מנחת חינוך תסט:א

1שלא נאכל פסולי המוקדשין כו' ועז"נ לא תאכלו כל תועבה כו'. מצוה זו מבואר ברמב"ם פ"ח מהל' פסה"מ והוא מהספרי כאן וז"ל הספרי לא תאכל וגו' ר"א אומר מנין לצורם אוזן מבכור ואוכל כו' עובר בל"ת ת"ל לא תאכלו כל תועבה וגו' אחרים אומרים בפסה"מ הכתוב מדבר נאמר כאן כו'. והנה בש"ס דידן בבכורות נראה מכל הסוגיא דצורם אוזן בכור אינו אסור אלא משום קנס מדרבנן ועיין בתוס' שם דלאחרים אינו אלא מדרבנן ואח"כ כתבו דלכ"ע האי דספרי אינו אלא אסמכתא ועיין בחולין דף קט"ו שהקשו התוס' צורם אוזן בכור ליתסר אפילו צורמו עכו"ם מלאו זה ותירצו יעש"ה. והנה הרמב"ם כאן כתב דכל המוקדשין שנפסלו הן במחשבה כו' לוקה מלאו זה דתועבה כו' ואח"כ כת' וכן קדשים שהוטל בהם מום האוכל מהם כזית לוקה מלאו זה ובפ"ב מהלכות בכורים כתב דהמטיל מום בבכור אינו אסור אלא משום קנס כו' ולא קנסו בנו כו' אם כן אינו אלא מדרבנן וא"כ דבריו סותרים זא"ז מה לי מטיל מום בקדשים אחרים דאסור מן התורה מלאו הזה ומה לי מטיל מום בבכור דהו"ל קדשים דאינו אלא מדרבנן. ועי' במ"ל בפיסקא המתחלת ודע בפ"ד מה' ביכורים שעמד בזה על סתירת דברי הרמב"ם וע"ש מה שפלפל בדברי הרא"מ כאן על רש"י ועיין בפר"ח סי' ס"ד גם במהרי"ט אלגאזי פלפל בזה הרבה ע' בדבריהם. והנה ד' הרהמ"ח צ"ע דמביא מש"ס דבכורות דאסור מן התורה בהטיל מום ומביא ד' ר"א דהצורם אוזן בבכור אם כן מבוא' בדבריו דאף בבכור אסור מה"ת. ובאמת בבכורות ריהטא דסוגיא דמום אינו אסור אלא משום קנס ע"ש. וגם מ"ש כשנעשה אנחנו כו' עי' ברש"י בחולין שם דאף ע"י עכו"ם או קטן שייך לאו זה. והנה זה צריך אריכות גדול ואין כאן מקומו ועיין באחרונים מה שפלפלו בזה. ומבואר בד' הרהמ"ח דבכל איסורין שייך לאו זה כמו שמבואר בחולין בסוגיא שם גבי בב"ח ולא הוי לאו שבכללות כי עיקר הלאו הוא בפסה"מ. אם כן בפסה"מ לוקין ושאר דברים הנכללים בלאו זה אין לוקין דהוי לאו שבכללות ועי' בספר כרו"פ מביא קושיא בשם הרא"מ למ"ל לא תבשל וגו' הא הוי לאו דתועבה. וע"ש שתירץ דעל תועבה אינו לוקה דהו"ל לאו שבכללות וע"ש שפלפל דלא תבשל על הנאה למ"ל הא דעת הרמב"ם דאין לוקין אף על הנאה בב"ח ואיסור נשמע מלאו זה ע"ש. וגם מסופק עוד בבישל בב"ח לצורך פיקוח נפש דהוי מצוה אם שייך תועבה והניח בצ"ע. והנה לפלפל צריך אריכות גדול ואין כאן מקומו. וכתב הרהמ"ח דנכלל בלאו הזה ג"כ פיגול ונותר והר"מ בתחלת הפרק כתב דכל הקדשים שנפסלו הם בכלל לאו זה בין שנפסל במחשבה כו' ובהלכה י' כ' היכן הוזהר על הפיגול והנותר כו' לא יאכל כי קודש וגו' ובאמת הם באזהרה זו דתועבה ג"כ והרהמ"ח גבי פיגול במצוה קמ"ד כתב הלאו דלא יאכל כו' ומביא לאו הזה ג"כ דתועבה וכתב דהוא לתוס' לאוין ובמצוה רט"ו גבי נותר כת' רק הלאו הזה דלא יאכל כו' ולא כתב משום לאו הזה דתועבה ואפשר סמך על מ"ש גבי פיגול וגם כאן על כל פנים בנותר ופיגול אם התרו בו למלקות יהי' חייב שתי מלקות שיש שתי אזהרות לא יאכל וגו' ולא תאכל דכאן ולא מצאתי בר"מ ובהרהמ"ח ועיין במשנה דאלו הן הלוקין שילקו בפיגול ונותר שני מלקיות וצ"ע ועי' תוס' פסחים דף כ"ד ד"ה והא אין מלקין כו'. ואני מפקפק בנותר אם הוי בכלל תועבה דהא פסקינן בחמץ שעבר עליו הפסח דאסור רק משום קנסא אף דעבר על ב"י וב"י ולא אמרינן כל שתעבתי כו' אלא אפשר דוקא אם עבר ע"י מעשה כמו כל הנהו דחשבינן שם בחולין הוי תועבה אבל בב"י דלא עשה מעשה אינו בכלל הזה וכן בנותר ולפי זה אפשר בקנה חמץ או שחימץ בפסח יהי' אסו' לאחה"פ מלאו זה וכבר הבאתי זה והוא ענין ארוך וצ"ע ובאתי רק לעורר. ועיין בע"ז פרק השוכר מלאו הזה גבי תבלין משני שמות ע"ש. ומ"ש הרהמ"ח דנוהג בזה"ז אף דאין מקדישין מכל מקום בעבר והקדיש כו' משכחת לה בבכור לשיטת הרהמ"ח דאף בבכור לאו הזה אך הרהמ"ח סובר כגירסא הראשונה שהי' ברמב"ם בהל' בכורות דאין בכור נוהג אלא בא"י כו' כמ"ש הרהמ"ח במצוה ח"י וכבר כתבתי דאף בא"י בזה"ז דינו כח"ל לענין זה ע"ל שהבאתי והארכתי ע"כ כתב הרהמ"ח דמשכחת לה בעבר והקדיש. והנה בזה"ז אף שאינו ראוי לקרבן מכל מקום דעת הר"מ פ"א מה' א"מ דעובר בל"ת בזה"ז ג"כ על הטלת מום רק דאין לוקין אם כן מכל מקום הו"ל תועבה ועי"ל בפרשת אמור שהארכתי בזה. והנה לאו זה ככל לאו שבכללו' אסורות ואסור בהנאה דכ"מ דכתיב לא תאכל ולכל עניניה א"צ לכפול כבר בארתי כ"פ ה"נ כאן. שוב ראיתי בשער המלך פ"ה ה' מאכ"א דכתב דעל לאו הבא מכלל עשה לא שייך תועבה לענין הלאו אם כן גם סברתינו נכונה: