מנחת חינוך שפא:א
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 381:1
Open in the reader →1שכל המחויב בפ"ש שיאכל בשר הפסח על מצות ומרורים וכו' דיני מצוה זו בר"מ בהלכות ק"פ. והנה מצה ומרור אין מעכבין ויוצא בפסח לחוד אם לא מצאו מצה ומרור כמו בראשון ומצה ומרור בלא פסח אינו מצוה כלל בשני ובראשון מצה מצוה אך לא מרור כמבואר בר"מ כאן ובה' חו"מ. והנה הביא הרהמ"ח דמצה של מצוה צריך שימור משעת קצירה והדברים עתיקים עיין לעיל בדיני מצה. הכלל בדיני מצה בפסח שני שוה הכל בכ"ע כמו בפסח ראשון וכמו האידנא דאכילת מצה חובה וכל דיני מצה שיוצאין בפסח ראשון הכי נמי בפסח שני ומה שאין יוצאין בפסח ראשון אין יוצאין בפסח שני וכל זה פשוט ועיין כל הדינים לעיל ותלמד לכאן. ובמרור כתב הרב המחבר דכל עשב מר נקרא מרור ויי"ח וכו' זה כשיטת רש"י ובחומש פרשת בא וע' או"ח סימן תע"ג במג"א שהסכימו המ"א והש"ך דאין יוצאין רק בה' מינים השנוים במשנה והביאו ד' רש"י ולא הביאו דברי הרב המחבר דגם הוא סובר כן ועיין בפסחים דף ל"ט דמרור צריך להיות גדולי קרקע ומין זרעים ועיין בש"ע הדינים אך מה שמקילין במרור בזה"ז מחמת שהוא מדרבנן אבל עם הפסח הן בפ"ר ובפ"ש הוא מן התורה ע"ש ואין להאריך בדבר שמבואר באחרונים באה"ט. והנה ד"ז הי' פשוט אצלי תמיד דזה מ"ע שיאכל כזית פסח בליל ט"ו ויי"ח וגם מצה ומרור או בב"א או זה אח"ז עיין בר"מ בה' חו"מ אבל איסור חמץ ליכא כלל דאם אוכל כזית פסח יוצא י"ח ואם יש עוד הרבה פסח שצריך לאכול שלא יהיה נותר בודאי מותר לאכול הפסח עם החמץ ואח"ז יאכל כזית מצה ומרור או קודם הפסח כמבואר בר"מ בהל' חו"מ הכלל דמ"ע עליו לאכול פסח ומצה ומרור כ"א כזית ויוצא י"ח ועם הפסח עצמו אותו הכזית שיוצא ג"כ מותר לאכול עם חמץ אי לאו הטעם דרשות מבטל למצוה אבל אם יצא י"ח כבר או רוצה שיי"ח בכזית אחרון מותר לאכול כל הפסח עם החמץ כי לא מצינו בשום מקום איסור חמץ בפ"ש רק מ"ע לאכול כזית פסח ומצה ומרור ויוצא י"ח וראיתי ברש"י בחומש פ' בהעלותך קפיטיל ט' פסוק י' בד"ה או בד"ר וכו' פי' שם וז"ל פ"ש חמץ ומצה עמו בבית ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו עכ"ל מבואר דאסור לאכול חמץ עם הפ"ש והוא אצלי דבר חדש מאוד ולא ידעתי מהיכן יצא לרבינו זה דנראה דאין איסור כלל. ולא ראיתי בשום מקום. דנ"פ אם יצא בודאי מותר כל הפסח עם החמץ ואפילו אם נאמר דכוונת רש"י באותו זית שיוצא בו ג"כ לא ידעתי שום איסור אם אכל קודם מצה או אח"כ ואי מטעם ביטול רשות למצוה זה הוא ל"ד חמץ אפילו בשר רשות ובפרט שאני כבר פלפלתי לעיל בדיני פסח ראשון דלא שייך ביטול. אבל איסור חמץ עם הפסח לא ראיתי ואיני יודע הטעם רק דמצוה עליו לאכול כזית פסח וכזית מצה וכזית מרור ואפילו בלא מצה ומרור יצא אבל שיהי' אסור בחמץ דבר זה הוא תמוה אצלי מאד ולא ראיתי למפרשי' שירגישו בזה וצריך עיון וזה כמה שנים שכתבתי זה על הגליון בחומש שלי וצריך עיון גדול. ומה שכתב הרב המחבר דאינו נוהג בנשים כמו שאין שחיטת הפסח וכו' כך אכילת מצה ומרור עמו אינה חובה וכו' ה"ה אכילת הפסח בעצמו אינו חובה ומ"ש ועובר ולא אכל מצה ומרור בטל עשה זו עשה זו אינה מן המנין בתרי"ג כי הוא דיני המצוה וידי פסח יצא כמ"ש ומכל מקום ביטל מצוה כי הוא עשה אף על פי שאינו במנין ואכילת פסח בעצמו הוא מן המנין ואם לא אכל ביטל עשה מהתרי"ג. ועבדים שוים לנשים. וח"ע וחב"ח חייב מצד החירות ואינו רשות אלא חובה. וטומטום ואנדרוגינוס הם ספק ומחויבים מספק ומכל מקום מספק אין דוחה שבת כיון דרשות אין דוחה שבת אם כן ספק אין דוחה שבת ועיין בתוספות חולין שאפשר ספק קרבן דוחה שבת עיין בסוגיא דאזלינן בתר רובא ואין כאן מקומו ודברנו בזה במקום אחר ובאתי רק להזכיר. גם מס' לא יקריבו אחר התמיד מכל מקום כיון דהוא רשות בודאי א"ד עשה דהשלמה וז"ב. ופשוט דנשים ששחטו הפסח אף על פי דהאכילה ג"כ רשות היינו דהמ"ע אינן מחויבי' אבל על כל פנים מחויבים לאכול שלא יהי' נותר וז"פ: