מנחת חינוך רסו:ה

1בין באונס כו' נפסלה. כ"ה בר"מ שם. והנה אם באונס נעשית זונה נאריך קצת הנה ביבמות דף נ"ו אמר רב עמרם הא מלתא אמר לנו רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתני' אשת ישראל שנאנסה אף על פי שמותרת לבעלה פסולה לכהונה כו' אח"ז איכא תרי לישני בגמרא בלישנא קמא דרבה אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום זונה ומשום טומאה ג"כ ובלישנא בתרא דרבה בעלה לוקה משום טומאה ולא משום זונה דכל באונס לא מיקרי זונה ע"ש. והנה לכאורה ללישנא בתרא דוקא בעלה כהן לוקה משום טומאה ולא משום זונה אם כן הנבעלת לא' מחייבי כריתות או לחייבי לאוין באונס לא מתקריא זונה כלל ומותרת לכהונה וגם לאחר שמת בעלה הכהן שנאנסה מותרת לכהן אחר דמשום זונה ליכא באונס וטומאה ליכא באחר רק בבעל ובועל ופליג נמי אר"ע אמר רב ששת דסובר דאשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה ול"ב סובר דכשרה לכהונה דלא מיקרי זונה כנ"ל לכאורה. אך באמת סוער ע"ז קושיא חזקה שהקשה בעל המאור ממשנה מפורשת בכתובות מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן המעיין ונאנסה דאר"י דאם היה רוב אנשי העיר משיאין לכהונה כשרה ואם לאו פסולה חזינן דאף שנאנסה פסולה לכהונה ע"כ כתב הבעה"מ דשני הלשונות דרבה מודים דבאונס מתקריא זונה מכל ח"כ וח"ל ולא פליגי לישני דרבה אלא ארב ששת וס"ל דבאשת ישראל שנאנסה מתוך שמותרת לבעלה מותרת גם כן לכהונה כיון דלא חל עלה שם איסור ועיין תוס' שם דף ל"ה מבואר מדבריהם דאף ל"ב דרבה מודה לר"ע אר"ש דאשת ישראל שנאנסה אסורה לכהונה משום טומאה עיין שם הטעם רק הלשון בתרא סובר דאין לוקין משום זונה עיין שם ומכל מקום אין מבואר בתו' בשאר ח"כ או כל הפסולים דנפסלו לכהונה אם ל"ב דרבה סובר דאין לוקין כלל אם נבעלה באונס או אפשר שסוברים כסברת בעה"מ דשאר חייבי כריתות או הפסולים דמתקריא זונה באונס ג"כ ואין להאריך. והרמב"ן במלחמותיו השיג על בעה"מ ע"ש שכתב דגם ל"ב דרבה לא פליג אר"ע אר"ש רק ס"ל דבאונס לא מתקריא זונה ואין לוקין משום זונה אבל לוקין אם נבעלה באונס לח"כ משום אלמנות וגירושין וילפינן מתרומה וסיים וכ"כ רש"י כו' דהיינו רש"י ביבמות דף ל"ה כ' שזה טעמא דר"ע אר"ש דע"כ נפסלה לכהונה בנאנסה מחמת אלמנות וגירושין כו' והוא הדין אם נבעלה לח"ל או לח"ע באונס לוקין משום איש זר כי מה שבא מן הלימוד איש זר אין חילוק בין אונס ורצון רק שם זונה הוא חילוק לל"ב דרבה בין אונס ורצון עיין שם בתוס' דף ל"ה ע"כ שפיר מה שמבואר במשנה דכתובות דאפילו בנאנסה אסורה לכהונה ועיין תוס' דף נ"ו ועיין רשב"א בחידושיו שהבאתי לעיל שהקשה למה מצריך הש"ס לימוד דנפסלה לכהונה קל וחומר מתרומה מבת כהן כי תהי' כו' בדף ס"ח וס"ט שם הא הוי זונה ותי' דהש"ס אזיל לל"ב דרבה דבאונס לא מקריא זונה ע"כ צריך לימוד מאיש זר דמלימוד הזה אין נ"מ לאונס ורצון ועיין במ"ל פרק ח"י ה"ב באמצע הדיבור ד"ה שוב ראיתי כו' מה שתמה על הרשב"א ומביא דברי הרב המגיד בהלכה ו' ועיין במ"מ השיג עליו וכתב שדעת הרשב"א כדעת הרמב"ן אף דבאונס לא מיקרי זונה מכל מקום פסולה משום איש זר ע"ש והנה הרשב"א בעצמו כ"כ כמו שהבאתי לעיל. והנה בשני לשונות דרבה כאיזה לשון קי"ל הנה הרי"ף בהלכותיו מביא רק לישנא בתרא דכתב מימרא זו דאשת כהן שנאנסה לוקה משום טומאה ולא כ' משום זונה וכ"ה במלחמות שם דדעת הרי"ף כן וכ"ה דעת הראב"ד בהשגות פ"א מהא"ב הכ"ב דבאונס אין לוקין משום זונה ומשיג על הר"מ שם וע"ש במ"מ שתמה על הראב"ד דפוסק כל"ב אם כן כיון דלא מיקרי זונה אם כן האי לישנא פליג על ר"ע בשם ר"ש וסובר דאשת ישראל שנאנסה מותרת לכהונה ולקמן פח"י מודה הראב"ד להר"מ דאשת ישראל שנאנסה אסורה לכהונה ע"ש. ובאמת ל"ק דהראב"ד סובר או כסברת התוס' בדל"ה שכתבו דגם לישנא בתרא לא פליג וסובר דגם אשת ישראל אסורה או כדברי הרמב"ן מחמת אלמנות וגירושין. וכן ראיתי להשעה"מ שהשיג כן על המ"מ אבל דעת הר"מ פח"י כפי מה שהבין בדבריו הרב המגיד ממה דסיים הר"מ בהלכה ז' שהרי היא זונה דסובר כל"ק דגם באונס הוי זונה ובאמת הוא דקדוק קל ואדרבא יותר מסתבר דהר"מ פסק כל"ב דאי לל"ק הו"ל להר"מ לבאר דאשת כהן שזינתה לוקין שנים משום זונה ומשום טומאה כמו דבגמ' לל"ק אמרינן אף משום טומאה הו"ל להר"מ ג"כ לכתוב אף משום טומאה ובפרט כיון דדעת הרי"ף כל"ב יותר מסתבר דס"ל כרבו. אך באמת מדקדוק כזה לא הי' הרב המגיד מפרש דברי הר"מ כך אך היסוד של הרב המגיד מדפסק הר"מ כר"ע דאשת ישראל שנאנסה אסורה ור"ע ול"ב פליגי לפי דבריו כאן ופ"א מהא"ב אבל באמת לפמ"ש יכול להיות דהר"מ סובר כדברי התוס' או הרמב"ן דלא פליגי אם כן אפשר דסובר כל"ב. אך כפי הנראה גם הראב"ד סובר כדעת הר"מ דפוסק כל"ק מדהשיג עליו בפ"א מהא"ב אף על פי שהה"מ תמה דלא הזכיר אונס כלל בדברי הר"מ שם על כל פנים הי' דעת הראב"ד שהר"מ סובר כן ואולי שהי' לו איזה נוסחא מפורשת שסובר כן.

2ואכתוב בקיצור לדעת הסוברים כל"ק אין חילוק בין אונס ובין רצון דהכל נקראת זונה ולהפוסקים כל"ב סוברים דבאונס זונה לא מיקרי' אבל משום איש זר או משום אלמנות וגירושין נפסלה לכהונה מק"ו דתרומה ואכתוב דינים המסתעפים מהפוסקים כל"ב לענ"ד. א' דאם ח"כ דלאו ע"י קדושין נבעלה באונס אם כן לא נפסלה משום זונה רק משום זר ולדעת רש"י בדף ס"ח וס"ט דגם ח"כ כיון דלית ליה בהו הוויה אין חייב משום איש זר רק משום אלמנות וגירושין אם כן הנבעלה לח"כ באונס אין לוקין כהן הבא עליה כי אלמנות וגירושין אין לאו רק לאו הבא מכלל עשה לתרומה וה"ה לכהונה דילפינן מתרומה כמבואר בתוס' דמ"ד שם ולשיטת התוס' דח"כ הוי בכלל איש זר כיון דחמירי אם כן לוקין משום איש זר לשיטת התוס' שם דלוקין על לאו דאיש זר דהוי ג"מ בעלמא אבל לדעת הב"ש בשיטת התוס' דאין לוקין על הלאו דאיש זר וכן כתבתי דהרמב"ן עה"ת מביא שיטה זו אם כן אין לוקין הנבעלת באונס אפילו ח"כ בשום פעם כי ליכא לאו דזונה ואם נבעלה לח"כ ע"י קדושין ג"כ לדעת ר"י דאפילו ח"כ לא מיקרי לאיש זר כיון דלא הוי זר מעיקרא אם כן ג"כ אין לוקין כי אינה זונה מחמת דהוי באונס ואיש זר נמי ליכא ואפשר דגם איסורא ליכא אם נאמר דגם משום אלמנות וגירושין כיון דהיא בכלל אלמנות וגירושין אצל אחרים כמבואר לעיל. ואם לעכו"ם ועבד נבעלה באונס ג"כ אינו אלא עשה דאלמנות וגירושין כי זה לא הוי באונס וזר לא שייך כיון דלאו בני הוויה נינהו רק משום אלמנות וגירושין. ואם אשת כהן נבעלה באונס חייב עליה משום טומאה וגם לאותן שיטות דחייבי כריתות הוי זר מעיקרא וגם בכלל בני הוויה אם כן לוקין לבעל שני מלקות לשיטת התוס' דלוקין משום איש זר עיין בתוס' דל"ה. ואם אשת ישראל נאנסה להסוברים דחייבי כריתות בכ"ע אף דלא הוי זר מעיקרא מכל מקום הו"ל בכלל זר אם כן לשיטתם לוקה משום איש זר וכהן הבא עליה אחר מיתת הבעל. אך לשיטת רש"י דח"כ אינן בכלל זר משום דלאו בני הוויה נינהו רק פסולות משום אלמנות וגירושין אם כן אין לוקין כי אלמנות וגירושין ליכא אלא עשה ולשיטת ר"י דא"א לא הוי בכלל זר מעיקרא כיון דהוי ע"י קדושין וגם אי נאמר דל"ש ג"כ מחמת אלמנות וגירושין כי יש להם אלמנות וגירושין אצל אחרים וג"כ זונה לא הוי אם כן אמאי תאסר לכהונה ע"ש בתוס' שכתבו דמנטמאה בתר' ילפינן דאסורה לכהונה ולתרומה ולא מפליג בין אונס בין רצון כו' אם כן כמו דאשת כהן אסורה משום טומאה אפילו באונס אם כן אשת ישראל שנאנסה נמי אסורה לכהונה ע"ש בדבריהם ומכל מקום נ"ל לד' ר"י דפסולה אבל אין לוקין ואם נבעלה באונס לח"ל ולח"ע לאותן שיטות שלוקין משום איש זר בודאי לוקין ולהשיטות שהביא רמב"ן דאין לוקין משום איש זר וכן לדעת הב"ש אם כן אין לוקין וז"פ לאותן שיטות הסוברים אפילו ברצון אינה זונה ג"כ אין לוקין וגם אם אינו זר מעיקרא אם כן אינה זונה וגם בכלל זר מעיקרא לא הוי וזה פשוט. ובזה נלע"ד ליישב דעת הטור בסי' וא"ו שכתב לדעת התוס' והרא"ש דאינה נעשה זונה אלא מח"כ ועכו"ם ועבד וכתב וכן יבמה לשוק וכ' ב"י הטעם דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק וע"ל שיישבתי דעת הר"מ דפסק ג"כ דיבמה לשוק נעשית זונה ותמהו האחרונים מיבמות דט"ו דשאל לר"י בני צרות דב"ה אליבא דב"ש ואליבא דב"ש הם בני יבמה לשוק אם הם כשרים לכהונה ומאי נ"מ כיון דהלכה כב"ה למפשט וולד מחזיר גרושתו אי ילפינן ק"ו מאלמנה לכה"ג כו' א"ד שאני אלמנה שהיא עצמה מתחללת ומוכח דמחזיר גרושתו ויבמה לשוק אינם מתחללין ע"ש ברש"י דאי יבמה לשוק נתחללה מחמת שאין קדושין תופסין וזר מעיקרא לא הוי אם כן אם יאמר ר' יהושע דבני צרות דפסולות לכהונה לא מוכח וולד מחזיר גרושתו דשאני בני יבמה לשוק דילפי' ק"ו מאלמנה לכה"ג ולא שייכ' פרכא דהיא עצמה מתחללת דהרי גם יבמה לשוק מתחללת אף דלא הוי זר מחמת דאין קדושין תופסין הוי זונה אם כן היאך ידע דין מחזיר גרושתו וגם היאך החזיר להם תשובה דבני צרות שמשו ע"ג המזבח היא גופא קשיא מ"ט לא נילף מאלמנה לכה"ג דבניה פגומים לכהונה. ולפמ"ש ניחא דהסוגיא שם ג"כ אזלא כל"ב דרב' דבאונס לא נעשית זונה כמו הסוגיא בדס"ח כמבואר ברשב"א אם כן הם שאלו על בני צרות לב"ה אליבא דב"ש ואותן צרות דב"ה הותרו לשוק אינם בכלל זונות אפילו אליבא דב"ש דלדבריהם הם יבמות לשוק לפמ"ש דבאונס אינה נקראת זונה ודעת הרשב"א הובא ברמ"א בסי' י"ז דאשה שנשאת בהוראת חכם מותרת לבעלה דהוי אונס וראי' ממיכל בת שאול היאך היתה מותרת לדוד אלא מחמת שהיתה ע"י הוראת ב"ד של שאול במלוה ופרוטה ע"ש אם כן שפיר שאלו לו מבני צרות דב"ה דהיינו דב"ה התירו אליבא דב"ש מה דינם דזונות אינם נעשות כי באונס לא נעשית זונה אפילו אם אין קדושין תופסין כמו ח"כ באונס כמ"ש לעיל אם כן שפיר יוכלו למפשט מדברי ר' יהושע וולד מחזיר גרושתו אם יאמר דהק"ו הוא טוב והיא עצמה מתחללת מחמת לאיש זר ולא צריך זר מעיקרא אם כן וולד מח"ג נמי פסול אף דלא הוי זר מעיקרא ואם יאמר דכשרים כי צריך זר מעיקרא אם כן מח"ג נמי הוולד כשר והוא השיב דכשרים דאינם מתחללים וזר בעינן מעיקרא ובכלל זונה אינה כי הי' באונס עפ"י הוראת ב"ה אבל הטור סובר כל"ק דרב' דגם באונס נעשית זונה וגם הר"מ סובר כל"ק כמ"ש לעיל ע"כ דיבמה לשוק נפסלה מחמת זונה ולא חילקו בין אונס ובין רצון אבל הש"ס שם סובר דבאונס לא נעשית זונה ע"כ לא נפסלה ומשום זר נמי ליכא דלא הוי זר מעיקרו. ובזה מיושב ק' התוס' ד"ה למאי נ"מ כו' שהקשו ל"ל למימר דנ"מ למפשט וולד מחזיר גרושתו נימא דין זה ביבמה לשוק אליבא דב"ה אם בניה פגומים ע"ש ולפמ"ש דבני היבמה לשוק אליבא דב"ה ליכא למפשט נהי דהנהו כשירות אבל בעלמא פסולות כי יבמה לשוק היא עצמה מתחללת כי היא זונה מחמת שאין קדושין תופסין ע"כ אפילו אם יאמר ר"י שהם כשרים שם מכל מקום בעלמא פסולים ע"כ מדשאלו אותו בגוונא דיבמה לשוק ג"כ לא נעשית זונה מחמת דרצו למפשט בני מח"ג דגם לא נעשית זונה לשיטת התוס' והטור רק מחמת זר כמו יבמה לשוק דהתירו הב"ה ומהתשובה שהשיב להם דכשרים דצריכים זר מעיקרו אם כן מח"ג נמי כשר כנ"ל נכון בעזה"י. ואי"ה לקמן ובמצות ובת כו' אעורר עוד בזה ויודע אני כי הרבה סתירות לדברינו מכ"מ בתוס' אך מכל מקום אני לך ואולי יש במו דבר טוב ג"כ.

3ועמ"ל פי"ט מהלכות הנ"ל נסתפק אם מפסולי קהל כגון ממזרת מצרית וכדומה אם נבעלו לפסול להן אם הם בכלל זונה וחייב כהן הבא עליהם משום זונה א"ד בפסולי קהל ל"ש שם זונה וע"ש שכתב דבפי"ז מבואר דזונה חל על גרושה דשם זנות פוסל בישראל והוי איסור מוסיף ואפשר דזה דוקא בפסולי כהונה כגון גרושה וחללה ה"ל זונה מוסיף דשם זנות פוסל בישראל אבל בפסולי קהל דאסורים אף לישראל אם כן זונה אינו חל ע"ש ובאמת לפי פירש"י שם כיון דשם זנות פוסל בזינתה תחת בעלה כו' וכ"ה בר"מ פי"ז ע"ש אם כן אפילו בפסולי קהל ה"ל איסור מוסיף כיון דאם זינתה אסורה אף לבעלה הגר ופסולי קהל מותרים ושם זנות פוסל לגרים אם כן הוי שפיר איסור מוסיף. וגוף הדבר אדרבא לא ידעתי אמאי לא נחשב זונה גם לפ"ק וע' עוד שם שנסתפק אם כהן בא על מצרית שני' שיהיה הבן כהן גמור לא מצא גילוי לדין זה. ולכאורה למה לא יהי' כהן גמור כיון דהבן יהיה מצרי שלישי והוא כשר לבא בקהל מן התורה לא יהי' כהן ואי משום דאמו נתחללה וק"ו מאלמנה לכה"ג דהבן נתחלל הא הר"מ פסק דיבמה לשוק נתחללה ומכל מקום פסק דהבן מביאה ראשונה הוא כשר והוא כהן וע' מ"ש לעיל בדין עכו"ם ועבד שבאו על בת ישראל דמבואר בש"ע דיעות דהוולד אינו פגום לכהונה ובפרט אי אמרינן כס"ד דמנ"ל דלא שייך זונה גבי פסולי קהל. ואדרבא אני מסתפק אם כהן בא על מצרית ראשונה והוליד בביאה ראשונה אפשר דהוי כהן מצרי ואסור לבא בקהל ומכל מקום דין כהונה עליו לענין לטמא למתים ושאר ענינים אמת דממזר אף שבא מכהן אין דין כהן עליו כלל כמבואר כאן בהה"מ ועיין בש"ע סי' ז'. ומ"ש לעיל דנראה בש"ס כ"פ דממזר אין לו דין כהן מכל מקום גם בממזר דברי הרשב"א בתשובה צ"ע שכתב הטעם דילפינן מאלמנה לכה"ג וליכא למפרך מה לאלמנה שכן נתחללה דגם כהן הבא על ערוה ג"כ נתחללה ובאמת דעת הרי"ף דאף עכו"ם ועבד הבאים על בת ישראל אף דנתחללה מכל מקום אין הוולד פגום לכהונה דלית להו ק"ו זה דק"ו פריכא הוא דגם עמון הבא על בת ישראל הבת כשרה ע' ב"ש סי' ד' וכבר כ' לעיל באריכות ואפילו אם נאמר בממזר הבא מן הערוה כדעת הרשב"א מכל מקום כהן הבא על הממזרת דלא נעשית זונה לפי סברת המ"ל אם כן למה לא יהיה הבן כהן. אך הח"מ והב"ש בסי' ז' הסכימו בפשיטות דממזר אינו כהן אבל אפשר מצרי דהוא קיל דאינו רק ח"ע ויש היתר לאיסורו אפשר דמצרי הוי כהן ואם כהן בא על מצרי' ראשון אפשר הבן הוי מצרי שני וג"כ כהן. וצריך אני עוד להתלמד בענינים אלו ואני מסופק לפמ"ש לעיל דממזר אינו כהן אם כן היאך הדין בכהן הבא על ס' ערוה מי נימא דהבן ס' ממזר אך לענין ממזר התירה התורה לבא בקהל הס' ממזר כודאי כשר אבל לענין כהונה הוא ס' כהן כי לענין כהונה הס' ככל הספיקות א"ד כיון דכל עיקר שאתה רוצה לפסלו מן הכהונה דלמא ממזר הוא וזה כיון דלבא בקהל כשר הוא והתורה התירה ס' ממזר אף במקום דספיקות סותרים אהדדי כמבואר באחרונים אם כן כיון דכשר ודאי הוא הרי הוא בכלל בני ישראל הכשרי' והוי ודאי כהן. ואם נשא נשים הפסולות או טמא למתים לוקין וצד זה נ"ל עיקר כיון דכשר הרי הוא כהן ודאי. ודוקא אם הוליד בן מס' ערוה בביאה ראשונה דאינה זונה כמבואר ועיקר הכהונה תלוי מחמת דאם הוא ממזר אינו כהן אבל אם אינו ממזר הוא כהן אם כן כיון דמה"ת אינו ממזר כלל אם כן הוא כהן ודאי. אבל אם הוליד מן ס' ערוה בביאה שניה אם כן לאו מטעם ממזר אנחנו מסופקים על הבן רק הספק דלמא היא זונה בביאה ראשונה אם כן בביאה שניה הוי ס' זונה דלמא היא ערוה ונעשית זונה בביאה ראשונה ועתה נעשה חלל בביאה שני' כמבואר לקמן אם כן אף דלקהל כשר מכל מקום לענין כהונה הוא רק ספק כי אינו תלוי בפס"ק רק כל בן זונה הרי הוא חלל לכהונה כמבואר לקמן ואף שכשר לבא בקהל נהי דלא הוי ממזר מכל מקום היתה ס' זונה אם כן הולד ס' חלל ולענין לבא בקהל כשר ודאי כי התורה התירה ס' ממזר לבא בקהל ולא אמרינן כיון דלענין כהונה הרי הוא ס' דאורייתא הוא ג"כ לענין ממזר דלא התירה התורה אלא ס' ממזר לחוד ולא כשיש ס' עוד בענין אחר הא ליתא דהתורה התירה ס' ממזר בכ"ע עיין באחרונים ואין כאן מקומו להאריך: