מנחת חינוך תו:א

1שנצטווינו במצות הפרת נדרים וכו' שנא' איש כי ידור נדר וכו'. דינים אלו בר"מ בה' נדרים ושבועות ובטור ובש"ע יו"ד בה' נדרים ע"ש ולהאריך צריך חיבור גדול כידוע ודבר המבואר הרבה בראשונים ובאחרונים מ"ל לכתוב בזה ומכל מקום אגי' קצת בדברי הרהמ"ח. מ"ש הרהמ"ח דכנויי נדרים ושבועות מבואר בר"מ פ"ב משבועות ופ"א בנדרי' ובפ"א דנזירות ומבואר מהש"ס דכינויי כנויין היינו שרחוק הרבה מהלשון מותר ונכלל בדברי הרהמ"ח וגם ידות נדרים ונזירות בידים מוכיחות הווין ידים ע' כ"ז בש"ס ובר"מ ובטור וש"ע. ומ"ש הרהמ"ח ארבעה נדרים שהם מותרים וכו' ולא נקט שבועות ג"כ זה כדעת הר"מ פ"ג מהלכו' שבועות דזריזין הוי שבועה ועיין בש"ע סי' רל"ב וסי' רל"ט ולענין שאר השבועות ע"ש. ומ"ש הרהמ"ח אם מעמיד דבריו וכו' הוא כפי' הר"נ ועיין בכסף משנה פ"ד מה' נדרים שדעת הר"מ כ"ה. ומ"ש שכל הארבעה נדרים הדין כן ע' סי' רל"ב מבואר זה גבי נדרי זריזין ונדרי הבאי ועיין בסימן רל"ט מבואר ג"כ גבי שבועות הבאי ע"ש ובשגגות ובאונס צ"ע אם שייך זה ע"ש ועיין בר"נ בנדרים דף כ"ב ע"ב. ומ"ש הרהמ"ח לחלק בין נולד מצוי לאינו מצוי זה דעת רוב הראשונים ועיין בר"מ פ"א מה"ש שיש לו שיטה אחרת בזה לדעת הכסף משנה ועיין בלחם משנה מ"ש ע"ז. ומ"ש הרב המחבר דג' הדיוטות והוא דמסברי להו וכו' וכשחד וכו' דעת הר"מ פ"ו דא"צ להיות מסברי להו וסבר עיין בכסף משנה ובלחם משנה ומ"ש ויש שפירשו שכל שהוא חכם גדול וכו' זה דעת הר"מ שא"צ סמוך ע' בר"נ פ' אנ"ד ופ' נערה. ומ"ש שהאב מיפר כל נדר והבעל נדרי עינוי וכו' זה דעת הר"מ פי"ב מהל' נדרים ורבים חולקים מהספרי דגם האב א"י להפר נדרים שאין בהם עינוי נפש וכו' ועיין בטור ביו"ד סי' רל"ד והדברים ארוכים. ומ"ש הרהמ"ח התרת נדרים כ"ה וכו' לא מעל"ע וכו' הוא טעות הדפוס וצ"ל הפרת נדרים היינו הבעל והאב דוקא ביום שמעו וא"צ מעל"ע כמבואר בש"ס ובר"מ סוף ה"נ ודיני הקמה והפרה והתרת חכם ושאר דינים אם ארצה לכתוב כטיפה מ"ה צריך חיבור מיוחד ואין כאן מקומו. ואינו נוהג בנקבות דהם אינם מתירים ואינם מפירים. וחרש אפילו מדבר אם אינו שומע אינו מפיר לא לאשתו ולא לבתו. ושוטה ג"כ אינו מפיר לא לאשתו ולא לבתו. וקטן ל"ש בתו ואינו מיפר לאשתו שאין אישות לקטן כן מבואר בר"מ פי"ב מה' נדרים ובש"ע סי' רל"ד. ולשיטת הר"י ברזילי דיש אישות לקטן ע"י אחר או קטן ביבמה אפשר דיכול להפר וצ"ע דכ"מ שוה קטן לשוטה וצריך לעי' בדבר ועיין בש"ע דחייבי לאוין ועשה יכול הבעל להפר חוץ מח"כ דאין תופסים קידושין. ופשוט דטומטום ואנדרוגינוס דהוי ספק קידושין אם כן אין מפירין מספק. וח"ש וחב"ח דמתקדשת לענין אשם ולא לענין מיתה צ"ע אם נשאת אם הבעל מיפר וכבר כתבנו כ"פ ופשוט דעבד אינו מפר נדרי בתו דאין להם יחוס כמ"ש כ"פ הכלל ע' באהע"ז מי שיש לו חופה או קידושין או אין לו ותלמד לכאן ואין צריך להאריך ובבן נח פשיטא דהפרת הבעל והאב ל"ש בהו רק התרת חכם אם נאמר דמוזהרים על השבועה ע' במנ"ל פ"י מה' מלכים דהביא דהוא פלוגתא בירושלמי חד סובר דאין לו היתר חכם וכו' ונ"מ ג"כ לענין נדרים ונדבות שנודרין כישראל אם ישנן בשאלה וע"ש ואין הירושלמי בידי ובעזה"י עוד חזון למועד לברר זה וכעת באתי רק להזכיר והנה ארוסה האב והארוס מפירים בשותפות ע' באריכות בש"ס ובפוסקים אם יש לה כמה ארוסים כגון שאחד קדש מעכשיו ולאחר ל' יום ואחד מעכשיו ולאחר עשרי' דלר"י בקידושין דאמר אפילו קידושי מאה תופסים בה כשרגא דליבני ועיין באהע"ז סי' מ' יש לחקור דנראה דאינו מופר עד שכולם יפירו וגם לענין היקם אם קיים א' יש לחקור בזה הרבה חקירות ובעה"י אשנה מצוה זו באריכות וכעת באתי רק להזכיר ולעורר. ומבואר בש"ס וכן הלכה בש"ע דהקמה והפרה א"י להיות ע"י שליח דכתיב אישה יקימנו וכו' ויבואר זה ביו"ד סי' רי"ד סעיף ל' ומכל מקום נראה דמועיל תנאי בהקמה וגם בהפרה אף שא"א לקיים ע"י שליח מכל מקום כיון דהוי דיבור מועיל תנאי אף בא"א לקיים ע"י שליח כמ"ש כ"פ בח"ז והדברים עתיקין. ומה שקשה מכאן על דברי מהרי"ט דסבירא ליה דאינו יכול לעשות שליח להקדיש דמילי לא ממסרן וכו' וכאן טעמא דגלי קרא אישה וכו' הא בלאו הכי עושה שליח אף דהוי מילי כבר פלפלו האחרונים בזה ועיין בש"ע או"ח סי' תל"ד ואין כאן מקומו: