מנחת חינוך תט:א

1שנמנענו שלא להרוג החוטא כשנראהו עושה וכו' להביאו לפני ב"ד וכו' שנא' ולא ימות הרוצח עד עמדו וכו'. דין זה מבואר בר"מ פ"א מהל' רוצח והוא בש"ס דמכות ג"כ ובספרי. הכלל מי שעבר העבירה אסור להרוג אותו עד שהב"ד ידינוהו ויגמרו דינו וההורגו קודם לזה ח"מ כדין רוצח כן כ' הרהמ"ח ובר"מ אינו מבואר זה אך הדין דין אמת דקודם שנגמר דינו הוא ככל האנשים. וגדולה מזה מצינו במכות דף ו' ע"ב גבי הוא והן נהרגין ובדף ה' ובר"מ פי"ט מהל' עדות דהזוממים נהרגין אם רצו לחייב מיתה מי שלא נגמר דינו ומכש"כ בהורגו בידים וז"ב ופשוט. וכבר כתבתי כ"פ בח"ז דדעת רש"י בשבועות דצריך להתרות מאותו פסוק של הלאו. והנה כאן דח"מ בודאי עובר על לא תרצח ג"כ. אך אני מסופק מאיזה לאו צריך להתרות אי משום לא תרצח דמצינו מיתה על הלאו דל"ת כ"פ אבל הלאו הזה ולא ימות וכו' אפשר אינו אלא לאו רק דממילא משמע דהוא רוצח כיון דהתורה לא נתנה רשות להורגו או אפשר דלאו הזה גם כן כיון דממילא משמע יכול להתרות בו משום לאו זה וכ"נ. עוד הביא הרהמ"ח דאפילו אם הב"ד ראו וכו' הם כולם עדים וצריכים להעיד לפני ב"ד אחר שידינוהו אבל הם עצמם אינם נעשים דיינים וכו' ושפטו העדה והצילו וכו' והוא פלוגתא בין ר"ט לר"ע מובא בב"ק דף צ' ובר"ה דף כ"ו ובמכות דף י"ב מבואר שם דסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש ר"ט אומר מקצתן וכו' ור"ע אומר הם כולם עדים ואין עד נעשה דיין מחמת האי טעמא והצילו העדה ופוסק הרהמ"ח כר"ע ואפילו ראו ביום ע"ש דסתם. אבל הר"מ פ"ה מה' עדות כ' דעד המעיד אינו נעשה דיין אבל עד הרואה נעשה דיין אפילו בד"נ ע"ש בכ"מ שפוסק כר"ט ודוקא ראו ביום ע"ש וכ"כ בפ"ב מהלכות רוצח דטריפה שהרג את הנפש אינו נהרג עפ"י עדים דה"ל עדות שאאי"ל רק בהרג בפני ב"ד הורגין אותו והוא מימרא דרבא בסנהדרין טריפה שהרג בפני ב"ד וכו' ועיין בתוספות כגון שראוהו ביום ועיין בכסף משנה בה"ע שכתב דהר"מ אינו פוסק כר"ע דהלכה כר"ע נגד חביריו ולא כנגד ר"ט וע"ש בלחם משנה ונוכל לומר דרבא דהוא בתרא פוסק דלא כר"ע ופוסק הר"מ כוותי'. וגם מדברי הר"מ כאן מבואר דדנין על ראייתם וא"צ שיהיו מקצתן עדים ומקצתן דיינים ויעידו דאי בעינן עדים ה"ל עדות שאאי"ל אלא רבא ס"ל דדנין עפ"י ראייתן וא"צ הגדה וע"ש בלחם משנה שכ' דהר"מ סובר הגדה בעינן בד"נ וכאן מבואר דלא בעינן הגדה רק הם כולם ב"ד ודנין עפ"י ראייתם לבד. וצ"ע על הרהמ"ח שנטה מדעת הר"מ ועיין בר"ה בסוגי' הנ"ל ובכ"מ בדין זה והוא אריכות ואין כאן מקומו להאריך.

2שוב ראיתי בס' ט"א בסוגי' דר"ה שפלפל באריכות וראיתי שכ' ג"כ דרבא דסנהדרין פליג על ר"ע ומכל מקום אני לך ובאתי רק להזכיר. והנה הבאתי בח"ז מ"ש הרמב"ן על התורה בפ' שופטים בשם הגאון נהי דד"נ בכ"ג מכל מקום הקבלת עדות של ד"נ סגי בג' והכ"ג ידונו ע"פ הגדת ב"ד השלשה ולא שייך עד מפי עד גבי ב"ד כידוע והרמב"ן השיב דקבלת העדות של ד"נ צריך ג"כ להיות בכ"ג וכ' על הגאון שטעה בדינו והפ"י במס' מכות השיג על הרמב"ן ודעתו כדעת הגאון רבינו סעדי' ז"ל ע"ש אם כן הכא בב"ד שראו שהרג דדנין על ראייתן כמ"ש לדברי רס"ג די אף אם ג' מהב"ד שרואין דלא תהי' שמיעה גדולה מראיה ובשמיעה הי' סגי שיעידו לפניהם בלבד אם כן מכש"כ בראי' אך לשיטת הרמב"ן דשמיעה ל"מ רק בפני (ג') [כ"ג] אם כן ראיה לא עדיף וצריכים ג"כ שיהיו רואים כ"ג כמו ראו בלילה דשמיעה ל"מ בלילה ה"ה ראי' ג"כ ה"נ. ועיין במנ"ל פט"ז מהלכות עדות דמסתפק אם גם בדיינים שייך ד"ז דנמצא קא"פ כמו גבי עדות ואם היו דיינים יותר מהצורך ויש קא"פ אי נתבטל כל הב"ד וע"ש שמביא דעת האחרונים בזה ועיין בקצה"ח סי' ל"ו דדעתו דלא נתבטל הב"ד ע"ש. וכאן אני מסופק הא דבב"ד לא שייך ביטול אי במקום שהם רק ב"ד ופוסקין הדין אבל בסנהדרין שראו בעצמם ודנין ע"פ ראייתם ובראי' הי' בהם פסולים כמו בעדים שראו כאחד המעשה שצריכים הב"ד לדון פוסל קרוב או פסול דעל הראי' שע"ז נידון שייך ביטול ע"י קא"פ ובב"ד עצמם בהדין שלהם ל"ש ביטול אבל בראיית המעשה הי' קא"פ אפשר דבטל כל הוועד אף דהם נקראים ב"ד מכל מקום ראו ג"כ המעשה אפשר דשייך ביטול ע"י קא"פ דהא דלא שייך ביטול רק בהדין דא"צ הגדה רק ראייה לחוד אפשר לכ"ע נתבטל בראיה לחוד ע' בקצה"ח מה שמביא בשם הריטב"א גבי קידושין ע"ש ומצד הסברא נ"ל דיש להם דין עדים ונתבטלו כולם וכן בד"מ שייך זה במקום שעושים דין עפ"י ראייתן ע' בחוה"מ סי' ז' וסי' רי"ג ומכל מקום צ"ע ובאתי רק לעורר. ואם ראו בלילה דאין דנין ע"פ ראייתם ולפי הפסק שפוסק הר"מ דלא כר"ע על כל פנים מקצתם נעשו עדים ומקצתם דיינים והעדים מגידים לפניהם בודאי כיון דעדים הם נתבטל בקא"פ שראו לשיטה דסוברים דבראיי' בלבד נתבטל ולשיטות הסוברים דבעינן הגדה ג"כ דוקא אם הם מגידים ג"כ ובלאו הכי לא נתבטל שוב פתחתי ספר נתי' המשפט וראיתי שם בסי' ל"ו בהתשובה שם שעמד על מדוכה זו ומבואר בדבריו למאן דפוסק דאין קא"פ פוסל בדיינים אינו פסול בראו שדנין ע"פ ראייתן ע"ש. וכ' עוד אם הדיינים היו רואים ודנים ע"פ ראייתם והי' עוד אנשים שאינם דיינים כגון גבי ד"נ שאינם סמוכים והי' ביניהם קא"פ אין העדים פוסלים הדיינים על ידי צירוף אפילו למאן דסובר דקא"פ פוסל צירוף הדיינים דמה ענין עדות לדיינים ונהניתי שעוררתי זה. ומכל מקום הכל צ"ע לדינא. וגם לעיל כתבתי וגם הוא כ' כן דרבא פליג אר"ע דר"ע סובר דאין עד הרואה נעשה דיין ורבא ס"ל שטריפה שהרג בפני ב"ד נהרג. ראיתי בס' הנ"ל שכ' דגבי טרפה ל"ש והצילו העדה ע"כ נעשו עדים כי טעמא דר"ע מחמת והצילו וכו' אם כן לא פליג רבא על ר"ע ומכל מקום צ"ע דהוא דבר חדש דבטריפה לא יהי' והצילו וכו' וצ"ע בדבר זה. והנה דינים אלו ל"ש בב"נ דתיכף שראו שעובר עבירה מותר להורגו דלאו הזה בישראל כתיב וגם שם בב"נ הרואה ואפילו המעיד נעשה דיין וכן לא שייך הזמה ונהרג ע"פ דיין אחד וע"פ קרובים כמבואר בר"מ בהלכות מלכים וז"פ. ומ"ש הרהמ"ח דאם הרגו לחוטא קודם שיביאו אותו לב"ד נהרג עליו היינו בשאר עבירות של ח"מ אבל רוצח מבואר בר"מ פ"ו דאפילו בלא התראה או בע"א עיין בכסף משנה היינו עדות מיוחדת אף דאינו ח"מ כלל אף בב"ד מכל מקום אם הורגו גואל הדם אינו נהרג עליו מכ"ש בח"מ אלא שלא נגמר דינו בב"ד רק מיירי בשאר עבירות או באיש שאינו גה"ד ויבואר במצוה דלקמן בעזה"י. ע' בס' ט"א בר"ה שם שהקשה דר"ע סובר בראו דאין נעשים דיינים דבעי' ושפטו והצילו והנך לא מצי חזי לי' זכותא אדרבא כיון דלא מצי למחזי זכותא יהי' זכאי דקיי"ל בסנהדרין דסנהדרין שאמרו כולם לחובה ה"ז פטור דגמירי הלנת דין וכן פסק הר"מ פ"ז מה' סנהדרין. ואפשר ליישב דהש"ס נקט דרחמנא אמר ושפטו וכו' והצילו וכו' הוכחה מושפטו דבעינן עדה מחייבת כמבואר בסנהדרין וכאן כיון דלא מצי חזי זכות אם כן בודאי יהי' זכאי לא שייך עדה מחייבת אך זה דרך חידוד. עוד הקשה על דין דרבא דטריפה שהרג הורגין אותו אם הי' בפני הב"ד האיך משכחת הא הם כולם לחובה והוא פטור ע"ש. ונר' דמכאן ראי' להגאון שהבאתי בקבלת עדות בד"נ סגי בג' אם כן ג' שראו הורגין אותו והדין נגמר בכ"ג ויכולים ללמד עליו זכות השאר שלא ראו אבל לדברי הר"מ דל"מ אלא בפני ב"ד של כ"ג דידונו ע"פ ראייתם אם כן ל"מ שיהרג דהם חזו לחובה ויוצא זכאי ובאתי רק לעורר. ובזה מתורץ ג"כ דברי ר"ע לאו דוקא כל הסנהדרין והוא ראי' גדולה לדברי הגאון. ודע דאף דב"ד יכולים לדון ע"פ ראייתם וא"צ עדות שאי"ל כמבואר וכן שאר דיני עדות ע' בס' נתיבת המשפט סי' ל"ו מכל מקום בודאי אם סנהדרין דנין אחד ע"פ ראייתם ובאו שני עדים ומכחישים אותם שלא עשה הנידון כלום או שמזימים אותם אף דל"ש דין הזמה אצלם כיון דהם ב"ד מכל מקום על כל פנים הכחשה הוי כידוע אם כן בודאי אין הורגין אותו דתרי כמאה ולענין נאמנות אין הסנהדרין נאמנים יותר מאיש מאן דהו וה"ל הכחשה אפילו כל הסנהדרי גדולה אומרים ושני אנשים מ"ד מכחישים הו"ל הכחשה דלענין נאמנות אין מעלה בסנהדרין מאיש הדיוט שבהדיוטים וז"פ: