מנחת חינוך שכה:א

1שנצטוינו כו'. משארז"ל סוכה גבוה למעלה מכ' אמה פסולה וכן למטה מי' טפחים וברחבה כו' הנה מצוה זו מבוארת ואין להאריך בה רק אעורר קצת בעזהש"י מה שלא ראיתי שיתעוררו בזה והוא נ"מ לדינא. הנה מבואר בעירובין דף ג' ע"ב אמר אביי משמי' דרב נחמן אמות סוכה ואמות מבוי באמת חמשה כו' דהיינו לחומרא ומקשה הש"ס הא איכא סוכה שאין בה ד' כו' וזה הוא לקולא דאם יש בה ארבעה בת חמשה טפחים כשרה ומתרץ כמ"ד בארבעה טפחים או רוב אמות קאמר כו' רבא משמי' דר"נ אמר כל אמה באמה בת ששה אלא הללו שוחקות והללו עוצבות דהיינו אמות סוכה מודדין עוצבות היינו מצומצמות וגם אמות מבוי וזה ג"כ דוקא לחומרא דגבוה כ' אמות מצומצמות פסולה וכן במבוי ואם הוא לקולא צריך שיהי' שוחקת מרווחת ע"ש ודין זה מבואר בר"מ פי"ז מה' שבת הל"ו ז"ל כל אמה האמורה בכ"מ בין בשבת בין בסוכה וכלאים הוא אמה בת ו' טפחים ופעמים משערין באמה בת ו' טפחים דחוקות זל"ז ופעמים משערין באמה בת ו' שוחקת ורווחת וזה וזה להחמיר כיצד כו' ופסק כרבא לגבי אביי דהלכתא כוותיה בכ"מ וע"ש במ"מ שהביא ג"כ בשם הרז"ה דאיזה שיש חומרא משערינן פעם בעוצבות פעם בשוחקות שלא כוונו אלא להחמיר עכ"ל וע"ש שמביא גם כן בשם רשב"א דשוחקת עודף על עוצבת חצי אצבע לאמה ע"ש ובגמרא שם. והנה הטעם בזה דחז"ל מספקא להו שיעור אמה שנתנה תורה אי עוצבת או שוחקת ע"כ אזלינן לחומרא הכא והכא ועפמ"ג או"ח סי' שס"ג לענין עוד ספק א'. והנה לשון הגמרא אמה שאמרו כו' ואינו מבואר היכי דאמרו בלשון טפחים מהו הדין אם שוחקות או עוצבות ועבס"י שס"ג בטור ובמחבר סעיף כ"ו הא דמבוי ניתר בלחי וקורה דווקא שאינו נמוך מי' טפחים מרווחות ולא יהי' רחבו יותר מי' אמות מצומצמות והטעם דתרווייהו לחומרא ע"ש בטור וב"י אם כן מבואר הגם דבגובה שנינו ושאינה גבוה עשרה טפחים ולא בלשון אמות מכל מקום בעינן שוחקת לחומרא אם כן לפ"ז כל האמות והטפחים האמורים בש"ס אזלינן לחומרא אם עוצבת היא חומרא מודדין עוצבת ואם שוחקת היא חומרא מודדין שוחקת. אם כן כאן הדינים כ"ה סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה מצומצמות אף דהם תוך עשרים אמה שוחקות פסולה כמבואר בעירובין שם וכן אם הסוכה נמוכה מי' טפחים מרווחים אף דגבוה י' טפחים מצומצמים פסולה דכאן הוא לחומרא דבעינן שוחקת וכן שיעור סוכה שהיא ז' טפחים על ז"ט צריכים שיהיו מרווחים ולענין לבוד לא אמרינן לבוד רק בפחות מג' טפחים מצומצמים. אבל אם יש ג' טפחים מצומצם אף דשוחקות הוי פחות מכל מקום לחומרא מודדין מצומצמים ואם כי דינים אלו אינם מבוארים בר"מ ובטוש"ע מסתמא סמכו אמ"ש כלל זה בה' סוכה ועיין מגן אברהם סתרל"ג רמז לזה ועפמ"ג. והנה אעורר קצת מה שצל"ע בדברים אלו וידעתי כי יש לפלפל בזה הרבה בה' שבת אך אני לא באתי רק לעורר ולמזכרת לי. הנה לפ"ז בעינן דפנות הסוכה שיהיו גבוהים י' טפחים שוחקות והוא יותר מג' רביעי אצבע על מצומצמות כי על אמה שהיא ששה טפחים הוא חצי אצבע אם כן לי' טפחים יהי' יותר ג"ר אצבע וא' מי"ב לאצבע ואם תהי' הסוכה פחותה מזה פסולה אם כן איך אמרינן בסוכה דט"ז ע"ב מחצלת ארבעה ומשהו מתרת בדופן היכי עביד תלי לה באמצע פחות משלשה למטה ופחות מג' למעלה וכל פחות מג' כלבוד דמיא כו' נהי דהד' טפחים של המחצלות בעינן שוחקות והם שוחקות ככל הטפחים האמורים בש"ס מכל מקום המשהו העודף הוא כ"ש והעודף צריך כדי שיהא תוך ג' לסכך ותוך ג' לארץ כדי שנאמר לבוד והנה לענין לבוד בוודאי צ"ל בתוך ג' עוצבות ובלאו הכי ל"א לבוד כי הוא קולא ע"כ בעינן פחות מג' עוצבות הן למעלה סמוך לסכך והן למטה סמוך לארץ ועם המשהו הוי ג' טפחים והם עוצבות כי המשהו דהוא כ"ש והפחות מג' ג"כ כ"ש משלים לג' טפחים וא"כ הג' טפחים דלמעלה הם עוצבות והג' טפחים דלמטה הם ג"כ עוצבות ורק המחצלת יכול להיות שהם שוחקות אם כן בין הכל ליכא דופן של י' טפחים שוחקות כי הששה הם עוצבות. ולומר דהמחצלת צריך שיהיה יתירה חוץ המשהו והשוחקות שלה עוד עודף להשלים העוצבות שלמעלה ולמטה כל כהאי ה"ל לפרושי בדאורייתא ומבואר סתמא בש"ס ור"מ וא"כ היאך מתכשר סוכה כזו דליכא י' טפחים שוחקות וגם בדין השני דמחצלת שבעה ומשהו דאמרינן חד לבוד הא הטפחים של לבוד הם עוצבות וא"כ ליכא י' טפחים וכן בדין שאח"ז שגם בש"ס במשנה ג"כ ע"י לבוד ליכא ז' טפחים שוחקות ע"ש. וגם בסוכה דף ז' מבואר דמחיצין הל"מ וצריך גבי סוכה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח כי כך הל"מ ואמרינן שם אותו טפח היכן מעמידו אר"ס אריב"ל עושה לו טפח ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן כו'. והנה לדעת הטור ומחבר ל"ל לתנא לומר עושה טפח שוחק הא טפח סתמא ה"ל טפח שוחק אך זה אפשר לתרץ בנקל דריב"ל אשמועינן דכאן הל"מ ברור דבעי טפח שוחק ופסולה בוודאי הסוכה שהדופן שלישי אינו טפח שוחק אך הא קשיא דכאן לא נזכר דעושה טפח שוחק ומשהו ומעמידו פחות מג' כו' כמו שמבואר אח"ז גבי פס ד' ומשהו כדי שהמשהו ישלים לג' טפחים ועוד טפח שוחק נראה מבואר דהטפח כיון שהוא שוחק והוא משהו יותר מטפח דחוק העודף הזה הוא משלים לג"ט מחמת לבוד ונשאר טפח דחוק ס"ה ארבעה טפחים דחוקים כי לענין לבוד הוי דחוקים כנ"ל וכפירש"י בהדיא ד"ה טפח שוחק דמודדין בריוח והוי טפח ומשהו ומעמידו פחות מג' כו' דהו"ל דופן של ד' טפחים ורוב דופן עשוי כו' ע"ש מבואר להדיא בדבריו דהטפח שוחק הוי כדי להיות המשהו עודף משוחק ועצב משלים לג' טפחים של לבוד וא"כ היאך הוי מחיצה של ד' טפחים דוודאי הד' טפחים שוחקות בעינן והו"ל לריב"ל לומר עושה טפח שוחק ומשהו כדי שהמשהו ישלים לשיעור הג' טפחים וגם טפח שוחק ועוד להשלים הג' טפחים לשוחקות כי הם עוצבות ע"י לבוד כמ"ש. ולכאורה יש ליישב זה ג"כ דכאן הפחות מג' גם הם שוחקות אף על פי שיש ג' טפחים עוצבות מכל מקום כיון דלא הוי ג' טפחים שוחקות אמרינן לבוד דהטעם דל"א לבוד דלחומרא בעינן מטעם ספק ובאמת התוס' שם דף ז' ע"ב ד"ה סיכך כתבו דשלישית אפילו טפח הוי מדאורייתא וצריך טפח אבל להעמיד בפחות מג' טפחים סמוך לדופן זה אינו אלא מדרבנן ומה"ת בטפח סמוך לדופן וא"כ כיון דהוי דרבנן הו"ל ספק דרבנן ולקולא ואמרינן לבוד אף בשוחקות וא"כ מיירי דמעמידו בפחות מג' שוחקות והו"ל ד' טפחים שוחקות. אך באמת ז"א עיין בסי' שס"ג דשם מיירי לענין מבוי דהוי הכל דרבנן ומכל מקום אמרינן להחמיר דפעם בעי עוצבות ופעם שוחקות הכל להחמיר ע"ש. ועוד דאכתי לא הוי הד' טפחים שוחקות דהעודף של הטפח הד' הוא משלים להג' טפחים ונשאר הטפח הד' טפח דחוק. אך באמת זה ל"ק דהר"ן מקשה כאן ל"ל טפח שוחק הא בטפח קטן סגי דאכתי הוי רוב דופן דביותר מג' טפחים ומחצה הוי רוב דופן וכתב אפ"ה בציר מד' טפחים לא הוי חשוב בכל דוכתי ואם יהי' טפח קטן ויעמידו פחות מג' לא יהיה ד' טפחים בשלימות כי משהו מצטרף להשלשה ובעינן מקום חשוב ע"ש. אם כן ניחא מאוד מה שהקשינו הא ד' טפחים לא הוי רוב דופן דהא הד"ט הללו הם מצומצמות והז' טפחים צ"ל מרווחים ז"א דהא מכל מקום הוי רוב דופן דהנה ז' טפחים שוחקות הם כ"ח גודלים ד' לטפח כידוע ועוד על ששה טפחים שהם אמה חצי אצבע כמבואר ברשב"א דאמה שוחק עודף על עצב חצי אצבע ולטפח א' מי"ב לאצבע לפי חשבון הזה ס"ה ז' טפחים הם ק"ח אצבעות וחצי וא' מי"ב לאצבע אם כן ט"ו אצבעות הם יותר מרוב אם כן כאן כיון דהוי ד' טפחים אפילו דחוקות היינו ט"ז אצבעות אם כן הוי רוב דופן מז' שוחקות כי ז' שוחקות לא הוי רק כ"ח אצבעות וחצי אצבע וחלק י"ב אם כן הד' טפחים הללו הוי רוב דופן ומקום חשוב נמי הוי כיון דאיכא מקום ד' טפחים הוי בכ"מ מקום חשוב אפילו טפחים דחוקים לענין דופן עקומה ולענין שאר דברים ע"כ סגי כאן טפחים דחוקות אך על כל פנים קושית הר"נ לא קשה דל"ל טפח שוחק בטפח כ"ד סגי דמ"מ הוי רוב דופן דבאמת כיון דטפח הזה בעינן מן התורה ושלישית אפילו טפח. אם כן ממילא כ"ה דמבואר טפחים צ"ל טפח שוחק כמבואר לעיל ע"כ מוכח מדברי הר"ן הללו דבכ"מ שנזכר טפח הוי טפח כ"ד וכאן בעינן השוחק להצטרף שיהי' ארבע טפחים כ"ד. אך על כל פנים על שיטת הטור לא קשה דבעינן כאן טפח שוחק דטפח בכ"מ בעינן טפח שוחק ומכל מקום סגי הג' טפחים ע"י לבוד בטפח כ"ד דמ"מ הוי רוב דופן של שוחק כמ"ש. אך קשה דבסמוך מבואר גבי סוכה העשויה כמבוי דעושה פס ד' ומשהו ומוקי לה בפחות מג' לדופן ומ"ש התם דבעי טפח שוחק וכאן בעי פס ד' ומתרץ התם איכא שני דפנות כהלכתן כו' ע' בר"ן ובראשונים נראה דכאן הוי הל"מ כך דבעי דופן כולו ופס ד' כיון דליכא שני דפנות דעריבן וא"כ דעכצ"ל לדעת הטור דהפס צ"ל ד"ט שוחקות וסתם ד"ט היינו שוחקות מכל מקום כיון דלא מתכשרי אלא ע"י לבוד והג' טפחים הם עוצבות לחומרא וא"כ בין הכל ליכא ז' טפחים שוחקות רק ד' שוחקות וג' עוצבות דהויין הג' ע"י לבוד וליכא שיעור הכשר סוכה אם כן דעת הטור צ"ע וגם גבי טפח מבואר טפח שוחק וכאן מבואר ד' טפחים ומשהו ולא נזכר שוחקות נראה מבואר דכאן לא בעינן כולם שוחקות ע"כ אמר ומשהו דהיינו חד משהו ולומר כפי מ"ש דאשמעינן גבי טפח שוחק דזה ודאי ההלכה כך צ"ע ואינו במשמע:

2והנה בר"ה דף כ"ז ע"ב מבואר כמה שיעור שופר פי' רשב"ג כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן וכ' שם הר"נ דהיינו טפח כדגרסינן בנדה דף כ"ז חמשה שיעורן טפח וכ"ת לימא טפח בהדי' י"ל דטעמא אתי לאשמועינן דמש"ה הוי שיעורו טפח כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן דשיעור טפח הוי ד' בגודל ושית בקטנות וכשהוא אוחז אותו בד' אצבעות בינונית מה שנראה לכאן ולכאן משלים את השיעור עכ"ל וכ"כ הרא"ש. והטור סי' תקפ"ו כ' ג"כ וז"ל דהאי שיעור הוי טפח אך בטפח הוי שית בקטנות כלשון הר"ן. וכתב דהרי"ץ גיאות כ' שצריך טפח שוחק כדי שיראה לכאן ולכאן ולמאי דפרישית א"צ עכ"ל וקשה מאוד לפי שיטת הטור דסתם טפחים ג"כ שוחקות לחומרא אם כן הטפח ששנינו בנדה פ' המפלת הוי טפח שוחק לחומרא אם כן שפיר קאמר מהרי"ץ גיאות כיון דטפח שוחק בעי ע"כ השיעור הזה כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן מאי השיג עליו הטור ועבב"י שם שכ' דדעת מהרי"ץ גיאות דסתם טפח האמור בש"ס הוא מצומצם ע"כ פי' רשב"ג דהוי טפח שוחק כדי שיראה כו' ורבינו כ' דשיעור זה כדי שיאחזנו היינו ממש השיעור דטפח מצומצם ומכל מקום נראה לכאן ולכאן ע"ש. ובאמת זה תמוה למה השיג הטור כיון דהוא דאורייתא ואף בדרבנן סתם טפח הוא שוחק אם כן נכונים דברי הרי"ץ גיאות וגם דברי הרי"ץ גיאות שכתב דסתם טפח משמע מצומצם סותרים דעת הטור דסתם טפח הוא מרווח ודעת הטור והר"ן שמבואר בדבריהם דטפח של שופר סגי בטפח מצומצם צ"ע לפ"ז מאוד דהא דעת הטור עצמו דטפחים היינו שוחקים לחומרא ולומר דהטור ס"ל דוקא היכי דאמרו טפחים הרבה כגון ושאינה גבוה עשרה טפחים זה צ"ל מרווחים אבל טפח א' סגי במצומצם זה אין לו טעם כלל ע"כ מהנראה מהפוסקי' הללו שהבאתי דטפחים בכ"מ היינו דחוקות ולא שוחקות ע"כ מבואר מהגמרות והפוסקים שהבאתי דלית להו האי כלל ואדרבא ס"ל דסתם טפחים היינו דחוקות בין לקולא ובין לחומרא. והא דמבואר בעירובין דזה וזה לחומרא היינו כ"מ שהזכירו חכמינו זכרונם לברכה אמות מספ"ל אי אמה שוחק או עצב כמבואר להדיא אמות שבת או כלאים ולא הזכירו ג"כ אמות וטפחים לענין שבת וסוכה וכלאים נראה דדין זה אינו אלא באמות דחזינן דהוא פלוגתא דיש סוברים דהיינו ר"י דאמה של כלים בת ה' טפחים וגם במזבח הי' אמה יסוד בת ה' טפחים כמבואר שם וער"מ ה' בית הבחירה וגם מצינו דשתי אמות שהיו יתירים על של משה חצי אצבע כמבואר פי"ז דכלים ע"כ מספקא להו באמות אבל שיעור טפח שנתנה התורה בכ"מ דמבואר במנחות פ' התכלת טפח דאורייתא ד' בגודל כו' וע"ש בזבחים ולא נזכר בשום מקום בודאי הוא טפח מצומצם ועיין במנחות דצ"ח ומכל מקום צ"ע וידעתי שיש לפלפל הרבה בעניני שבת וסוכה וכלאים וטומאה אך ד"ז צריך קונטרס מיוחד ואין כאן מקומו בח"ז. על כל פנים לדעת הטור דהכל לחומרא פעמים עוצבות ופעמים שוחקות והוא מטעם ספק וכמ"ש אם כן בכל הדינים בסוכה כגון אם היא גבוה למעלה מך' אמה עוצבות ובתוך כ' שוחקות אותה סוכה פסולה מספק ואם אין לו סוכה אחרת צריך לישב בה מספק וכן אם היא נמוכה מי"ט שוחקות וגבוה מי"ט עוצבות הוי ספק וכן ד' אמות לענין דופן עקומה אם הם עוצבות פסולה מספק וכן ד' טפחים סכך פסול בסוכה גדולה או ג' בסוכה קטנה או אויר ג"ט בין בסוכה גדולה ובין בקטנה הכל פסולה מספק אם הם עוצבות או אם העמיד הטפח שוחק או הפס ד' בתוך ג' שוחקות ועוצבות ג' מכל מקום אין פסולה רק מספק דלמא משערינן רק בשוחקות וא"כ כשרה הסוכה וכדומה עוד ענינים בסוכה התלוים באמות וטפחים. עש"ס ור"מ וש"ע. ולדעת הפוסקים כמו שנראה מדבריהם דוקא היכי דמוזכר אמות הוי ספק אבל כ"ה דמוזכר טפחים ודאי הם דחוקות אם כן כל אותם הסוכות פסולים בודאי וצ"ע. והנה בסוכה שתחת סוכה דפסקינן דאם גבוה העליונה עשרה טפחים שיעור הכשר סוכה התחתונה פסולה משום סוכה שתחת סוכה ואם אין העליונה גבוה יו"ד כשרה התחתונה כמבואר בסוכה ובר"מ פ"ה מה' סוכה ובש"ע אם כן לדעת הטור אם העליונה גבוה יו"ד עוצבות ואינה גבוה י' שוחקות דהסוכה עליונה פסולה דלחומרא בעינן מרווחות מספק מכל מקום גם התחתונה פסולה דלמא סגי במצומצמות וא"כ העליונה כשרה והתחתונה פסולה והעליונה ג"כ פסולה מספק אך אם בלילה הראשונה של סוכות אכל כזית בתחתונה וגם אכל כזית בעליונה יצא י"ח ממ"נ אם מרווחות בעינן אם כן העליונה פסולה יצא י"ח בתחתונה ואם סגי במצומצמות והתחתונה פסולה אם כן העליונה כשרה ויי"ח בעליונה וק"ל אך לדעת הפוסקים שהבאתי אם כן העליונה כשרה והתחתונה פסולה בודאי וק"ל. ועתה נבא להגיה קצת בדברי הרהמ"ח: