מנחת חינוך רצג:ד

1ודרז"ל כו' תחת אמו פרט ליתום כו'. כ"ה לשון הר"מ פ"ג מהא"מ ה"ד ועי' בחולין ל"ח מקשה הש"ס האי חולין ה"ד אי דמתה ואח"ז נולד מכי יולד נפקא דהיינו אם לאח"מ הו"ל יוצא דופן אלא מיירי בזה פי' לחיים וזה פי' למיתה וע"ש בתוס' אף דא"א לצמצם מכל מקום שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשי' וא"כ צ"ע על הר"מ והרהמ"ח שכתבו סתם דיתום היינו שנולד אחר שנשחטה אמו. ובאמת זה לאו מטעם יתום אלא בכלל יוצא דופן וע"ש בהלכה י' וי"א דכ' הראב"ד מ"ט לא תני יתום אחר שנשחטה אמו. ובכ"מ כתב בשם הר"י קורקוס שכ' כיון דיתום היינו זה פי' לחיים וא"כ א"א לצמצם השמיט רבינו ועיין במ"ל שם לענין דינא השמיט אבל כאן הלימוד ועל אחר שנשחטה א"צ הלימוד למה כתב זה ובפרט דאין דרך רבינו הגדול לנטות מדברי הש"ס. וגם זה אם נשחטה אמו פשיטא דאינו ראוי להקרבה דה"ל בן פקוע והוי כבישרא בדיקולא כמבואר בחולין דע"ד. אלא זה י"ל דכוונת הר"מ לאו דוקא נשחטה אמו אלא אפילו מתה אמו עבכ"מ שהרגיש בזה. ובשער המלך בפרק זה הקשה על הר"מ שמנה הפסולים להקרבה ולא מנה בן פקוע וכ' שדעת רבינו כרש"י דב"פ הוא בכלל יוצא דופן אבל התוספות השיגו על רש"י בחולין דף הנ"ל ע"ש ואיני מבין כוונתו דזה הוא גמ' ערוכה בחולין דל"ח דב"פ ה"ל יוצא דופן ורש"י בעצמו מביא גמרא זו. אך התוספות כוונתם דלאו מטעם יוצא דופן דזה מרבינן מתפדה רק ב"פ הרי הוא כשחוט ע"ש ברמב"ן. וגוף הקושיא שלו כבר מבואר בהשגת הראב"ד למה לא מנה יתום, ויתום לדברי הר"מ היינו לאחר שנשחטה אמו. על כל פנים דברי הר"מ והרהמ"ח צ"ע בתרתי חדא דלאחר שנשחטה מבואר בש"ס דהוי יוצא דופן. והשני דלאח"ש הוי בלאו הכי בן פקוע והוי כבישרא בדיקולא רק במתה אמו דניתר בשחיטת עצמו אם כן לא הוי ב"פ מכל מקום הוי בכלל י"ד ויתום לא הוי אלא בזה פי' כמבואר שם בחולין וצ"ע. והנה ד"ז דיוצא דופן ויתום נוהג גם כן בפרה אדומה עיין ר"מ פ"א מה' פ"א אף דאין מבואר שם יתום מכל מקום כיון דכללא כייל דכל הפוסל בקדשים פוסל בפ"א אם כן זה ג"כ אבל בעגלה ערופה נראה דאינו פוסל כי הרבה דברי' אינם פוסלים בע"ע עיין ר"מ פ"י מהלכו' רוצח שנראה דב"פ כיון דהוי כבישרא בודאי פסול בע"ע ג"כ ובעזה"י יתבאר לקמן. ואני מסופק להסוברים דאין פודין פ"ח בשה ב"פ דהוי כשחוט עיין ר"מ ה' ביכורים ובטוש"ע סי' שכ"א אם נשחטה אמו ונמצאת טרפה דקיימא לן הוולד ניתר בשחיטת האם וד' סימנים אכשר בה רחמנא עי' בחולין וביו"ד ומבואר שם דמ"מ מהני שחיטת אמו לטהרה מידי נבלה היינו אם הוולד מת אח"כ מכל מקום אינה נבלה כי לזה הועילה שחיטה דאם, אם פודין בשה כזה כיון דלא איקרי בישרא בדיקולא כי הוא טעון שחיטה א"ד כיון דאינה נבלה הוי שחיטה קצת. וכן לענין עגלה ערופה שכתבתי דב"פ ודאי פסול אם נולדה לאח"ש אמו הטרפה אם כשרה דלא הוי כבישרא בדיקולא ובעזהי"ת יתבאר כ"א במקומו. עוד נלמד מכתוב זה שור פרט לכלאים. או עז פרט לנדמה. והובא כאן בר"מ ועיין במהרי"ט אלגאזי פ"ה פלפול ארוך בענין נדמה שהקשו התוס' תפ"ל דהוי בע"מ והוא רצה לחלק דנדמה גמור דהיינו עז בן כבש לאו בע"מ הוא. אבל אם מקצת סימני' דומים לאמו הו"ל בע"מ ובר"מ מבואר דבכ"ע הו"ל בע"מ ומכל מקום אין לוקין כמו מח"ז דהכתוב נתקו לעשה ע"ש. והרהמ"ח לא הביא כלאים ונדמה וע"ש באריכות ומכל מקום א"ל. ולא נתבאר אי עובר ג"כ על הקדש ביוצא דופן וכלאים ונדמה א"ד דוקא מח"ז דמרבינן מתיבת קרבן אבל דברים אלו א"ע על הקדשן וצ"ע. וע"ע (או) כלאים או נדמה כשרי' ויתבאר לקמן במצות ע"ע. ופ"א דינה כקרבנות עיין ר"מ פ"א מהפ"א: