מנחת חינוך מג:ב

1אבל אין לכופו וכו'. הנה הא דאין כופין על יעוד דהתורה נתנה לו רשות אם לא יעדה והפדה כו' אבל מה שנראה מד' הרהמ"ח דגם על פדיון (לקמן מצוה שאח"ז) לא כפינן לי' דכתיב ואם שלש אלה כו' ובכלל השלש היעוד לו ולבנו ופדיון לכאורה אינו מובן דגר"כ הוא בע"כ דאדון כמו שמבואר והבאנו לעיל חזינן דכופין וה"ל כמו האמה שהביאה סימנים או בשש או ביובל וכובשה דודאי כופין את האדון כמו כובש איזה אדם אחר וז"פ אם כן למה לא נכוף אותו על הפדיון ומדברי הרהמ"ח נראה דעל הפדיון ג"כ אין כופין מדהביא הפסוק ואם שלש אלה וכו' דנכלל מצות פדיון ג"כ ויבואר לקמן מצות פדיון אי"ה. ואם נשבע שלא לייעד ודאי חל השבועה כמו נשבע שלא לייבם ע' ביו"ד סי' רל"ט דבדידה תלי רחמנא ואינו נשבע לבטל המצוה ואם נשבע שלא לייעד ולא לפדות יבואר בסמוך אי"ה. עוד מבואר בר"מ כאן דאינו מייעד שתים כא' שנאמר אשר לא יעדה וכו' ועיין כסף משנה הביא מכילתא ואינו ת"י לפלפל בה. ונ"פ דאף דאין עדים במכירת א"ע רק האב הודה שמכרה בודאי מהני הודאתו כמו שהודה שמכר שדה או בית אם כן אם יעדה אח"כ בפני עדים ודאי מקודשת כיון דהוחזקה לאמה ובאמה מהני יעוד והוי א"א גמורה והוי כמ"ש הר"מ פט"ז מסנהדרין דאיסור עצמו בע"א יוחזק ואח"ז לוקין וממיתין על האיסור ע"ש אך אם ראו העדים שא' קידש קטנה בתורת יעוד ולא ידעו כלל שהוא א"ע שלו נראה אף דהאב מודה אח"כ דהיה א"ע שלו מכל מקום כיון דהעדים לא ידעו ל"ה קדושין גמורין דה"ל כמו מקדש בלא עדים דבשעת היעוד לא ידעו העדים כמבואר כ"פ בה' קדושין ואפשר דהוי ס' קדושין דהעדים היו מסופקים ג"כ כמבואר כ"פ בה' קדושין אך אם האב אח"כ מכחיש שלא מכרה כלל ה"ל כאומר לאב קדשתי את בתך והוא אומר לא קדשת דהוא אסור בקרובות הבת והבת מותרת בקרוביו ולפמש"ל בשם הירושלמי דאף לאחר קדושי יעוד הוי מע"י לאדון אם כן אם האב מכחיש יכול האדון להשביע ש"ד ע"י גלגול כמבואר בקדושין עד היכן גלגול שבועה השבע לי שלא נמכרת לי בע"ע וכו' ה"נ ודוקא לענין ממון אבל לאיסור א"א ל"ש שבועה ואינה א"א כלל כיון דהאב מכחיש וז"פ:

2והנה נתישבתי דבמש"ל דמהני הודאת בע"ד וה"ה הודאת האב שמכר בתו לאמה אין זה ברור כיון שהבאתי לעיל בשם התוס' קדושין ה' ע"א ד"ה שכן וכו' דמכירת א"ע חוב הוא לה והודאת בע"ד ל"מ במקום שחב לאחרי' כמבואר בש"ס וע' ח"מ סי' מ"ז וצ"ט ולומר דחילוק בין חב לגדול או לקטן אין טעם בדבר בודאי בהדינים של סי' מ"ז וצ"ט אין חילוק אם הנושה גדול או קטן וז"פ אך לומ' מטעם דאי בעי מכר לה אפשר דהוי מגו במקום חזקה דחזקה כל מה שיש ת"י האדם הוא שלו כמבואר סי' צ"ט שם ע"ש ה"נ חזקה שלא מכר אותה ולו' דבר שבידו מהני אפילו במקום חזקה ע"ש בקצה"ח והדברי' עתיקין מכל מקום אפשר אם יש לו ממון באופן שאסור למוכרה ויש לפלפל והנה כבר הבאתי דעת הר"מ דלאחר יעוד אם נתארמלה או נתגרשה נמכרת וער"מ שכתב וכן אם נפלה לפני יבם וחלץ לה אף על פי שהחליצה פסולה מכל מקום נפסלת מן הכהונה ויש לו למוכרה לכהן כיון דקדושין תופסין בה עיין שם וז"פ דוקא לאחר שנתארמלה או נתגרשה מן היעוד רשאי למוכרה אבל בעודה ארוסה לאדון אף על פי שנאמר דמע"י של אביה כמש"ל מכל מקום א"י למכרה שתהא ארוסתו של זה ואמה של זה כיון דא"ר ליעוד לשני אך במת האדון המייעד ולא חלץ לה האח עדיין אפשר דיכול למכרה דהוי ח"ל ותפסי קדושין אך באמת פסקינן דיבמה לשוק ספק אי תפסי בה קדושין כשמואל כמבוא' בר"מ פ"ד מה"א ובאה"ע אם כן אינה נקנית מספק כמו שהבאנו בשם הכסף משנה דאינה נמכרת בספק עיין לעיל דהיא מוחזקת בגופה וז"פ. אף דדעת הר"מ פ"ז מה' אישות דהמקדש יבמה לאחר שיחלוץ לה יבמה הוי מקודשת ול"ה דשלב"ל עיין בכ"מ והד' עתיקין וכבר כתבנו לעיל דראוי ליעוד הוי אף שלא יחלו הקדושין למפרע ע"ש אם כן ראוי ליעוד בכה"ג ואף דיחלוץ לה בקטנותה מכל מקום הקדושין חלין דמה"ת ה"ל חליצה לקטנה עיין ר"מ פ"ד מה' יבום וחליצה מכל מקום דלמא לא יחלוץ לה היבם וה"ל כמו דין של הירושלמי דאינה נמכרת לנשוי אחותה שמא לא תמות ומכל מקום אפשר לחלק כיון דמצוה שיחלוץ לה בודאי יחלוץ. אך באמת אין מצוה לחלוץ לה בקטנותה דהוי חליצה פסולה אם כן לא תהוי ראוי' ליעוד כ"ז שתהי' אצל האדון בקטנותה אם כן אינה נמכרת בספק ובאתי רק לעורר: