מנחת חינוך מה:א
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 45:1
Open in the reader →1שכל וכו' משרשי המצוה כו' שדומה כו'. כ"ה בר"מ פ"ד ה"י. והנה בש"ס דילן לא נזכר ד"ז דאין האדון רשאי למכרה אך זה מבואר במכילתא כמ"ש הכסף משנה ונוכל לומר דלאו אזהרה הוא רק שלילה דאין לו רשות למכרה ואין מכירתו מכירה כמבואר בש"ס דילן דהפסוק דלעם נכרי וכו' קאי על האב דאין מוכרה לשפחות אחר שפחות או לשפחות אחר אישות ומכל מקום אינו עובר בלאו כמבוא' בר"מ אח"ז. אך במכילתא מבואר להדי' דזו אזהרה כמבואר במ"ל ובלחם משנה ע"כ מנאה הר"מ והרהמ"ח ועיין בסמ"ק לרבינו הר"מ שורש ח' בענין אזהרה ושלילה וער"מ מביא לאו זה דנוכל לומר דהוי שלילה ע"ש. והנה הר"מ כ' וכן ע"ע לא יכול למכור לאחר. ויראה לי מה שהוצרך לאסור ד"ז באמה אלא מפני שיש ליעדה לבנו וכו' ועיין כסף משנה שז"פ להר"מ דאינו נמכר מחמת לא ימכרו ממכרת עבד וכו'. ודבר זה צ"ע אמאי ז"פ דהו"ל ממכרת עבד וע"ע בכ"מ דע"ע אינו נמכר דאיתקש לעבריה וכבר כתבתי בשם הכסף משנה לעיל דלהמסקנ' לא איתקש עיין לעיל. ונראה דגם גבי עבד כמו דאינו נמכר ואין מעשיו מועילים ג"כ עובר בלאו ולא נמנה ללאו בפ"ע כיון דהוי רק מי"ג מדות לשיטתו בס' המצות והרהמ"ח אינו מביא כלל הדין בע"ע ובמצות יעוד מביא דאם עבר ומכר א"ע אין מכירתו כלום וער"ם פ"ב הי"ג מביא בכ"מ בשם רלב"ג כיון דאין האדון מוריש א"ע לבניו כך א"י למכור. וראיה זו אינו מובן לי הרי האב אין מוריש זכות בתו לבנו ומכל מקום גזירת הכתוב דיכול למכרה אם כן אפשר האדון ג"כ ואין ס' רלב"ג בידי ומכל מקום סברת הרלב"ג נראה דודאי ירושה קיל דהוה ממילא ואם אין מוריש מכ"ש דא"י למכור ולא ליתן. ואין ראיה מא"ע דגזירת הכתוב הוא דנמכרת אף דאינו מוריש. ובזו י"ל קו' התוס' קדושין ט"ז ע"ב ד"ה והתנחלתם דל"ל קרא דאין אדם מוריש זכות בתו לבנו פשיטא דמהיכן נפקא לן דמע"י הבת לאביה מלאמה וכו' ואמה גופה אין האדון יכול להוריש. ולסברת רלב"ג נכון דבאמת באמה דא"י להוריש א"י למכור ג"כ וכאן דיש לו רשות למכור בתו מכ"ש דיכול להוריש אי לאו קרא דאי לא מוריש אין סברא למכור וה"א מדהתורה נתנה לו רשות למכור מכ"ש דמוריש ע"כ אצטריך קרא והתנחלתם וכו' דאין האב מוריש אעפ"י דיכול למכור ופשוט ואין להאריך. והנה על לאו זה אין לוקין והר"מ לא הביאו בסנהדרין במנין הלוקין וע' כאן בהגהת משנה למלך בסוף הספר דלהר"מ הטעם כיון דלא אהני מעשיו אין לוקין ואזיל לשיטתו בה' בכורות והר"מ פוסח בכלל זה על שתי הסעיפים ומכל מקום גם דעת הרהמ"ח דאין לוקין כאן ויתבאר ד"ז לקמן פרשת בהר באריכות. ולענין שאר ענינים שכתבתי כ"פ לענין תשובה ועוד דברים הנאמרין בלאוין דין לאו זה ככל הלאוין שאין בהם מלקות כאשר ביארנו כ"פ: