מנחת חינוך מח:ב

1דיני המצוה כו'. ע' סנהדרין פ"ה ור"מ פ"ה מה' ממרים ואכתוב הדינים בקיצור כדרכי בעז"ה. הנה המכה חבירו עובר בלאו דלא יוסיף בין הכאה שיש בו חבורה או אין בו חבורה ובהכאה שיש בה ש"פ אין לוקין דריבתה התורה לתשלומין ותרתי לא עבדי ובהכאה שאין בה ש"פ לוקין כיון דאינו חייב ממון לוקין על הלאו כמבואר בש"ס ור"מ וגבי אב ואם גם כן הדין כן ואם הכה הכאה שאין בה חבורה או שמשלם בש"פ ופמש"פ לוקין אך בהכה אב ואם הכאה שיש בה חבורה חידשה התורה עונש מיתה דהיינו חנק ואם כן אינו משלם אפילו בהכאה שש"פ כי מיתה פוטרת מתשלומין דקלב"מ וא"ח מיתה אפילו לא התרו בו למיתה מכל מקום אינו משלם אלא בעדים והתראה כשאר ח"מ מכל מקום דקיימא לן ח"מ שוגגין פטורים מתשלומין עיין ר"מ פ"ד מה' חובל ומזיק ע"ש ואם לא התרו בו למיתה רק למלקות מלאו דלא יוסיף פטור מתשלומין מחמת ח"מ שוגגין חייב מלקות כי ח"מ שוגגין אין פוטר ממלקות ע' בחולין ובר"מ ה' שחיטה ע"ש וחייב מלקות ככל חובל איש מישראל במקום שא"ח בתשלומין וז"פ. ונלע"ד דזה שחייבה התורה בהכה או"א או בחבירו היינו דוקא בלא רשות אבל אם אביו ואמו אומרים לו שיכם או יקללם או חבירו א"ע בלאו הזה וא"ח מלקות ולא מיתה ע' פ' החובל ובר"מ פ"ה מה' חובל לענין ממון אם נותן לו רשות ע"ש. ולענין חיוב מלקות או מיתה נלענ"ד פשוט דא"ע וא"ח וכ"נ מלשון הר"מ פכ"ו מהלכות סנהדרין ה"ו שכתב אף על פי שיש לו לדיין או לנשיא למחול על כבודו א"י למחול על קללתו וכן שאר העם אף על פי שמחל המקולל מלקין את המקלל שכבר חטא ונתחייב עכ"ל וע"ש בכ"מ משמע דוקא אם כבר קילל כיון שכבר עבר עבירה לשמים אין המחילה מועלת אבל בתחלה שנותן רשות לקלל אין כאן עבירה כלל וכן כאן גבי מכה ושם יש קצת עבירה דמוציא ש"ש לבטלה ויבואר לקמן אי"ה פ' קדושים אבל גבי מכה אין כאן עבירה כלל לא בחבירו ולא באב ואם. ומה דמבואר כאן בש"ס דאבעיא לענין להקיז דם היינו שלא מרצון אביו ומכל מקום מסקינן דפטור כיון דהיא לרפואה וכן הנהו תנאי דלא שבקו לבניהם ליטול להם קוץ היינו דלמא יעשו חבלה שלא לצורך בשוגג שלא מרצון אביו אבל אם אביו מוחל ומצוה להכותו נראה דא"ח כלל וכן בחבירו ואינו עובר כלל אף על פי שלא מצאתי זה מפורש מכל מקום הסברא נותנת כן כנלע"ד ברור. ודוקא במכה מחיים אבל לאחר מיתה פטור דל"ש חבורה כ"ה במשנה.

2ואם היו אביו ואמו רשעים פטור על מכתן כמבואר כאן וביבמות פרק כיצד דבעינן עושה מעשה עמך וגדר מעשה עמך אינו מבואר עד היכן הוא ואף שברש"י כאן בסנהדרין פי' כיון שעבר עבירה שיש בו מיתה לאו עושה מעשה עמך וכ"פ ביבמות כיון דבא על הערוה אם כן אפשר דוקא עבירות חמורות שיש בהם מיתה או כרת. אך בב"מ לענין פרה של ריבית אמרינן גם כן דהו"ל אינו עושה מעשה עמך ורש"י פי' כאן כיון דבאמת מיירי כן אם כן אפשר לפ"ז באיזה עבירה שעבר במזיד אפילו מ"ע הוה ליה אינו עושה מעשה עמך וצ"ע בזה. ובאינו עושה מעשה עמך אי רשאי להכותן לכתחלה אפילו במקום מצוה כגון ע"י ב"ד דעת הרי"ף והר"מ והרהמ"ח דאינו רשאי ודעת תוס' פ' כיצד דרשאי ואין להאריך כאן ע' בדבריהם. ודוקא אם לא עשו תשוב' אבל אם עשו תשובה חייב עליהם אף על פי שהם חייבים עוד מיתה ומלקות דלענין זה ל"מ תשובה מכל מקום הוה ליה עושין מעשה עמך וחייבים עליהם כ"ה בש"ס להדיא ובר"מ כאן ואם נגמר דינו להריגה ויוצא ליהרג מפני עבירה שבידו מכל מקום אם עשה תשובה ובא בנו וחבל בו חייב ומבואר בש"ס הא אחר שחבל וקללו פטור הטעם דנשיא בעמך וכו' במקום שמעמך ופרש"י הראוי להתקיים ולא זה שנגמר דינו ומקשה הש"ס א"ה בנו נמי ומתרץ מ"ד לאחר מיתה דחייב מקלל אביו וכן מכה אינו פטור אלא מפני שאין שייך חבורה לאח"מ אבל כאן שייך חבורה כיון שחי אף שנחשב כמת מכל מקום חייב דבנו חייב לאח"מ משא"כ באחר. וק"ל כיון דאחר פטור באם עומד למיתה ע"כ אינו מוזהר כלל בלאו דלא יוסיף דאי היה מוזהר היו לוקין אם כן אמאי באביו ואמו חייב נהי דעונש שמענו מפסוק ומכה אבל אזהרה לא שמענו דהלאו אינו מזהיר על העומד למות דאחר פטור ואין עונשין וכל עיקר אזהרה דמכה או"א אינו אלא מלאו דאחר דהרי הוא בכלל ישראל כמבואר כאן ובר"מ אם כן כיון דבאחר ליכא אזהרה אם כן לא נשמע אזהרה גבי מכה או"א ולמה יהי' חייב מיתה ולקמן פ' קדושים גבי קללות הקשיתי כן גם כן. ואם עושה בו חבורה לרפואה פטור ופשוט אפילו אם האב אינו רוצה דלרפואה לא אסרה התורה כלל ואסור ליקח מידו קוץ אם אפשר באחר דלמא יעשה חבורה בשוגג שלא לצורך ועב"י יו"ד סימן רמ"א בשם הרמב"ן וכן שאר רפואות שיש בהם חבורה ועיין בלשון הר"מ אם אין שם אחר ה"ז מקיז וחותך כפי מה שירשהו לעשות. ולכאורה אף אם אין מרשה אותו מכל מקום כיון דהוי לרפואה אין איסור כלל כמו באיש אחר ומצוה איכא אף אם אינו רוצה עיין ברמב"ן שם.

3והנה שתוקי אף על פי שאמרה אמו מפ' נתעברתי מכל מקום אינו מתחייב על אביו ע"פ ועל אמו חייב אף שא"ח על אביו היא שאין אביו ידוע. ובנו מן השפחה ונכרית א"ח על אביו דאינו אביו כלל וגם על אמו א"ח דאם נתגיירו הרי הם כקטן שנולד וכן גר שהורתו שלא בקדושה אף שלידתו בקדושה אף על פי שהוא מישראלית כמו רב מרי בר רחל מכל מקום על האב פטור דאינו אביו כלל לירושה ועל האם שמתייחס אחריה והוא ישראל וגם אמו ישראלית גמורה מכל מקום פטור על אמו ג"כ כיון שא"ח על אביו א"ח על אמו שנא' ומכה אביו ואמו כו' את שחייב על אביו חייב על אמו ואם א"ח על אביו א"ח על אמו כ"ה בר"מ כאן. וז"פ דלימוד הזה כל שא"ח על אביו א"ח על אמו דוק' בגוונא דאינו מתייחס אחר האב ואין לו אב כלל לדיני התורה אבל אם יש לו אב אך פטור על הכאתו כגון שהיה רשע בודאי חייב על הכאת אם כיון שעכ"פ משכחת לה חיוב שיעשה תשובה ואפילו מת ברשעו מכל מקום על כל פנים היה ראוי לחייב עליו רק דין זה גבי גר דאין לו אב כלל א"ח על אמו ג"כ. ועיין לקמן פרשת קדושים כתבתי ג"כ מזה וז"פ אצלי. וגר שנתגייר אסור מדרבנן להכות לאו"א כדי שלא יאמרו וכו'. אבל בן עבד ושפחה אין לעבד יחוס כלל ובין קודם שנשתחררו או לאחר שנשתחררו פטור על הכאתם דהאב אינו אביו כלל. ועמש"ל במצוה א' וגם על האם פטור אף דנאמר דאחר האם מתייחס מכל מקום כיון שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו עיין לעיל. ואם ח"ע וחב"ח היה לו בן מישראלית עיין פ' השולח דהוי ספק אם תופסין קדושין וע"ש בתוספות אי לא תפסי קדושין אין הבן מתייחס אחריו כלל לירושה. ועיין ברשב"א דגם לענין עריות אינו מתייחס אחרי' כלל והבאתי כ"פ דברים אלו בח"ז אם כן למאי דמסקינן דהוי ספק אם כן הבן המכה אותו א"ח מספק וגם על האם א"ח מספק דלמא אינו אב וכל שא"ח על אביו א"ח על אמו. ואם ישראל יש לו בן מח"ש וחב"ח דהדין דהולד ג"כ ח"ע וחב"ח כמ"ש כ"פ אם כן מצד חב"ח שלו יש לו אב ואם רק מצד העבדות אינו אביו מכל מקום כיון דהוי אב מצד חב"ח ויש לו אב ואם בודאי חייב על הכאתם. והנה הדינים שציירנו שפטור על הכאתם ואפילו בן עבד ושפחה היינו דא"ח בתורת או"א מב"ד אבל חייב מלקות בהכאה שאין בה ש"פ וביש בה ש"פ חייב ממון כמו חובל בחבירו ואף בחובל בעבד חייב ג"כ מלקות או ממון עיין ר"מ החו"מ וז"פ: