מנחת חינוך שיג:יא
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 313:11
Open in the reader →1שהחמירו בו כו'. ע' בפ' מקום שנהגו מבואר דאיכא פלוגתא אם ט"ב בה"ש אסור וער"מ פ"א מה' תענית דפוסק דבה"ש שלו אסור וע"ש במ"מ שכ' אף על פי דספק דרבנן להקל כו'. ונראה הטעם עפ"י המבואר בראשונים דט"ב היום ג"כ במנהגא תליא מלתא דבזמן שאין שלום כו' גם ט"ב ברצו תליא מלתא רק קבלו עליהם מחמת שהוכפלו כו'. והנה בזמן שמד ח"ו התענית מדברי קבלה וד"ק כד"ת דמי אם כן בה"ש שלו אסור דהוי כמו ספק תורה ע' בט"א במגלה אם כן אף בזמן שאין שמד מכל מקום קבלו עליהם כחומר דברי קבלה ע"כ הוי בה"ש שלו אסור ושמואל סובר דמ"מ כיון דהוי האידנא רק מדרבנן בה"ש שלו מותר ועיין במ"מ כתב דתוס' ליתא בט"ב וכ"ה בתוספות פרק מקום שנהגו דדוקא בח"ש אסור אבל בתוס' שרי וא"צ להוסיף מחול על הקודש וכ"כ דעת הר"מ שם. ועיין ר"מ בפי' המשנה סוף תענית במשנה דחמשה דברים כו' מבואר בפי' דיש תוס' בט"ב כמו ביה"כ ע"ש. ונ"פ דהד' ענויים בט"ב חוץ מה שאסורים מטעם אבילות כמבואר בש"ס כל מצות הנוהגים באבל נוהגים בט' באב והד' עינויים הנ"ל אסורים גם כן באבל מכל מקום אסורים ג"כ בט' באב דהשוו התענית ליה"כ וזה הוי בכלל עינוי כמו ביה"כ דאין הטעם משום אבל רק הוי בכלל ענויים. וראיה דמחמת אבילות מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בצונן כמבואר בש"ס וביו"ד ובט"ב אסור אפילו להושיט אצבעו במים כי חוץ מטעם אבילות הטעם מחמת עינוי וחז"ל השוו זה ליה"כ ולפיכך באם חל ט"ב בשבת דנדחה אחר השבת דיש שיטות בא"ח וכ"פ הרמ"א בש"ע דבשבת נוהגים דבר שבצנעה והאשכנזים נוהגים כן ומוחים במי שהולך לטבול בשבת זה ומכל מקום לא נשמע ולא נראה מי שיחמיר שלא לרחוץ פניו וידיו כמנהגו תמיד אלא פשוט כל שהוא מחמת תענית כגון אכילה או שתיה ורחיצת ידים ופניו כיון דתענית נדחה נדחה מכו"כ כיון דאוכלים ושותים אם כן מותר לרחוץ ג"כ אך רחיצת כל הגוף או סיכה דהוא בט"ב מטעם אבילות ג"כ ולשיטה זו דיני אבילות לא נדחה ממקומו ונוהג בצנעה אבל מחמת העינוי כמו יה"כ נדחה מכו"כ כיון דהאכילה נדחה נדחה הכל וז"פ: