מנחת חינוך שיא:ג
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 311:3
Open in the reader →1שארבעה ר"ה הם בא' בניסן כו'. עיין בגמרא דף ד' ודף ז' דאתיא כר"ש דאמר לענין בל תאחר בעינן כסדרן וחג המצות תחלה הוי ר"ה לרגלים אבל לאותן החולקים שם בברייתא דלרגלים אם כן לדעת הר"מ פ"ד מהמעה"ק דפסק דלא כר"ש אלא לא בעינן כסדרן וכ"פ הרהמ"ח לקמן במצוה תקע"ה אם כן א' בניסן אינו ר"ה לרגלים וקצ"ע על הרהמ"ח דמביא זה דהוא דלא כהלכתא וצ"ע. עוד מבואר בברייתא פ"ק דר"ה דף ז' ע"א דא' בניסן ר"ה לחדשים דהיינו שמונים ממנו חדשים וניסן הוא חודש הראשון והביא הרהמ"ח זה במצוה זו ובמצוה הקודמת. ועיין ברמב"ן עה"ת פ' בא על הפסוק הזה ראשון הוא לכם כו' דזה מצוה עלינו מן התורה למנות החדשים מניסן אף על פי שתחלת השנה אצלינו בתשרי מכל מקום נמנה ניסן ראשון כדי שעי"ז נזכור הנס הגדול של יציאת מצרים דע"כ הוא ראשון דהוא ראשון לנס וע"ש שכתב כדי להזכיר הגאולה השניה בימי עזרא דשמות החדשים עלו מבבל דהיינו לקרותן ניסן או תשרי כי מקודם לא הי' להם שמות אלו רק ראשון שני כו'. ועיין בעין יעקב במגל' מה שהכותב השיג על בעל העיקרים בזה שחשב הר"י אלבו שנשתנה המצוה ובאמת לא כן כי גם עתה ניסן הוא ראשון כו' אך קודם לזה לא היה להם שמות כלל ומבבל עלו עמהם שיש לכ"א שם מכל מקום למנין אנו מדברים וכותבים חודש ראשון ניסן או כסליו תשיעי ואם נקרא לכסליו שלישי דהיינו לתשרי עוברים בציווי הזה כי ניסן הוא ראשון לזכר הנס ע"ש ודבריו נכונים וכעת לא ראיתי להר"מ שיביא זה דמצוה למנות ניסן ראשון וקצ"ע דהוא גמרא מפורשת ונראה מדברי הרמב"ן שהוא מצוה מן התורה ואם מונה למנין אחר עובר על המצוה למה אינו מביא הר"מ בשום מקום דין זה וצ"ע. עוד חשיב שם דא' בניסן הוא ר"ה לעיבורין ומסיק הש"ס היינו להפסקת עיבורין דתיכף אם קדשו חודש ניסן אסור לעבר השנה כמבואר בסנהדרין. ובט"א שם הקשה הא גם ביום למ"ד של אדר אסור לעבר הואיל וראוי לקבעו ניסן כמבואר בסנהדרין דזה הי' טעות של חזקיה דהי' סובר דראוי לקבעו לא אמרינן ע"ש אם כן ר"ה אינו יום מיוחד ותירץ דהוא ר"ה לאחד בניסן אף לדיעבד אף אם עברו אינה מעוברת אבל בשלשים של אדר נהי דאין מעברין לכתחלה מכל מקום בדיעבד מעובר כמבואר בש"ס ור"מ פ"ד מה' קדה"ח ע"ש עוד ואין כאן מקומו ואי"ה במצות קידוש חדשים יבואר. עוד מבואר בברייתא דא' בניסן הוא ר"ה לתרומת שקלים דהיינו דצריכים להביא קרבנות מן התרומה חדשה ולא מן הישינה ותנא דידן דהיינו תנא דמתניתין לא חשיב כיון דבדיעבד אם הביא מן הישן כשר לא פסיקא ע"ש. ועיין פ"י מפלפל אמאי לא תי' דלא קחשיב מידי דלא חייל מאורתא כמבואר לקמן על שהל"ח ועומר וע"ש שכתב דחייל מאורתא דעצים למערכה צריכים מן החדש תיכף בליל ראש חדש ניסן וגם נסכים דבאים בלילה צריך שיהא מן החדש ויש לפלפל בזה ויבואר לקמן. ועיין בט"א הקשה דלפי תירוץ זה דבדיעבד כשר לא חשיב ליה במתניתין אמאי חשיב התנא ר"ה למעשר בהמה דהיינו דאין מעשרין מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש הא הר"מ פסק פ"ז מהלכות בכורות הא דאין מעשרין מ"ב מן החדש כו' דוקא לכתחלה ובדיעבד כשר והוי מעשר משום חומרות הקדשים שלא הקפידה תורה בפירוש כו' ע"ש בלשון הר"מ אם כן אמאי חשיב ליה במשנה ותי' דחילוק הוא דגבי תרומת שקלים אף לכתחלה מביאין מן הישן אם לא בא החדש בזמנו כמבואר במס' שקלים ע"כ לא חשיב לי' אבל גבי מע"ב לא משכחת לכתחלה ע"כ חשיב לי' ע"ש ובפ"י מ"ש לענין שהל"ח ועומר: