מנחת חינוך שיג:ט

1וכן מענין המצוה כו' כי אלו ענויין שהן דרבנן כגון רחיצה כו'. כתבתי לעיל דיש שיטות שהעינויים הללו הם מן התורה ועיין ברמב"ן והובא ג"כ ברא"ש דתענית דעתו גבי ט"ב דבעט"ב אף דמותר עדיין לאכול שלא קיבל עליו התענית מכל מקום אסור ברחיצה וסיכה דרחיצה וסיכה הנאה דלאחר שעה הוא והרא"ש השיג עליו דזה תימה דיאכל וישתה ויהי' אסור ברחיצה ע"ש. ועיין בש"ע סי' תקנ"ג. מכל מקום נ"פ דהרמב"ן מודה כאן כ"ז שמותר לאכול מותר ברחיצה דוקא גבי ט"ב אסרו מחמת תענוג אבל כאן גזירת הכתוב ול"ש זה מה שנהנה לאחר שעה וע"ש ברמב"ן שמסיים שנראה שרוחץ לצורך ט"ב אבל כאן תע"ב לקדוש ה' מכובד וז"פ:

2והנה דינים אלו מבוארים בר"מ ובטוש"ע ואין דרכי להאריך. ומה שהביא מדיני מנעל יש בה שלשה שיטות שיטה א' דוקא מנעל של עור אסור ביה"כ ושיטה ב' דגם מנעל של עץ מנעל איקרי ושיטה ג' דעת הרז"ה כל מידי דמגין מנעל איקרי ועיין כ"ז בר"נ ביומא והם דברים ארוכים. ולצאת בהם לר"ה במידי דלא איקרי מנעל ליה"כ הי' מהראוי לאסור לצאת בהם לר"ה כיון דלאו מנעל הוא הוי משאוי בשבת וביה"כ דדינו לענין מלאכה כשבת וער"נ כתב דדוקא בכל שבת דמנעל מותר בו אסור לצאת במינים הללו דלאו מנעל הוא דלא הוי מלבוש אבל ביה"כ כיון דאסור במנעל רק במינים הללו ודרכם של ב"א לצאת במינים הללו לא הוי משוי אלא הוי כמנעל להאי יומא ע"ש ודבריו מתוקים וכבר האריכו בו הראשונים. ונלע"ד אם נועל מנעל האסור ביה"כ כגון של עור חוץ מה שעובר איסור דנעילת הסנדל אם יצא בו בר"ה חייב חטאת דלאו מלבוש הוא אלא משוי לפי סברת רש"י בעירובין דצ"ה ע"ב למ"ד שבת זמן תפילין הוא אם לובש יותר מזוג אע"ג דהוי תכשיט מכל מקום כיון דעובר על בל תוסיף אתי איסור בל תוסיף ומשווי עליו כמשוי ובש"א סי' מ"א פלפל בד' רש"י הנ"ל אם כן חזינן דהאיסור משווי כמשוי אם כן ה"נ כיון דנה"ס אסור לא מבעיא להסוברים דהוא איסור תורה בודאי חשוב כמשוי אלא אפילו למ"ד דהוא דרבנן אפשר דגם איסור דרבנן כיון דאסרו לא הוי מלבוש והוא משוי אם כן אסור לצאת במנעל כזה ביה"כ וחייבים עליו כעל משוי גמורה ע"כ יש להזהיר מאוד להמון שחוץ שעוברים באיסור נהסנ"ד עוד הולכים במקומות שאסור להוציא והוא איסור גמור ולא הבאתי בכור הבחינה. ואני מסופק לדברי הר"ן אם חיה שהיא מותרת בנעילת הסנדל אם מותרת לנעול שאר מינים ולצאת בהם לר"ה ביה"כ אי נימא כיון דלכ"ע הוי שאר מינים ביה"כ מנעל אם כן גבי דידה נמי א"ד כיון דבאמת תמיד לאו מנעל הוא רק האי יומא וזה דוקא לכ"ע דאסורים במנעל אבל החיה דמותרת במנעל זה לא הוי מנעל ואסורה לצאת לר"ה וצ"ע ובאתי רק לעורר:

3והנה הרהמ"ח מביא הד' עינויים וכבר כתבתי שיש שיטות או דהם דאורייתא או דהם אסמכתא. והנה מקרא דפרשה זו ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש כו' מובא מימרא בש"ס כ"פ דבתשיעי מצוה לאכול והוא ברייתא דתני ר"ח מדיפתי. והנה הר"מ פ"ג דנדרים נראה מדבריו דדרשת ר"ח הוא דרשה גמורה ואסור להתענות בעיה"כ מן התורה וע"ש בכ"מ ובטא"ח תר"ח בב"י נראה דעתו שדעת הר"מ שהוא רק אסמכתא ועיין כאן בה' שביתת עשור בלחם משנה באריכות ולהאריך בענינים אלו צריך אריכות גדול בסוגיא דר"ה ויומא ואין כאן מקומו בין כך וב"כ על כל פנים הי' לו להרהמ"ח להביא זה. וזה כמה שנים אשר ראיתי בספר א' ושמו פלאי ואינו בידי שנסתפק אם נשים חייבות באכילת עיוה"כ אי נימא דהוי מ"ע שהז"ג א"ד כיון דאפקי' רחמנא בלשון עינוי ובעינוי נשים ג"כ חייבות מחויבות ג"כ באכילת עיוה"כ ואיני זוכר עתה אם נפשט לי' הספק. ולענ"ד נראה כיון דחזינן דאף תוסיה"כ אף דדרשינן מקרא ויש דורשים ג"כ מקרא דועניתם מכל מקום מבואר בסוכה כיון דליכא עונש ואזהרה הרי נשים פטורות אי לאו ריבוי דהאזרח אם כן לענין עיה"כ דלא נתבאר בש"ס ריבוי דהאזרח נשים פטורות. אך אי נימא דדרשת ר"ח הוא אסמכתא וחז"ל אסמכו אמצות עינוי אם כן כמו דחייבים בעינוי כן חל עליהם תקחז"ל בעיה"כ אבל אי אמרינן דהוי דאורייתא מן התורה יתחייבו הנשים כיון דהזמן גמרא וליכא ריבוי לחיובא ומדרבנן ל"ש לחייבינהו כמבואר בברכות גבי קד"ה דמ"ע שהזמן גמרא לא חייבינהו חז"ל. ולפמ"ש דאם נא' דהוא מדאורייתא אין נשים חייבות באכילת עיה"כ אם כן יותר נראה כדעת הכסף משנה שדעתו שהוא רק אסמכתא דאלו היה מן התורה היה חילוק בין אנשים לנשים והי' מסתעפים כמה דינים לענין שבועות ונדרים ועוד לכמה ענינים והי' להר"מ להזכיר זה בשום מקום דנשים פטורות מזה ע"כ נראה דהוי אסמכתא אם כן חכמינו זכרונם לברכה אסמכוה למצות עינוי ואין חילוק בין אנשים לנשים כן נראה לפי עניות דעתי. ודע דז"פ דבערב יה"כ דמצוה לאכול אין חיוב דוקא פת כמו שויו"ט דלא מצינו זה בשום מקום רק מצוה לאכול ויוצא בכ"ד וכ"ה במג"א ה' מגלה גבי פורים וכאן נמי בודאי הוא כן וזה נראה פשוט. ונלע"ד כיון דאכילת עיה"כ נפ"ל מלשון עינוי אפ"ל דאינו יוצא אלא אם אכל בערב יום הכיפורים שיעור ככותבת דכה"ג לא הוי עינוי ביום הכיפורים ואכילה זו גזירת הכתוב דנקרא עינוי אבל בפחות משיעור זה דביה"כ לא עבר על מצות עינוי והוי כמתענה אם כן בערב יום הכיפורים לא יצא דהוי כמתענה דפחות מכותבת בשיעור הצירוף הוי עינוי ובערב יה"כ אסור להתענות ע"כ צריך לאכול שיעור כותבת בתוך א"פ ושאני משאר שוי"ט דמצוה לאכול והוי בכזית או בכביצה אבל כאן דנפ"ל מעינוי דיה"כ צ"ל ההיפוך מיה"כ כנלע"ד:

4והנה מבואר עוד דביה"כ כ"ע מחויבים להוסיף מחול על הקודש בין מלפניו ובין לאחריו ויש שיטות דבכל שויו"ט תוס' הוא מן התורה ויש שיטות דוקא ביה"כ אסור תוס' בין במלאכה בין בעינוי ושיטת הר"מ כאן דאף ביוה"כ דוקא תוס' עינוי אסור מן התורה ולא מלאכה ולברר שיטות אלו צריך אריכות גדול בסוגיא דיומא ור"ה פ"ק ועבב"י ובלחם משנה ובפ"י בר"ה ובקונטרס תוסיה"כ. והנה בכל ימי הקודש יתבאר בעזהשי"ת כ"א במקומו וכאן לא הביא הרהמ"ח כלל דין זה. והנה תוספת זה גם נשים חייבין וזה מבואר להדיא בסוכה פ"ב דהאזרח מרבי נשים שחייבים בתוס'. והנה לכאורה להסוברים שבכל יום קודש חייבים בתוס' מהלימוד תשביתו כו' אפשר דבשום תוס' אין הנשים חייבות כי לא מצינו ריבוי לחיוב רק גבי יוה"כ דאיכא ריבוי דהאזרח או לדעת הטור כפי הנראה מב"י סי' רס"א דלית לי' תוס' לשוי"ט רק ביה"כ בסי' תר"ח אית לי' תוס' אף לענין מלאכה וא"כ נשים פטורות דלית שום ריבוי דאזרח כי האזרח גבי עינוי כתיב וכ"ה בלשון הגמרא דסוכה לא נצרכ' אלא לתוס' עינוי ס"ד דאימעט מעונש ומאזהרה, אמעטי נמי מתוס' כתב האזרח נראה דוקא לתוס' עינוי אבל תוס' מלאכה אין לנו שום ריבוי אם כן להשיטות הנ"ל אף דבכל יום קודש תוס' דאורייתא מכל מקום נשים פטורות והנה לברר דברים אלו צריך אריכות גדול ובאתי רק לעורר. והנה תוס' זה עבתו"ס וברא"ש דאינו ידוע שיעור והר"נ ביומא כ' דמהשקיעה ראשונה זמן תוס' אם רצה להוסיף אפילו כ"ש אך מזמן שהוא חול בודאי ולא בה"ש כי בלאו הכי הוי ספק ולא משום תוס' ועתו"ס בר"ה ופסחים וער"נ בביצה פ' המביא שכתב הא דצריך להוסיף קודם בה"ש הוא למ"ד סד"א מן התורה לחומרא ע"כ א"צ ריבוי לבה"ש ע"כ צריך להוסיף מקודם ע"ש. נראה מדבריו דלדעת הר"מ א"צ להוסיף קודם בה"ש כי בבה"ש עצמו יכול להוסיף כי מותר מן התורה בעשיית מלאכה בה"ש דסד"א רק מדרבנן לחומרא מכל מקום במוצאי יה"כ נראה דאף להר"מ צריך להוסיף מודאי לילה כי בה"ש דאפוקי יומא חמיר דאיקבע איסורא ואף לשיטת הר"מ ספיקא לחומרא עבמג"א ה' שבת:

5ולפמ"ש דאף להסוברים תוס' בכל יום קודש מכל מקום אין נשים מוזהרות על התוס' אם כן לפי דעת הרמב"ן הובא בר"נ דתענית ובטור דכל היכא שאינו בתוס' לא מהני קבלה רק ביום הכפורים מהני קבלה קודם הלילה כי איתא בתוס' ויכול לקבל עליו אבל במקום שאינו בתוס' לא מהני קבלה שלו אם כן לא מהני קבלת שבת לנשים אם קבלו עליהם קודם בה"ש ואין כאן מקומו להאריך הרבה בענינים אלו:

6ונלע"ד פשוט אם א' נולד ביה"כ ולהרבה שיטות דלא בעינן מעל"ע אם כן כשמגיע לי"ג שנה נחשב בר מצוה בתחלת ליל כיפור וחייב להתענות מן התורה מכל מקום פטור להתענות התוס' בעיה"כ כי הוא עוד יום ולא נשלם הי"ג שנים אם כן אינו חייב בתוס' לפניו. אך אני מסופק אם נעשה בר מצוה בתחלת ליל מי"כ אם כן ביה"כ אינו מחויב להתענות מן התורה כי אינו נעשה בר י"ג שנה עד הלילה אך בלילה תיכף בצאת הכוכבים נעשה בר מצוה וחייב בכל המצות אי חייב בהתוס' לאחר צאת הכוכבים דצריך להוסיף מי נימא כיון דחייב בכל המצות אם כן חייב בתוס' הזה א"ד דהתורה לא חייבה התוס' אלא אם הוא חייב בעיקר אבל אם בעיקר לא היה חייב כלל ל"ש בתוס' שצריך להוסיף על הקודש כיון דבקודש עצמו לא היה חייב ל"ש התוס' וצ"ע. וכן להסוברים דכל יום קודש שייך תוס' שייך ספק הזה אם נעשה ב"מ במש"ק או יום טוב אי חייב בתוס' לאחריו וצ"ע: