מנחת חינוך תכה:א
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 425:1
Open in the reader →1להרוג ז' עממים המחזיקים בארצינו וכו' שנאמר החרם תחרים אותם וכו'. מבואר בר"מ פ"ה מהלכות מלכים. והנה אם רוצים להשלים ולעשות תשובה. וכן אם יש חילוק בין אם הם בא"י ובין אם הם בחוץ לארץ וכן קודם שנכנס יהושע ובין אח"כ הוא אריכות גדול עיין בר"מ ובראב"ד פ"ו שם ובלחם משנה שם באריכות ועיין בסוגיא דסוט' דף ל"ה ע"ב ובתוס' שם ובעזה"י אבאר זה בקונטרס ב"נ אשר יעדתי לחבר על הלכו' מלכים באריכו' בעזרת הגומר עלי וכאן אין מקום להאריך. ודע דאיתא בסנהדרין דף ס"ג גבי מכשפה דכ"ע סוברים בין ריה"ג ובין ר"ע דמיתת ז' עממים הוא רק בסייף ע"ש ותמה אני על הר"מ שלא הביא זה וגם הרהמ"ח לא הביא זה. וממה שכ' בפ"ט דמיתת ב"נ בסייף היינו על עבירות שלהם ולא מכח ד"ז וצ"ע על השמטה זו. ונוהג מצוה זו בכל איש ישראלי הן אנשים ונשים כמבואר בש"ס דמלחמות מצוה אפילו כלה מחופתה וכו' וכתב הרהמ"ח ועובר ע"ז ובא לידו ויכול להורגו מבלי שיסתכן בדבר וכו' וצ"ע נהי דכל המצות נדחים מפני הסכנה מכל מקום מצוה זו דהתורה ציותה ללחום עמהם וידוע דהתורה לא תסמוך דיני' על הנס כמבואר ברמב"ן ובדרך העולם נהרגים משני הצדדים בעת מלחמה אם כן חזינן דהתורה גזרה ללחום עמהם אף דהוא סכנה. אם כן דחוי' סכנה במקום הזה ומצוה להרוג אותו אף שיסתכן וצ"ע: