מנחת חינוך תיא:א
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 411:1
Open in the reader →1שלא ידבר העד וכו' שהעד אינו נעשה דיין בד"נ שנא' ועד אחד לא יענה בנפש וכו'. וכ' הר"מ ונכפל הלאו וכו' שנא' לא יומת וכו' מבואר זה בר"מ פ"ה מהלכות עדות ושם אינו מבואר רק מלאו הזה לא יענה וכו' רק מבואר בסמ"ק להר"מ בחלק ל"ת מצוה רצ"א. ומ"ש הרהמ"ח כאן שהעד אינו נעש' דיין בד"נ אשגרת לישנא דאינו נעשה דיין אפילו בד"מ כמ"ש הרהמ"ח אח"ז ומכל מקום מותר לומר דעתו להב"ד והוא אינו דיין כלל ובד"נ גזה"כ הוא שאסור לו לו' כלל דעתו אפילו לזכות אף על פי שאינו דיין כלל כמו שמבואר בש"ס ובר"מ ובהרהמ"ח כאן. וז"פ אם עבר ואמר דעתו הן לזכות והן לחוב והב"ד רואין דבריו בודאי הב"ד עושין כן כי הם רואים הזכות או החוב יהי' דעת מי שיהי' אך הוא מוזהר שלא יאמר כלל אף לזכות דהוא הצלת נפשות מכל מקום גזה"כ כך הוא ומחשבות הש"י עמקו. בדיני גלות ובדיני מלקות ג"כ ששוים לד"נ עיין בר"מ פי"א מה' סנהדרין ובכ"מ שם. ומ"ש הרהמ"ח וביארו הטעם משום דמחזי כנוגע בעדות כן מבואר בסנהדרין בדף ל"ד ע"א והנה מחמת טעם הזה למנוע לומר זכות להציל נפש אינו מספיק אך העיקר שקבלו זה דהדין כך כמו שמבואר בר"מ בכ"מ: