מנחת חינוך רפ:א
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 280:1
Open in the reader →1שלא יאכל שום זר תרומה שנא' כו'. הדינים הם בר"מ פ"ו מהלכות תרומות ובפרקים הבאים וז"ל הר"מ שם בה"ו זר שאכל תרומה בין שהוא טהור או טמא בין שהתרומה טהורה או טמאה חייב מב"ש שנא' ומתו בו כי יחללוהו וכ"כ בפי"ט מסנהדרין זר שאכל תרומה בין טהורה בין טמאה חייב ובלחם משנה הקשה כיון דעיקר לימוד דזר חייב מב"ש מבואר בסנהדרין פ' הנשרפין דכתיב ומתו וסמיך ליה וכל זר לא יאכל קודש אם כן עיקר הלימוד מכהן טמא שאכל תרומה ע"ש. וא"כ מנ"ל להר"מ לחייבו אפילו אם התרומה טמאה לא יהא עדיף מכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה כי מחוללת ועומדת ע"ש שדחק מאוד ובשער המלך כ' שיצא להר"מ דין זה ממה שמבואר במשנה דתרומות דבשוגג חייב חומש אף על תרומה טמאה ובשבת פ' כ"ג מבואר דרב' סובר דמיתה במקום כרת קאי וחומש במקום קרבן ואי אין חייב מיתה על תרומה טמאה היאך חייב חומש דהוא במקום קרבן בשוגג הא מבואר התם דשבועת ביטוי חידוש הוא דלא אשכחן דיהא חייב קרבן בשוגג כל היכי דבמזיד ליכא כרת אם כן היאך חייב חומש ע"כ דחייב מיתה במזיד גם על תרומה טמאה והיא עומדת במקום כרת ובשוגג חייב חומש ע"ש. ובכלל הלאו הזה ג"כ תרומת מעשר וחלה וביכורים כמבואר כאן אך על ביכורים א"ח הזר עליהן עד שיכנסו לפנים מחומת ירושלים עיין ר"מ פ"ה מביכורים אבל קודם שנכנסו הרי הן כחולין לכ"ד וע"ש בכ"מ. ומ"ש הרהמ"ח בשרשי המצוה שיתנו לבהמתם ולכל חייתם ע' תוס' יבמות דס"ו ע"ב ד"ה כרשיני תרומה כ' דמאכל שהי' עיקרו לאדם אסור להאכיל לבהמה רק מיירי דעיקרו לבהמה ע"כ מאכיל לבהמתו. ומכל מקום צ"ל ראוי לאדם דאי א"ר לאדם פטורים מתרומה כמבואר בפ' כ"ג עכ"ל. ובמ"ל מביא ג"כ זה דאם עיקרו לאדם אסור להאכיל לבהמה ומביא בשם הת"כ והר"ש והרע"ב ולא הביא דהתו"ס דמבואר ג"כ כן: