מנחת חינוך רעה:ב

1ואם הוא מן המומין המיוחדים באדם אף על פי שהוא לוקה לא חלל עבודתו. כ"כ הר"מ ג"כ ובמ"ל תמה ע"ז דבש"ס דמ"ג מבואר דא"ע אלא בעשה דאינו שוה בזרעו של אהרן ובתי"ט יישב זה ונראה לפי פירש"י דהוי עשה דהכא אמרה תורה אם הוא שוה בזרעו של אהרן יעבוד ואם אינו שוה אל יעבוד. נ"פ דאם יש בו מום גמור עובר על לאו דמום וגם על עשה דמום גמור בודאי אינו שוה בזרעו של אהרן ונ"מ כתבתי לעיל בחיבורי ולדעת הר"מ אפשר דילקה שנים כיון דאינו שוה כו' ג"כ הוא לאו אלא דנראה מדבריו דאין לוקין אלא א' דהוי שנים משם א' ואין כאן מקומו. ובחרש שוטה נראה לי ברור דלענין שחיטת קדשים ודאי דינו כמו קטן ולענין מחשבה שלו לפסול הקרבן כגון מחשבת פיגול דינו כקטן עיין ר"מ פ"א מהלכות פהמ"ק ה' ה"ו בכ"מ ולחם משנה ובמ"ל פי"ד ה"ב. ונלע"ד דבע"מ כשר לשריפת פרה ושאר עבודותיה שלא ראיתי בשום מקום שבע"מ יהיה פסול עיין ר"מ פ"ד מהלכות פרה כת' אם נעשית שלא בכהן או מחוסר בגדים פסול ולא חשב בע"מ והוא מבואר במסכת פרה נראה דבע"מ כשר כיון דלענין הרבה ענינים לאו עבודה היא עיין ר"מ ובמס' הנ"ל ובכ"מ בש"ס אם כן מאי דתנן תנן ומאי דלא תנן לא תנן ומנ"ל לאפסולי ובזבחים י"ז ע"ב הובא שם ברייתא וכן ביבמות דע"ד שרפה אונן ומחו"כ כשרה ויוסף הבבלי פוסל מח"כ והר"מ פ"ד מה' פרה פסק כת"ק וערש"י שפירש דכשר דקדשי ב"ה הוא ולא כתיבי הנך קראי אלא בקדשי מזבח אם כן ה"נ ועיין כסף משנה פ"ו מהנ"ל מביא בריית' דת"כ להקריב לחם אלקיו כו' אין לי אלא תמידין מניין לרבות כו' ועיין בת"כ דגם על יציקות ובלילות צריך קרא ומרבינן שם אבל פרה לא נזכר שם אם כן דוקא בק"מ אבל בקדשי ב"ה כגון פרה מנ"ל למפסל ואפילו לפי' התוס' שם דילפינן אונן מק"ו מטב"י מה טב"י שפוסל בתרומ' מותר בפרה אונן שמותר בתרומה א"ד שמותר בפרה אם כן בע"מ בודאי יכול למילף מק"ו מט"י דבע"מ אוכל אף בקדשים ע"ש בתוס' ד"ה וע' יומא דמ"א דמחו"ב יליף מכהן בכיהונו נראה דאלא"ה הי' כשר וע' יבמות מ"ג ומ"ד דגם ערל כשר דיליף מטב"י ע"ש באריכות ובחולין י"א ובכ"מ לא מוכח דבע"מ יהי' פסול לעבודת הפרה. אך לדעתי צ"ע ובד' הר"מ אין הכרע. ולכאור' אפשר דבע"מ לא הוי ק"ו מט"י כי בע"מ עשה נקרבים כמקריבים ע"ש בסוגיא אך לפ"ז ל"ק קו' התוס' דבע"מ יוכיח בסה"ד שאני בע"מ שעשה הכתוב נקרבים כמקריבים הכלל ד"ז צ"ע הרבה בש"ס ועיין בע"ז דכ"ג ע"ב בסוגי' שם ובתוס'.

2והנה הר"מ כלל בפ"ו במצוה זו ג"כ הערל וכהן שעבד ע"ז כי לא בא בתורה לאו מיוחד ע"ז רק מקרא דיחזקאל ועיין כסף משנה בשם רש"י אף דערלים מחללים עבודה מכל מקום אין לוקין ודעת הר"מ דלוקין כי היא גמרא ואתא יחזקאל ואסמכי' אקרא וע' פרש"י בכ"מ דאף דמתו אחיו מחמת מילה מכל מקום יש לו דין ערל לכ"ד אבל בתוס' זבחים דכ"ב ע"ב מביאים בשם ר"ת דוקא ברשע לערלות אבל במתו אחיו מחמת מילה אינו בכלל ערל ועתו"ס יבמות דעתם כדעת רש"י. וגם הר"מ נראה כן דעתו ועתו"ס חגיגה ד"ד ע"ב ד"ה דמרבי וביבמות בסוגי' הנ"ל ובתוס' דערל שהזה מי חטאת כשר וע"ש דה"ה שרפה ערל ושאר עבודות הפרה כשרה בערל והר"מ פי"א מה' פרה מביא דין זה שערל כשר להזיה ובפ"ג מביא דין זה דשרפה אונן ומחו"כ כשר ודין דערל דכשר אינו מביא ע"ש בסוגי' הנ"ל וכעת לא צלול' דעתאי והענינים עמוקים. ובכלל לאו זה דערל נכלל ג"כ ערל לב היינו כהן שעבד ע"ז ומשמש במקדש לוקין ומחלל עבודה עיין ר"מ פ"ו ואפילו עשה תשובה ואפילו הי' שוגג בע"ז אך אם עשה תשובה יש דינים חלוקים עיין ר"מ פ"ט מהב"מ אם עשה שירות לעכו"ם כגון זריקה או השתחוה לעכו"ם או קבל עליו באלוה אפילו הי' שוגג ועתה חזר בתשובה מכל מקום עבודתו מחוללת אבל השוחט לע"ז והי' שוגג כיון דשחיטה לאו שירות היא לכתחלה אסור לעבוד ואם עבד אין עבודתו מחוללת ועבודתו כשרה ע"ש בר"מ ובכ"מ והדינים נובעים מהש"ס דמנחות ק"ט. והנה ערל בשר כמו שאינו עובד כך אינו חולק לאכול בקדשים כי הוא אסור באכילה וא"ר לעבודה עיין ר"מ פ"י מהמעה"ק אך ערלי לב אם עשאו תשובה אף על פי שא"ר לעבודה כמ"ש מכל מקום דינו כדין בעל מום דחולק עם בית האב בקדשים והיא משנה מפורשת סוף מנחות. ותמהני על הר"מ שהשמיט ד"ז ולא כת' כאן פ"ו ופ"ט מהב"מ וגם בפ"י מהמעה"ק כלל' כייל בהי"ז ובה"כ כל שא"ר לעבוד אינו אוכל חוץ מבע"מ שנתפרש בתורה ולא הביא גם זה אף על פי שא"ר לעבודה אוכל וחולק ודינו לגמרי כדין בע"מ כמבואר במשנה באין חולק. עוד צל"ע היאך כללא כייל אם א"ר לעבוד א"ר לאכילה חוץ מבע"מ ובלחם משנה הקשה דגם קטן אינו עובד ואוכל. ובאמת יש הרבה שעבודתם מחוללת ואוכל שחשבם הר"מ בפ"ט הפסולים לעבודה א' עע"ז היא משנה מפורשת דאוכל וחולק. עוד חשב השכור מחלל עבודה ובודאי אוכל ולא מצאתי בשום מקום דשכור יהי' אסור לאכול בק"ק. עוד חשב מחוסר בגדים ויתר בגדים ובודאי הם אוכלים בקדשים ולא ראיתי בשום מקום שיהיו הכהנים צריכין ללבוש בגדי כהונה בשעת אכילה. עוד חשב שם שלא רחץ ידים ורגלים דמחלל עבודה ובודאי קדשים אוכל. וכן חשב יושב דמחלל עבודה ולאכילת קדשים בודאי כשר יושב והוא ש"ס מפורש זבחים ט"ז מה יושב שאוכל כו' אף שהתוס' פי' דהיינו במורם מקדשים קלים טעם אחר יש בדבר דאי בק"ק דנאכלים בעזרה אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד וכ"כ התוס' בהדי' ביומא דכ"ה ד"ה אין ישיבה ע"ש דעתם לאכול קדשים מותר מיושב אף בעזרה. עוד חשב שם אם יש דבר החוצץ ובודאי לענין אכילה אינו דין זה וזה יכול ליישב דמיירי מהאיש שא"ר לעבודה אבל זה ראוי הוא אבל דברים הנ"ל לכאורה צ"ע והרבה מהנ"ל אוכלים וחולקים כגון מחו"ב דבשעת עבודה כל הכהנים שאינם עובדים היינו הב"א אינם מלובשין בגדי כהונה וכן אינם רחוצים ידים ורגלים דיכולים להיות אפילו חוץ לעזר' ולפמ"ש אם הי' שתוי בשעת עבודה אינו חולק לערב וכן אם לא הי' רחוץ יו"ר בשעת עבודה אינו חולק ולומר כיון דבידו לרחוץ צ"ע וכת' זה בנחיצה. ובדינים הנ"ל אם הרשיע לעכו"ם או בשחיטה עיין ח"צ סי' י"ג ופשוט דכל המחללין עבודה לוקין ג"כ משום שלבוש כלאים אפילו לדעת ראב"ד בהלכות כלי המקדש והדברים עתיקין: