש דילפינן מאמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים וכ"פ הר"מ ה' אבל פ"ג הי"ב דאין ב"ד מצווים להפרישו ובידים אסור לטמאותו ונראה מדברי הר"מ דאם טימא קטן אינו לוקה. וא"כ קשה לד' הר"מ ל"ל קרא דאמור ואמרת בל"ז לוקין אותו על שמטמא הקטן כמו שמטמא הגדול והגדול שוגג חייב המטמא אם כן כאן הא קטן לאו בני דעה נינהו והוי כמו שוגג וא"כ חייב המטמא אפילו מלקות ול"ל קרא דאמור כו' וגם נראה דאין לוקין (ולומר דהר"מ ס"ל דגם בקטן שייך מזיד כדס"ל בהא"ב דרצון קטנה הוי רצון אם כן צריך קרא דקטן בן דעת והוא מזיד וא"כ אין המטמא עובר רק על לפ"ע. ומיירי דלא קאי בתרי עברי דנהרא אם כן צריך קרא דאמור ואמרת כו'. הלא על הראשונים אנו מצטערין ליישב בזה דעת רבינו הר"מ בזה דרצון קטנה וא"כ היאך נילף דלמא דוקא גבי זנות דמצא הר"מ באיזה מקום אבל לא דבר אחר וכל הש"ס מלא דחרש שוטה וקטן לאו בני דעה נינהו) הא המטמא את השוגג חייב מלקות ונראה לחלק דדוקא המטמא את הגדול דהוא בן מצוה חייב וכן המלביש לחבירו כלאים דוקא לגדול אבל קטן שאינו בר מצות א"ח מטעם זה רק צריך קרא דאמור ואמרת כו' ואין לוקין. ונראה דמוכח מכאן דקטן לאו בר מצות הוא לא מטעם שאינו בן דעת למי מצוה אלא שאינם מצווים כלל ועיין בפתיחה להפמ"ג או"ח ח"ב אות ג' דעתו דעל לאו חייב הקטן אלא שאין בו דעה אם כן שוה לגדול ול"ל קרא דאמור ואמרת כו' להזהיר גדולי' עה"ק. והנה בד"ז לפלפל אי חרש שוטה וקטן חייבים במצות רק דאינם ב"ד או שא"ח כלל ע"ש בפרי מגדים ואין כאן מקומו וראיה זו נכונה היא בעזה"י. וגם חו"ש לסברתם דהם מוזהרים על מצות רק מחמת חסרון דעתם אם כן המטמא אותם אם הם כהנים חייב המטמ' מלקות לשיטת הר"מ ובד"ז להזהיר גדולים על הקטנים הר"מ כ' דוקא לטמאו בידים והטור ביו"ד חולק עליו דאף מצווין להפרישו ועט"ז או"ח סי' שמ"ג ובאחרוני'. והנה טומטום ואנדרוגינוס כהנים בודאי הם ספק ואסורין לטמאות ואין לוקין. ואם כהן אנדרוגינוס בא על האשה והוליד ממנה בן אם נאמר דהוי ס' כהן כיון דאביו ס' איש ומתייחס אחריו או אשה ואינו מתייחס אחריו כלל ואינו כהן או אפשר כיון דאביו הוליד אותו כדרך איש אם כן הוי אביו והוא זכר גמור הוי כהן וכן אם ישראל בא על אנדרוגינוס כהן והוליד ממנה בן אפשר דלמא האנדרוגינוס זכר והוי אביו ג"כ והוי קצת כהן ד"ז כבר כ' כ"פ דאני מסופק וכן לכל דיני כהונה למי מתייחס אם הבן אנדרוגינוס מאב או האם אנדרוגינוס וא"צ לכפול. וחצי כהן וחב"ח בודאי אינו מטמא ואם לוקין כ' לעיל כ"פ ע"ש. ומ"ש הרהמ"ח בכ"מ ובכ"ז כתבתי לעיל דעת ר"ת והראב"ד דבזה"ז אין הכהנים מוזהרים כיון שמחוללין ועומדים ודעת הרהמ"ח כדעת הר"מ דגם האידנא מוזהרים. ומ"ש הרהמ"ח חוץ מחמש' ט"ס הוא וצ"ל חוץ מששה כמבואר בכתוב אף דבאמת איכא שבעה אך אשתו דעת הר"מ והרהמ"ח דהיא רק מדרבנן כמשי"ת לקמן בעזה"י: