מנחת חינוך ת:א

1שנצטוינו בדיני נחלות כלומר כו'. דינים הללו מבוארים בר"מ בהל' נחלות ובחוה"מ הלכות נחלות באר היטב ומה שמבואר בש"ע אין דרכי להאריך ומכל מקום אכתוב קצת בקיצור בס"ד. איש כי ימות מוריש כל אשר לו לבניו הזכרים לא לנקבות ואם אין לו זכרים רק בני זכרי' אפילו נקבות כיון דבאי' מכח זכרים יורשים הם ואין לבנותיו כלום ואם אין לו בנים כלל יורשים הבנות וכל הדורות שלהם קודמים לאחי המת. לא הניח בנים ולא בנות אם האב בחיים יורש האב ואם אין האב בחיים יורשים האחים ולא האחיות ובניהם של האחים עד סוף הדורות כו' הכלל בכל הירושות הזכרים הם היורשים רק אם אין זכרים יורשים הנקבות עבר"מ ובש"ע. ונחלה ממשמשת והולכת עד אאע"ה וא"צ להאריך בזה. ומשפחת האם אין קרויה משפחה ואחי' מן האם אין יורשים זא"ז והאם אינה יורשת את בניה רק משפחת האב והר"מ והרהמ"ח כתבו דד"ז דאין האם יורשת הוא מפי הקבלה ועיין בלח"מ. וכל הקרובים אפילו בעבירה כגון בן ממזר מח"כ או אחים ממזרים יורשים ככשירי' חוץ מבנו שבא מן השפחה ונכרית אינו יורש דהולד הולך אחרי' ואינו בנו כלל כידוע ומבואר כ"פ בש"ס ופוסקים כאן. ואם לא הניח שום יורש רק טומטום או אנדרוגינוס יורשים הם דזרעו הם עי' ברשב"ם במשנה דף ק"מ ע"ב בב"ב ואם הניח בן וטומטום או אנדרוגינוס עיין בר"מ פ"ה כאן שפוסק דהבן יורש הכל דהוא ודאי והם ספק ואין לספק במקום הודאי כלום. ואם הניח בת וטומטום או אנדרוגינוס יורשים בשוה הבת מחצה והטומטום והאנדרוגינוס מחצה דעל מחצה השנית שמא הם זכרים הם רק ספק והרב בעל הטורים בסי' ר"פ חולק וסובר דבן וטומטום או אנדרוגינוס אין להם כלום במקום הבן כדעת הר"מ אך בת וטומטום נוטל הטומטום ג' חלקים דאפילו אם הוא בת נוטל מחצה ועל מחצה השני' הוא ספק שמא זכר ומגיע לו או הוא נקבה ומגיע לבת דכבר נטל חלקו וה"ל ממון המוטל בספק וחולקין. ובת ואנדרוגינוס נוטל כ"א מחצה דסובר דאנדרוגינוס לא הוי ספק רק ברי' בפ"ע. ועיין בב"י שם שהקשה ע"ז אם הוא ברי' בפ"ע כיון דאינו יורש במקום הבן לא יירש ג"כ במקום הבת ועיין בר"מ מ"ש וצ"ע. ובש"ע סי' י"ח הובאו דעות הללו ולענין מזונות הבנות אין כאן מקומו. וצ"ע אמאי אינו מביא בש"ע דעת התוס' והרא"ש דסוברים דאנדרוגינוס ודאי זכר הוא ולשיטתם יורש בשוה עם הבן ובמקום בת יורש הכל ודעה זו מובא בש"ע אהע"ז סי' מ"ד ובהלכות יבום וחליצה ובכ"מ. ולדעת הראב"ד בהלכות שופר דס"ל דאנדרוגינוס הוי חצי זכר וח"נ ומובא כ"פ בח"ז נראה לדעתו במקום בנות יורש הכל כי על כל פנים הוא בן ודאי ומ"ל כולו או פלגא וכן במקום בן נוטל חצי כבן ואין סברא דהבן הגמור יטול שני חלקים דאין חילוק כיון דהוא בן על כל פנים מ"ל כולו כו' כ"נ ומכל מקום צ"ע. וכן מי שיש לו בן מח"ש וחב"ח דהדין דהוא ח"ע וחב"ח ומצד חלק הב"ח הוא בנו ומצד השפחות אינו בנו כאשר הבאתי כ"פ בח"ז נראה ג"כ במקום הבנות יורש הכל ובמקום בנים נוטל כבן לא פחות דמ"ל כולו כו' ומכל מקום צ"ע וכבר הבאתי ד"ז בח"ז לענין כמה ענינים. וח"ע וחב"ח שיש לו בן מישראלית כבר בארנו כ"פ דהוא ספק אם הבן מתייחס אחריו אם כן הוי ספק יורש ואין לו כלום במקום יורש ודאי. וגם אינו יורש את אביו הגוי מן התורה ולא את אביו הגר אם הי' הורתו שלא בקדושה אף דלידתו בקדוש' עי' בר"מ ובחוה"מ סי' רפ"ג ועכו"ם יורש את העכו"ם אביו ד"ת וז"ל הר"מ כאן פ"ו הלכ' ט' העכו"ם יורש את אביו ד"ת אבל שאר ירושותיהם מניחים אותם לפי מנהגם עכ"ל. וכתב הרב המגיד וכתב רבינו ששאר כו' והוא מפני שלא מצינו סדר נחלות אלא לישראל בלבד עכ"ל. מבואר בדבריו דרק ירושת האב הוא אצל עכו"ם מן התורה אבל כל שאר ירושות כגון אב את הבן או אחים וכדומה אינם יורשים כלל מה"ת. ואיני מבין סיום דברי הר"מ דשאר ירושות מניחים אותם כמנהגם לאיזה צורך כ' זה דה"ל לכתוב דרק זה הוא מן התורה ונ"מ דיורש ואסור לגזול ממנו אבל אם אין לו בן דאין לו יורש מן התורה ה"ל נכסיו הפקר כנכסי הגר ותקנת' דרבנן לא שייך אצל הגוי ועי' בסי' רפ"ג בסמ"ע ס"ק ו' על כל פנים האמת כ"ה דחוץ לירושת האב כיון דאין שום יורש מן התורה ה"ל כנכסי הגר כנ"ב. וז"פ ג"כ דירושת אביו דהוא מן התורה לאו דוקא בן אלא אפילו בת במקום בן יורשת בשוה כי זה דבן לבדו יורש ולא בת במקום בן זה הוא מסדר נחלות שבתורה נאמרה זאת לישראל שנא' ואל ב"י כו' ובן אין לו כו' הא אצל עכו"ם לא שייך וברא וברתא יורשים בשוה. וכפי העולה על זכרוני מבואר ד"ז בתוס' וכעת לא ידעתי מקומו אבל הדברים ברורים כמ"ש. ומבואר להדי' ברש"י ביבמות דף ס"ב דבת כבן ובכור כפשוט כו' אבל ירושה נוהג כו' מבואר להדיא כן. ובעבד בודאי לא שייך ירושה כלל אפילו אם יש לו נכסים באופן שאין לרבו רשות בהם מכל מקום אינו מנחיל אפילו לבנו כי אין להם חייס כלל ואין הבן מתיחס אחריהם כלל ועיין בפ' הבא על יבמתו גבי נולדו לו בנים כו' ובנזיר דף ס"א ע"ב גבי והתנחלתם כו'. (עיין בהשמטות). ואפילו בן שעה אחת הוא בר ירושה כגון קטן שמתה אמו לאחר שנולד והוא חי יורש את אמו ואח"כ במת מנחיל לאחיו מן האב ודעת הר"מ אפילו אם לא כלו לו חדשיו הוא יורש להנחיל למשפחתו מן האב. והרב המגיד נתקשה בדברי הר"מ ועיין באחרוני' ועיין בס' קצה"ח סי' רע"ו מה שפלפל בזה. ועובר אינו בר ירושה להנחיל ליורשיו מן האב ועיין בסמ"ע שהביא בשם התוס' מחמת דהעובר מיית ברישא אבל אם נהרגה אמו או נעקר הולד אמו מיית' ברישא אם כן בכה"ג גם העובר נוחל להנחיל כו' ובש"ע לא חילק כלל ועיין בספר נתהמש"פ ודברים הללו צריכים אריכות גדול ובאתי רק לעורר. והכל איתא בירושה כל מה שנשאר אחריו כל נכסיו וחובות הכל יורשי' היורשים ומבואר בש"ע סי' רע"ו דאין היורשים יורשים דבר שאין בו ממש או טוה"נ שאינו ממון. ועיין בש"ך שכ' היינו אם הוא ת"י אחרים אין היורשי' יכולים להוציא מידם אבל אם הוא בידם היורשים יורשים טוה"נ. והשל"ה כתב אפילו הוא ת"י היורשים אין יורשים כלל ע"כ מי שיש בידו מעשר יחלק בחיים דאל"ה יזכו היורשים בטוה"נ שלא כדין ועי' בקצה"ח שמביא ראיה לדעת השל"ה ועיין בס' נתהמש"פ שדעתו כדעת הש"ך וצריך ג"כ אריכות גדול לברר זה ואין כאן מקומו. ויש עוד ירושה דהבעל יורש את אשתו הנשואה והוא קודם לכל היורשי' ודעת הר"מ כאן דירושת הבעל היא רק מדרבנן והוא מחלוקת בש"ס ודעת הראב"ד דירושת הבעל מן התורה והדברים ארוכים. וגם אין הבעל יורש בראוי ע' באע"ז סי' צ' ופרטי הדינים צריך חיבור מיוחד על כל מצוה. ועוד יש יורש היבם שיבם אשת אח הוא לבדו יורש נכסי אחיו המת אפילו במקום אב ויש הרבה דינים ע' בהלכות יבום וחליצה. ושומרת יבם שמתה איזה נכסים יורשים משפחת אביו ואיזה נכסים יורשים יורשי הבעל עי' בר"מ פכ"ב מהלכות אישות ובטוש"ע אהע"ז והדברים ארוכים ע"ש.

2ומבואר בהרהמ"ח ובר"מ ובש"ע סי' רפ"א דאינו יכול לעקור הירושה בלשון לא יירש פלו' בני או בתי דהוא יורש ע"פ התורה וא"י לומר נגד התורה וכן א"י לומר בתי תירשני במקום בן או אח במקום בת או אחר במקום יורש כיון דלאו יורש הוא ע"פ התורה א"י לעשותו יורש אך ביורש בין היורשי' כגון בן בין הבנים אם אמר על אחד פלוני בני יירש הכל או פ"ב כך וריבה לו ופלוני בני כך ומיעט לו זה גזה"כ מפסוק והי' ביום הנחילו כו' דהתורה נתנה רשות לעשו' אחד מיורשיו יורש הכל או להרבות דאינו עוקר כיון דלא [אמר] בלשון אל יוריש פלוני רק פלוני יורש והוא יורש באמת יכול להוריש לו כולו או להרבות והוא מהש"ס ומבואר בראשונים ובש"ע. ומבעיא לן בש"ס אם בבריא ג"כ ד"ז דריוב"ב או דוקא בש"מ דאז שייך הכ' ביום הנחילו ולא בבריא דאינו יום הנחלה. ועיין בטור דמביא דיעות דיש סוברים אפילו בבריא ויש סוברים דבבריא כיון דהוא אבעי' דלא איפשטא בחזקת היורשים קאי וכן פוסק הר"מ ובש"ע ועיין בלחם משנה שהקשה על הר"מ אמאי לא כ' הר"מ דמהני תפיסה כדרכו בתיקו. וע"ש מה שתי'. וכ"ז אם הוא בלשון ירושה דכך גזה"כ ובלשון מתנה יש דינים אחרים ואין כאן מקומו. ועיין בקצה"ח כאן שכ' דאם הנחיל א' מן היורשים כריוב"ב דאמר פלוני בני יירש הכל או יקח הרבה ואח"ז חזר בו בלשון לא יירש הכל או לא יירש המותר א"י לחזור כיון שגזה"כ הוא דיכול לעשות יורש אם כן כיון שעשאו יורש ה"ל יורש דאוריית' וביורש דאורייתא א"י לעקור ירושתו בלשון לא יירש ה"נ רק אם אומר אח"כ על בן אחר פלוני יירש הריבוי או שהנחיל לאחד ואח"ז אמר שיירש הב' דבל"ז יכול לעקור מיורש דאורייתא כאן נמי מועיל בלשון המועיל אבל בל' שאינו מועיל ביורש דאוריי' ג"כ אינו מועיל אם חזר בו ודפח"ח. ועיין בנתהמש"פ שהשיג עליו ויש לדחות השגותיו ואין כאן מקומו לבוא באריכות. ועיין בס' נתהמש"פ שכ' הא דיכול להנחילו כולו למי שראוי ליורשו מכל מקום אם עשאו יורש שאמר פ"ב יירש הכל אין לו דין יורש ואינו יורש רק הנכסים שיש לו בשעת עשייתו ליורש אבל נכסים שנפלו לאביו אח"כ אינו יורש רק שייך לכל היורשים כיון דליתא במכירה או במתנה מן התורה מחמת דבר שלב"ל וכן מלוה ע"פ דליתא בקנין מן התורה או מלוה בשטר למאן דסובר מ"ש דרבנן הכלל כל דא"י להקנות מן התורה אין יכול לעשותו יורש רק מטעם מתנת ש"מ מדרבנן אבל דין דריב"ב דיורש מן התורה אינו אלא בדבר שיכול להקנות מן התורה בשעה שעשאו יורש ע"ש שמביא ראיות לזה ומכל מקום אני לך.

3ובכלל מ"ע זו להר"מ הוא דין בכור כיצד הניח בכור לאב ויתבאר בס"ד איזה הוא בכור ובני' פשוטי' ג"כ הבכור נוטל ב' חלקים היינו כשני אחים כגון שהניח ד' פשוטים ובכור הבכור נוטל שליש וכ"א שתות ודוקא בנכסי האב נוטל ב' חלקים אבל לא בנכסי האם אפילו אם הוא בכור לאם ג"כ כי גזה"כ הוא דאין הבכור נוטל פי שנים רק בנכסי האב ודוקא אם נולד בחיי האב אבל אם נולד לאחר מיתת האב כגון שהניח שתי נשים מעוברת או אשה אחת וילד' תאומים אינו נוטל פ"ש שנא' יכיר כו' ואם יצא פדחתו בחיי האב כו' ה"ז נוטל פ"ש ועיין בטור דכ' אפילו רוב פדחתו נוטל פ"ש ומבואר בש"ע בשם התוס' דאם נולד בשעה שהי' אביו גוסס ג"כ אינו נוטל פ"ש דלאו בר הכרה הוא. ודוק' בכור לאביו אפילו היה לאמו כמה בנים קודם כיון שהוא נולד לאב ראשון הו"ל בכור לנחלה וכן להיפוך אם לא הוי ראשון לאב אף על פי שהוא פט"ר לאם אינו בכור לנחלה דתלוי באב. הבא לאחר נפל שלא כלו לו חדשיו אף על פי שיצא ראש הנפל חי מכל מקום הבא אחריו בכור לנחלה ועיין בש"ע ובש"ך אפילו נולד הנפל כלו מכל מקום הבא אחריו בכור לנחלה ועיין בס' מהרי"ט אלגאזי פ"א דבכורות פלפול באריכות. והבא אחר ט' מת ג"כ הוי בכור לנחלה אך בן ט' חי שהוציא ראשו הבא אחריו אינו בכור לנחלה ול"ד כל ראשו אפילו רוב ראשו אין הבא אחריו בכור לנחלה. יוצא דופן והבא אחריו שניהם אינם בכורים הראשון לפי שלא נולד וכו' שנא' וילדו וכו' והשני שהרי קדמו אחר. נכרי שהיה לו בן בגיותו ואח"כ נתגייר הנולד לו אח"כ אינו בכור לנחלה וזה מבואר ביבמות ובפ"א דבכורות דנכרי יש לו יחוס אבל ישראל שהי' לו בן משפחה ונכרית ואח"כ נולד לו בן מישראלית ה"ז בכור לנחלה הואיל והבן משפחה ונכרית אינו קרוי בן כן מבואר בר"מ כאן וש"ע. ועי' ביבמות שם מבואר דהכל מודים דעבד אין לו חייס וכן פסק הר"מ פט"ו מה"א וכן מבואר באהע"ז סי' ל"ו אם כן כאן נמי דעבד שהוליד קודם שנשתחרר ואח"כ נשתחרר נוטל הבן שנולד לו אח"כ פ"ש ע"ש בגמ' וצ"ע על הר"מ והש"ע שלא כתבו ד"ז והדין בודאי הוא ברור עי' ביבמות ובבכורות שם. [עכו"ם] (מי) שבא על בת ישראל והוליד ואח"ז נתגייר והוליד בודאי כיון דקיימא לן עכו"ם הבא על ב"י הולד הולך אחר דידה והוא ישראל אם כן הבא אחריו הוי בכור לנחלה. שוב ראיתי בס' מהרי"ט אלגאזי פ"ח שפלפל בזה ולא עיינתי בדבריו ע"ש ומכל מקום אני לך. ועכו"ם שבא על השפחה הולד עבד עי' בר"מ ה' עבדים וא"כ אינו בנו והבא אחריו אחר שנתגייר הו"ל בכור לנחלה וכן עבד שבא על הנכרית דהולד הולך אחר דידה ג"כ הבא אחריו אחר שנשתחרר הו"ל בכור לנחלה ולא ביארו לנו הדינים הללו בפירוש. ועיין במהרי"ט אלגאזי שם. ובכור ממזר אף שנולד מח"כ מכל מקום הוא בכור גמור ויורש פ"ש ועיין בר"מ שמביא מפסוק בכור בן השנואה אעפ"י ששנואה בנשואי' ועיין בלחם משנה מה שהקשה ע"ז אבל הדין דין אמת כמבואר פרק כיצד פ"ב ביבמות. מי שיש לו בכור טומטום ואנדרוגינוס כבר כתבנו דבמקום בן אינם יורשים כלל אפילו חלק הפשיטות רק כאן בנולד טומטום ואח"כ נקרע ונמצא זכר דהוא יורש ומכל מקום גזה"כ דאין לו חלק בכורה שנאמר והיה כו' שיהיה בן משעת הוי' אפילו נקרע בחיי אביו כיון דלא היה בן בשעת הלידה. וכן טומטום שנקרע והיה זכר ופשוט אינו ממעט חלק הבכור כיצד כגון שיש בכור ופשוט וטומטום הנקרע והוא זכר ונשאר ו' מנים אלו היה זה הנקרע כדין זכר ופשוט היו חולקין המעות לד' חלקים כל חלק ק"ן זהו' והיה נוטל הבכור שלשה מאות זהב ועכשיו דהוא גזה"כ כיון דלא נולד זכר ודאי אינו נתמעט חלק הבכורה נוטל שני מאות זהב בחלק הבכורה כאלו אינו ונשאר ת' זהו' נוטל הבכור והפשוט והטומטום כל אחד חלקו היינו כל אחד מנה ושליש ויש ביד הבכור ג' מאות זהו' ושליש דהוא גזה"כ דנגד חלק הבכורה חשבינן לטומטום הנקרע כאלו אינו וכן העובר ואפילו נולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה והוא גזה"כ עיין בר"מ ובטוש"ע. ואם הוליד מח"ש וחב"ח בכור דחלק הב"ח הוא בנו נראה דהוא בכור ונוטל פ"ש ומ"ל כלו או פלגא כמ"ש לעיל גבי ירושה וגם אם הוליד בת מח"ש וחב"ח ואח"כ הוליד מישראלית בודאי אינו בכור כי הבת בתו היא מצד חלק הב"ח כנ"פ. וח"ע וחב"ח שהוליד מישראלית דה"ל ספק קידושין וספק אם הבן מתיחס אחריו כמבואר בהשולח אינו בנו ליורשו כלל כמבואר שם בגיטין ואם נשתחרר והוליד מישראלית הבן הנולד הוא ספק בכור מחמת הא' וא"צ לפרש כי ק"ל. ול"מ שהבכור חי אחר מיתת אביו אלא [אפילו] מת הבכור בחיי אביו והניח בת ואח"כ מת האב והניח בנים אות' הבת יורשת חלק הבכורה ג"כ כאילו היה אבי' קיים וזה מפורש בכ"מ מבנות צלפחד המבואר בתור'.

4(ע' בהשמטות) ואין הבכור או יורשיו יורשים בראוי ודוקא במוחזק יורש פ"ש אבל בירושה שנפל לו אחר מיתת אביו ממורישיו של אביו או אפילו מלוה של אביו הו"ל ראוי ואין הבכור נוטל פ"ש. עיין בר"מ ובש"ע דין ראוי ובפרטי הדינים צריך חיבור מיוחד על כל מצוה. ועיין בש"ע מבואר ובר"מ מהש"ס בב"מ דף קכ"ד דאם שחט אחד בהמה והוא ממכירי כהונה שהיה רגיל ליתן לכהן זה ונשחטה הבהמה בחיי הכהן ומת הכהן נוטל הבכור של הכהן פ"ש דהוי מוחזק דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי ע"כ נוטל הבכור פ"ש בהמתנות זרוע ולחיים וקיבה כיון דאסור לחזור בו ע"ש בתוס'. והנה בש"ס נקט זרוע ולחיים וקיבה ע"ש בתוס' ד"ה וקסבר כו' שמחלקים דוקא בזולו"ק דהם ניכרים איתא להא ברייתא דמתנות שלא הורמו כמאן דהורמו דמיין אבל בתרומות ומעשרות לאו כמאן דהורמו דמיין אם כן בתו"מ אף במכירי כהונה ולוי' לא שקל הבכור פ"ש אם לא נפרשו בחיי אביהם ועי' בר"מ פ"ה מה"א הלכה ו' דפוסק שם אף בתו"מ מתנות שלא הורמו כמאן דהורמו דמיין אם כן צ"ע על הר"מ דהו"ל לכתוב כל מת"כ במכירי כהונה נוטל הבכור פ"ש ועכשיו יש לטעות בדבריו דוקא במתנות הניכרים ובאמת לדעתו בתו"מ אף שאינו ניכר הדין כך אך ד"ז דמתנות שלא הורמו הוא אריכות גדול אין כאן מקומו ובאתי רק לעורר. ודברי התוס' בד"ה וקסבר כו' ג"כ תמוהים כמו שנכתב על הגליון ועיין בס' שעה"מ בהלכות אישות שתמה ע"ד התוס' ועי"ש פלפול ארוך ובאתי רק להזכיר ולעורר. ועיין בר"מ פ"ג מהל' מע"ש בכ"מ שם. ובברייתא מבואר מוקדשין הבכור נוטל בהם פ"ש ומקשינן הא לאו דידי' נינהו ומתרץ בקדשים קלים וכריה"ג דסובר ק"ק ממון בעלים והר"מ השמיט זה כאן נראה דסובר דלא כריוה"ג. ועיין בר"מ פ"י מהל' מעילה הלכה ח' במנ"ל שנאחז בסבך בדברי רבינו דכ"פ נר' דפוסק כריה"ג ובכ"מ נראה דאינו סובר כריה"ג ע"ש ומובא כ"פ בח"ז אך מכאן מוכח גם כן דאינו פוסק כריה"ג דאינו מביא זה והדברים ארוכים ואין כאן מקומו. ועיין בקצה"ח שחקר כמו דמכירי כהונה חשוב מוחזק כיון דאסור לחזור בו אף שעדיין לא זכה הכהן אם כן ה"ה בנשבע ליתן חפץ לחבירו אף דלא קנה המקבל מכל מקום כיון דהנותן אסור לחזור בו ה"ל מוחזק ואם מת המקבל נוטל הבכור פ"ש וע"ש ובס' נתהמש"פ שמחלק דשם אין לבעה"ב רק טובת הנאה וכו' אבל כאן דצריך המקבל קנין אין זה מוחזק ע"ש ומכל מקום אני לך. ומבואר בש"מ דיש לבכור קודם חלוקה ויכול למכור חלקו. וגם אם בקצת נכסים חלק שוה בשוה עם היורשים ויתר חלק בכור' ע' בש"מ ועיין בס' קצה"ח שפלפל באריכות ודעתו דאפילו בחיי אביו אם הבכור אמר איני רוצה בחלק בכורה דבריו קיימים ולא הוי כפשוט שא"י לסלק עצמו מירושת אביו בחיי אביו ע"ש ועיין בס' נתהמש"פ ומכל מקום אני לך. והנה דעת הרהמ"ח כאן גבי פשוטים אם מעביר נחלה בלשון שאינו מועיל כגון בני פלו' לא יירש וכו' דלא אהני מעשיו כמבואר מכל מקום עובר בעשה אם אמר כן ועבר אהורמנא דמלכא ומהר"מ לא משמע כן כמ"ש הרהמ"ח. והנה ד"ז דריב"ב דיכול לרבות לאחד מהיורשים או אפילו שיירש כל הנכסים בל' פ"ב יירש וכו' כמ"ש לעיל דוקא נגד הפשוטים אבל אם יש בכור ואמר על אחד מהפשוטים יירש הכל או ריבה לו באופן שעי"ז נתמעט חלק בכורה אין בדבריו כלום דא"י בשום אופן למעט חלק הבכורה דכתיב לא יוכל לבכר וכו' כ"ה בש"ס ובר"מ ובש"ע ובדברי הרהמ"ח והוא הלכה פסוקה.

5והנה דעת הרמב"ן בספר המצות דהמעביר נחלה מבכור אף דלא אהני מעשיו דע"כ יירש פ"ש מכל מקום עובר האב בל"ת דלא יוכל וכו' וג"כ בעשה כי את הבכור וכו' הכלל עובר בלאו ועשה אף על פי דלא אהני מעשיו וגם מ"ע על האב אם אין הבכור ידוע להודיע שהוא הבכור ואם לא הודיע ביטל מ"ע ועיין בקצה"ח מה שפלפל בזה. והר"מ אינו חושב זאת כי הוא סבירא ליה דהוא דין נחלות ואינו עובר רק התורה כתבה דא"י להעביר ע' בהרמב"ן והרהמ"ח מביאו בקיצור. והרמב"ן בפי' התורה כתב כי הלאו הזה דלא יוכל וכן הדין הזה דאם ריבה לאחד מן היורשים במקום בכור דל"מ מעשיו זה דוקא דהבכור חי אבל אם הבכור מת בחיי אביו ונשארו בנים דהם יורשים חלק בכורה מכל מקום אם האב העביר חלק בכורה מאחד אינו עובר בלאו וגם אהני מעשיו אם אמר על אחד מיורשיו שיירש אותו כמו שלא במקום בכור דלשון לא יוכל וכו' על פני לא מצינו רק בחייו כמו ע"פ תרח וכו' על פני אהרן וכו' דוקא בחיי הבכור ולא לאח"מ ודבר זה חידוש וגדולי כל הראשונים והאחרונים וש"ע לא הביאו דבריו. ועיין בקצה"ח כאן שהשיג על המהרי"ט מכח דברי רמב"ן הללו ואין השגה כי עיין באורו"ת בקונטרס ת"כ דאין לטעון קים לי על הדעה שאינו בש"ע ובהגהת רמ"א ה"נ כיון דלא הביאו זה בש"ע נראה דאין דעתם כן ואין היורשי' יכולים לטעון כלל ודברי הרמב"ן הם בפ' כי תצא על הפ' לא יוכל וכו'. ובאמת יש תמוה על הרמב"ן שדבר זה מחלוקת במדרש רבה פ' במדבר בפ' ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם ר"י אמר בחייו רחב"א אמר במותו ע"ד דר"י דאמר בחייו נאמר כאן על פני ונאמר להלן על פני תרח אביו וכו' ע"ד דרחב"א דאמר במותו שנא' ויקם אברהם מעל פני מתו עכ"ל. והנה הוא מחלוקת אמוראים וצ"ע. ודרך אגב יש להעיר במה דאיתא שם ע"ד דר"י נטמא אהרן שימש אלעזר נטמא אלעזר שימש איתמר כו' וע"כ מיירי ביוה"כ אחר שלא הי' יכול ליטהר וקשה הא קי"ל שאם נטמא כה"ג ושימש אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכה"ג משום איבה ולא לכה"ד אם כן לא נשאר רק כהן אחד והוא תימה וצ"ל דאב ובנו לא שייך איבה ונ"מ לדינא גם בזה"ז וק"ל. ע' בנזיר דף ל' ובר"מ פ"ח מה' נזיר גבי האיש מגלח על נזירות [האב] דאם הניח הרבה בנים כולם מגלחי' דירושה גמירי לן וכן הבכור נוטל פ"ש ע"ש נראה ג"כ כיון דירושה גמירי אם כן אם עשה אחד מן הבני' יורשים כריוב"ב או ריבה לאחד שלא במקום בכור דבריו קיימים וזה בעצמו מגלח כי הוא היורש או ריבה לו מגלח כפי חלקו יותר כיון דירושה גמירי לן הו"ל ככל דין יורש כנ"ב. אך לפי מ"ש לעיל בשם נתהמש"פ דכל דבר שאינו במכירה ונתינה לא שייך דין דריוב"ב אם כן ה"נ לא שייך מכירה ונתינה ואינו יכול לרבות לאחד ע' לעיל וע"ש לעיל במצות נזירות מה דהקשיתי בזה על הגמ' כאן יכיר וכו' וא"צ לכפול. ספק בכור אינו נוטל פ"ש וזה אין חידוש דמספק א"י ליטול מהיורשים רק אפילו בכור שנתערב בפשוט אם לא הוכר מעולם אף דאחד בודאי בכור ל"מ הרשאה זל"ז דגזה"כ בכה"ג אין בכור נוטל דצריך בכור ודאי אבל הוכרו ובסוף נתערבו כותבים הרשאה זל"ז וגובים חלק בכורה ממ"נ כן מבואר בש"ס ובר"מ ובש"ע. עי' בס' נתהמש"פ שכ' אף דל"מ מחילה להאחים חלק בכורה בחיי האב דלא כבעל קצוה"ח מכל מקום להאב מהני אם מוחלו כגון אם האב מרבה לאחד באופן דגרע מהפשוטים מועיל כריב"ב אך מחמת שהוא בכור ל"מ ואם הוא מוחל בפי' בחיי האב הוי מחילה ורשאי אביו להרבות לאחר ומעשיו קיימים ע"ש באריכות והוא בסי' רע"ח. מה שכתבתי לעיל לדעת בעל הנתיבות ל"מ גבי נזיר שיעשה יורש כריב"ב באמת משכחת לה דעשאו יורש והי' המעות ברשותו אח"ז קיבל עליו נזירות והקדיש המעות לקרבנות אם כן כיון דירושה גמירי והוא היורש או כולו או יותר מחלקו נוטל זה על חלקו לתגלחת כמה שהוא יורש. וע' לעיל במצוה ק"ע בפ' משפטים שפלפלתי שם דעבד עברי העובד את הבן אם הבכור יש לו שני חלקי' בהעבד ע"ש באריכות וא"צ לכפול. ומ"ש שם דאפשר דזה אינו בירושה רק עובד הבן מגזה"כ והא ראי' דאין עובד שום יורש ע"ש אפשר ג"כ אם אמר על בן בין הבנים שיירש את הכל ונעש' הוא יורש מכל מקום זה לא תלוי ביורש אם כן עובד כל הבנים אף דעשה יורש לאחד כי לא שייך אצלו ביום הנחילו כי זה לא הוי נחלה רק גזה"כ דעובד הבן אם כן עובד כל הבנים אף דאחד יורש וצ"ע ובאתי רק לעורר. ודין נאמנות דאב על הבכור ועל שאר יורשים מבואר בר"מ כאן פ"ד ובש"ע סי רע"ז ורע"ט ע"ש באריכות. ומ"ש הרהמ"ח הדינים דנכסי לך וכו' הוא בר"מ פי"ב מה' זכי' ומתנ' ובחוה"מ סי' רמ"ח ומ"ש הרהמ"ח דאם הי' ראוי ליורשו אין לשני כלום דירושה אין לה הפסק עי' בר"מ ובש"ע דוקא בש"מ אבל הבריא שאמר נכסי לך ואחריך וכו' אף ע"פ שהראשון ראוי ליורשו שייך להשני אחר הראשון כיון דל"ש בבריא ל' ירושה רק מתנה ומתנה יש לה הפסק. וד"ז דירושה אין לה הפסק ואין לשני וכו' מבואר בש"ע דאפילו גם השני ראוי ליורשו כיון דהראשון הוא יורש אין לה הפסק ע' בס' נתיהמש"פ שמביא בשם מהרי"ט דגבי ש"מ אם אמר נכסי לך אף דיש בכור דל"מ משום ירושה רק משום מתנה כמ"ש לעיל מכל מקום אין דינו כבריא ואמרי' דירוש' אין לה הפסק ע"ש. ועיין בר"מ ובש"ע דאם אמר בפי' לא משום ירושה וכ' רק במתנה והפסיקו השני קונה מה ששייר הראשון וכו' ועיין בס' הנ"ל שמביא בשם מהרי"ט דוקא בבן בין הבנים מהני זה אבל אם הוא בן יחיד ורק הוא היורש ל"מ מה שאומר לא משום ירושה וכו' ואמרי' אין לה הפסק וע"ש שהשיג עליו ומכל מקום אני לך. ומ"ש הרהמ"ח דירושה אין לה הפסק אפילו אמר מהיום וכו' בסי' רמ"ח סעיף ז' מביא הרמ"א ב' דיעות בזה ודעת הרמב"ן דבכה"ג ירושה יש לה הפסק והרמ"א הכריע כדיעה הראשונה והרהמ"ח סובר כדיעה השני'. ובאין הראשון ראוי ליורשו החילוק שבין אחריך ובין אחריך מעכשיו ואחריך לי כל החלוקי דינים ע"ש בסי' רמ"ח ואין להאריך בפרטי דינים ונוהגת מצוה זו בזו"נ ובכ"מ ובכל זמן וכו':