מנחת חינוך ו:א
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 506:1
Open in the reader →1שנצטוו ישראל לתת זרוע ולחיים וקיבה וכו'. מבואר בר"מ פ"ט מה' בכורים ובטור וביו"ד סי' ס"א ומה שבא מבואר באחרונים אין דרכי להאריך. ואכתוב בקיצור בס"ד. אחד מישראל בין איש בין אשה וכל האישים חוץ כהנים ולוים כאשר יבואר השוחט בהמה טהורה היינו אחד מג' מינים שור ושה ועז מחויב ליתן זלחו"ק לכהן והיא מ"ע מה"ת ואפי' אם אינו שוחט לאכילה רק לכלבים או לרפואה חייב ודוקא בנמצאת כשירה אבל נמצאת טריפה פטור וכן ספק טריפה פטור מספק זלחו"ק כמבואר דזה הוי ספק ממון. ואם בטריפה דרבנן חייב או פטור עיין באחרונים בפר"ח ופר"ת ופרמ"ג ואין להאריך בזה. ובן פקוע פטור ממתנות מה"ת רק בהפריס וכו' מדרבנן ע' פר"ח והפרמ"ג מביאו. ולכאורה בבן ט' חי לשיטת הר"מ דחלבו אסור דאיקרי חלב שור וכו' ע' בראשונים וביו"ד א"כ אפשר חייב במתנות ג"כ אך נראה כיון דכתיב מאת זובחי הזבח ובן ט' חי לכ"ע א"צ שחיטה א"כ פטור ממתנות. ובהמה טריפה שנמצא בה בן ט' חי בודאי חייב וזה מימרא מפורשת בחולין דף ע"ה ומשמע דבכשירה פטור (ואינו) מטעם שכתבתי. שוב ראיתי בפר"ח עצמו מביא תוספתא דב"פ בן ט"ח פטור שנא' מאת זובחי הזבח וזה א"צ שחיטה כמ"ש. וכוי שהוא ספק חיה או בהמה דלא הכריעו בו חכמים ע' בר"מ כאן ובטור ולפי הבנות הב"י מחייב הר"מ ליתן לכהן דנתרבה מאם וכו' וע' באחרונים וכן פסק בש"ע. וכלאים הבא מכבש ועז דשניהם מיני חיוב נינהו בודאי חייב והבא מן הצבי ותיש אם צבי בא על עז דלזרע אם בודאי חוששין א"כ חייב בחצי מתנות שנא' אם שה ואפי' מקצת שה וחייב בחלק הב' אבל חצי הב' פטור דיש ספק דילמא חוששין לזרע אב ג"כ והו"ל חצי חיה דפטור ויכול לומר אייתי ראיה דאין חוששין וכו' דספק מתנות לקולא כמ"ש. ותייש הבא על הצבי' פטור מכלום דילמא אין חוששין והו"ל כולה חיה כ"ז מבואר בר"מ ובטוש"ע ולקמן גבי לוים דהוא ספק כ' הר"ם דאם תפס הכהן לא יחזיר לשיטתו דס"ל ת"כ אין מוציאין מידו ואכ"מ והדברים עתיקים בענינים אלו. ובאלו ספיקות כגון צבי הבא וכו' על כל המתנות לא כתב הר"ם דאם תפס ל"מ מיני' ועי' בפרמ"ג שהתעורר בזה אי מהני תפיסה לדעת הר"מ והדברים ארוכים ואכ"מ. ולכאורה בצבי הבא וכו' כיון שיש לו חצי מתנות בודאי והו"ל כספק ויבם שהיבם נוטל הכל כיון דהוא ודאי בחצי עכ"פ אך ע' בתוס' בב"מ ד"ב ע"א בד"ה וזה שמחלקים שם בין ספק ויבם לדין המשנה וה"נ שוה לדין המשנה ע"ש ואכמ"ל בענינים אלו ספק ותפיסה. ואינו נוהג במוקדשין ואפי' קדשים שנפל בהם מום קבוע ונפדה דזובחין ואוכלים הבעלים מ"מ פטורים ממתנות וילפי' בבכורות דט"ו מצבי ואיל דפטורים ע"ש. ודוקא שקדם הקדשם את מומם או נפל כשהקדיש מום עובר אבל קודם מום קבוע להקדישם ונפדו חייבי' במתנות חוץ מבכור ומעשר דקדושתם חל על בע"מ ג"כ. ונראה דגם כאן אם בא זכר של פסהמ"ק על חולין וילד חייב בחצי מתנות דעל חלק הב' פטור דילמא חוששין לזרע האב. ואם זכר חולין בא על פסהמ"ק פטור לגמרי דילמא אין חוששין ופטורה לגמרי אך ע' בחולין דנ"ח ע"א בד"ה מכאן וכו' בתוס' שכתבו אף על פי דמספקא לן אם חוששין לזרע האב היינו בשניהם היתר וכו' אבל בא' מהם איסור הו"ל זו"ז גורם וכו' ומותר ה"נ דכאן דהפסהמ"ק יש בהם איסור גיזה ועבודה וחלב א"כ אם חד מיני' הוא היתר אף שצד אחד הוא איסור כיון שהוא אסור הו"ל זו"ז גורם ושרי ואפי' האם פסה"מ והאב חולין ומספקא לן א"ח כלל לזרע האב מ"מ הו"ל האב גורם היתר כמבואר בתוס' וליכא בוולד דין פסה"מ כלל לענין שום איסור גיזה וכדומה א"כ ממילא חייבת במתנות דאין על הולד שם של פסה"מ כלל. אך לפי"ז אם הי' האב והאם פסהמ"ק שנפדו יש לולד דין פסה"מ לענין איסור גו"ע ופטור ג"כ ממתנות ולא ראיתי ד"ז דולד שנולד מפסה"מ יהי' להם דין פסה"מ לענין איסור גו"ע וחלב. אדרבא מבואר בבכורות דף ט"ו דוולד קדשים שנתערבו ונולדו אחר פדיון וולד צבי ואיל נינהו והתוס' דט"ז שם כתבו להדיא בד"ה ותמורה דוולדות אינן אסורים בגו"ע דהקדשים עצמם שנפדו פקעה קדושתן ולאיסור גו"ע אין כח באיסור קל לחול על הוולדות. מבואר להדיא דהוולדות אין בהם קדושה כלל לענין גו"ע ע"ש בל' התוס' אבל לענין מתנות דצבי ואיל כתיב א"כ בין אם האב ואם שניהם פסהמ"ק בודאי פטורים אלא אם אפי' צד אחד הוא פסהמ"ק הו"ל כצד אחד חי' ולא שייך זוז"ג כיון דאין נ"מ לענין איסור דמותר בכ"ע בגו"ע כנ"ל ברור דפסהמ"ק אפי' צד אחד דינו כחי' ובהמה. ובשני צדדים פשיטא דפטור אף דלענין קדושה אינו חל לענין גו"ע מ"מ לענין מתנות למה יגרע מחיה דהולדות דינם כנ"ל. ולכאורה אם זכר מבהמת קדשים בא על בהמת חולין כיון דהולד מותר מחמת זוז"ג דאיכא איסור והיתר בטל נמי לגבי זה והו"ל חולין גמורי' ודבר זה דולד מותר מחמת זוז"ג צ"ע הרבה. שוב ראיתי בס' יהושע בחיו"ד סי' ל"ז ול"ח שפלפל בזה דולד מזכר קדשים מותר מחמת זוז"ג ע"ש באריכות ואכמ"ל בדין זוז"ג ובאתי ר"ל לענין מתנות ישמע חכם וגו'. וד"ז דצד א' פסהמ"ק אף דהר"מ לא ביאר בפי' אפשר מחמת פשיטתו כמו צבי ותייש כ"נ. ודע דד"ז דפסקינן שה ואפי' מקצת שה ובצבי הבא על התיישה חייב מקצת מתנות מחלק השיות ל"ד מחצה הכלל דהתורה גילתה דצד שיווי חייב ומשכחת לה ג"כ יותר ממחצה כפי ערך השיות חייב לפ"ע המתנות ואצייר לך כגון צבי הבא על התיישה וילדה ולד זכר דהולד הזה חצי תייש בודאי מצד האם אך מצד האב אנו מסופקים אפשר דחוששין והוי א"כ הוולד הזה מצד אמו חצי תייש ואפשר מצד אביו חצי צבי ומספק א"ח במתנות מחצי. ואם הזכר הזה גם כן בא על התיישה וילדה וולד אם כן הולד הזה מצד אמו הוי ח"ת ודאי ואי אין חוששין הוי כולו תייש וחייב בכל המתנות אך אפי' אם חוששין לזרע האב ג"כ ח"ת ודאי וא"כ הולד הזה ג' רביעי תייש וחלק הד' הוא בספק צבי עכ"פ צריך ליתן ג"ח מתנות וחלק הרביעית יחזיק לעצמו וכן עוד דורות צא וחשוב הכלל כמה חלקים שיות יש צריך ליתן כך חלקים מתנות ול"ד מחצה וז"פ. ולפחות ממחצה א"א לצייר לדידן דמספקינן אי חוששין וכו' דבבא על הצביי' אפי' תייש גמור פטור מכל אך אם נאמר דמהני תפיסה משכחת לה ג"כ לפחות והבן ואצ"ל. ואם בא תייש על הצביי' וילדה זכר דהזכר הזה פטור ממתנות מטעם ספק דילמא אין חוששין וכו' והזכר הזה בא על תיישה וילדה דהוולד הזה חייב בחצי מתנות מצדה דחצי הב' פטור דילמא חוששין וכו' ואם נשחט הזכר הזה והוולד שלו מן התיישה ושניהם ביד אדם א' לכאורה יבא הכהן עליו מב' צדדים ויאמר תן לי מהוולד הזה כל המתנות דהיא תיישה מצד האם ואין חוששין וכו' וא"ת חוששין וכו' א"כ ע"י צד האב אינו מגיע לי תן לי מהזכר ח"מ ג"כ כיון דחוששין וכו' ואביו של הזכר הוא תייש א"כ ממ"נ או מן הוולד הזה מגיע לי כל המתנות אם אין חוששין ואם חוששין לו מגיע לי מהוולד חצי ומהזכר אבי הולד חצי וע' בסוגיא ביבמות גבי ספק ויבם ובחוה"מ סי' רס"ח דדעת הש"ך אפי' נפסק הדין כבר מכל מקום בא עליו ממ"נ באדם א' והד' עתיקים ע' בקונטרס ת"כ ובאחרונים. אף דלכאורה ליכא שעבוד על הבעה"ב ולא ש"נ. ז"א דבאמת היכא דמשתרשי ליה חייב לשלם כמו אם נתערב בהמת קדשים צריך ליתן ואין פטור אלא א' ע' בר"מ וע' בראשונים ויבואר בסמוך בס"ד. א"כ כאן המתנות ודאי אצלו או חצי מבהמה זו או מבהמה זו כולו וצריך ליתן לו. אך חצי הב' נותן לו מה שרוצה הבעה"ב היינו הקטנים והכחושים והבן ובר"ל. ונותן לכהן אפי' בע"מ ואפי' פד"כ וכ"ש כמבואר כ"פ בח"ז כיון דאוכלים קדשים הרי הם ככהנים לכל הדינים חוץ לענין יוחסין עי' באה"ע סי' ה' חוץ כהן חלל הרי הוא כזר לכ"ד ואיזה חלל ע' באה"ע ואם יכול ליתן לכהן קטן או ח"ש או בע"כ הבאתי כ"פ בח"ז וע' בסי' רמ"ג בקצה"ח באריכות. ולענין אם חלל צריך ליתן מתנות או לא יתבאר לקמן בס"ד. וע' בפרמ"ג שמביא בשם כנה"ג דכהן הנושא נשים בעבירה או מטמא וכו' אין נותנים לו ופשוט דזה מדרבנן אבל מה"ת יוצא ע' בר"מ פ"ו מה' כלי המקדש וז"פ. ונותן אפי' לכהנת ויוצא ואפי' הנשואה לזר ויכול ליתן לבעל הכהנת ויוצא והפרמ"ג מביא בשם האחרונים דאם האשה גילתה דעתה שא"ר שיתנו לבעלה לא יצא אם נתן לבעל ע"ש. ואפשר ארוסה אין נותנין לארוס רק בנשואה. חללה אין נותנין לה דהוי כזרה כ"מ בר"מ וע' בס' פר"ד בדרך מצותיך דכ' דרבותא הוא ל"מ חלל זכר דל"מ לה חלל רק בנולד מפ"כ בודאי הוא כזר וה"ה חללה בכה"ג שנולדה וכו' אלא אפי' חללה שנבעלה לפסול לה דהו"ל ג"כ חללה ע' בר"מ בה' א"ב אימתי נעשית חללה אף דנולדה בכשרו' מ"מ כיון דנתחללה הו"ל כזרה ואין נותנים לה ע"ש. וכבר ציירתי בח"ז כ"פ דמשכחת לה מחצה כהן ומחצה ישראל ע"י ח"ש וחב"ח א"צ לכפול הדברים נראה דיוצא ידי נתינה ע"י צד הכהן ומתנות אין בהם קדושה ויכול לאוכלם אפי' צד הישראלית. ויכול ליתנם לכמה כהנים ובלבד שיגיע לכ"א כדי מתנה עי' בש"ע. ובמתנות טוה"נ לבעלים ואסור ליקח מעות אפי' מישראל ליתן לב"ב כהן ואכ"מ בזה. והשיעור של המתנות ואיזה זרוע ואיזה לחיים ואיזה קיבה מבואר כאן בהרהמ"ח ובר"מ ובש"ע. והכהן צריך לאוכלם דרך גדולה צלי וכו' והכהן יכול להאכילם לעכו"ם ולכלבים כי אין בהם קדושה וע' בש"ך בשם מהרש"ל. ושותפים חייבים במתנות. הלוקח בהמה מפירות שביעית חייב במתנות דהו"ל לאכלה. לעיל כתבתי בהמה טריפה פטור' ממתנות ופשוט דאם נטרפו המתנות מבליעת איסור חייב ליתנם לכהן דהתורה הקפידה דוקא על הבהמה שתהי' ראוי לאכילה ולא על המתנות אך אם נאסרו בהנאה דאינו ממון כלל לכהן א"צ ליתן כנ"פ. והחיוב על השוחט שיתן וא"י לומר הבעלים יתנו לכהן וילפינן מקרא. ומותר לאכול מבהמה קודם שהופרש המתנות דאינן טובלים דמיוחדים ומופרשים הם. ואלו הם הפטורים ממתנות כהנים וכן כהנת וכן בעלה כיון שיוצאים אם נותנים לו מכ"ש שפטור ולפמש"ל אפשר דוקא בנשואה אבל כהנת ארוסה חייב הארוס וצ"ע. לוים פטורים מספק אם איקרי עם ודעת הר"מ אם תפס הכהן א"מ מידם ודעת הרבה פוסקים דמוציאים מיד הכהן ע' והדברים ארוכים בזה. ופשוט דבעל לוי' חייב דלא שייך מכש"כ כמו כהן וז"פ. וחלל או חללה בנולדה מפסולי כהונה לא הוי אפי' בכלל לוי' ומחוייבי' ליתן וכן כהנת שנתחללה בב"ז פקעה קדושתה לגמרי והוי זרה ואינה בכלל קדושת לוי' אך לוי' שנתחללה בב"ז אכתי לוי' היא כ"כ המ"ל ומביא ראי' מבכורות גבי פדה"ב. וע' בפרמ"ג שמסופק בזה דא"ד להתם דאפשר מ"מ לא איקרי עם ע"ש. והמשתתף עם אלו הפטורים פטור אם הי' הפטור שותף בכולה או אפילו בכל שהוא פטור מכל המתנות. ואם הי' שותף בראש פטור רק מן הלחיים ונותן לכהן זרוע וקיבה ואם היה שותף ביד פטור רק מזרוע ואם הי' שותף בבני מעיים פטור רק מקיבה. ופשוט דוקא בשותף בכל הראש בכלל או בבמ"ע דקיבה בכלל אבל אם דהלחיים בכלל או בכל היד דזרוע הי' שותף בהראש חוץ מהלחיים ודאי חייב בלחיים וכדומה בזרוע וקיבה כיון דחלק החיוב הוא חייב ע' בר"מ ובש"ע. ואם כהן או א' מהפטורים מכר את הראש לישראל החייב חייב בלחיים וה"ה בזרוע וקיבה כיון דמקום חייב אצל ישראל ונראה ג"כ ל"ד כל הראש ה"ה אם מכר הלחיים בעצמם או הזרוע והקיבה צריך הישראל ליתנם לכהן עיין בש"ע. וכן המשתתף עם עכו"ם דינו כנ"ל. וחצי כהן וח"י או ח"ל וח"י כמו שציירנו כ"פ פטור דחלק הכהן והלוי שותף בכולו וז"פ. וחש"ו פטורים דלאו בני מצוה נינהו ועי' בר"מ בסוף ה' נחלות דמ"ע שיש לה קצבה האפטרופסים עושין לקטנים לחנכם א"כ ה"ה במצוה זו אך אם לא הגיעו לחינוך אפשר דאין נותנים ואפשר לחלק דגבי מ"ע כגון שופר וכו' כיון דא"ח כלל למה יוציאו מעות עבור זה אבל זה דהוא מופרש ומובדל והוא ממון כהן ועל השוחט להפריש כמבואר בש"ע א"כ הו"ל ממון כהן ומופרשין וצ"ע בזה. וע' שם בהה"מ דלמה יתרומו יניחו עד שיגדלו ויהי' הטובת הנאה שלהם וכאן יתקלקלו ובפרט שהמתנות מופרשים ומובדלים נראה דנותנים לכהן אף בחש"ו שהוא ממון כהן דהתורה זוכה להם כנ"פ וברור. והמשתתף עמהם אף אם נאמר שמתנות שלהם אין נותנין מ"מ השותף חייב בחלק שלו דהם אינם פטורים רק דאינם בני דיעה וא"א להוציא מהם והו"ל כאלו ב' שותפי' אם א' א"ר ליתן לא נפטר הב' ה"נ ב"ח הם רק דא"א להוציא מידם כאשר הבאתי בח"ז כ"פ בשם הפרמ"ג בפתיחה לאו"ח דכ' כן דהם ב"ח רק למי יצוה ע"ש. וגר שנשחטה לו בהמה ספק קודם שנתגייר או אחר שנתגייר פטור מספק דהמע"ה והאידנא דל"ל רק כהני חזקה אפשר דא"י לכופו ליתן כיון דאינו כהן ודאי וע' כנ"פ. ואם מתנות נוהגים בח"ל יש פלוגתא והרהמ"ח מביא הדיעות בקיצור וע' בטור ובב"י סי' ס"א ומה שכ' הרהמ"ח בזה"ז אינו תלוי בזמן מה"ת רק במקום בארץ נוהג גם היום מה"ת אף בזמן שאין בהמ"ק קיים ובח"ל לשיטה זו אינו נוהג אף בזמן המקדש כר"א ברה"ג כמבואר בראשונים ולשיטת הר"מ פ"א מה"ת דתו"מ אינו האידנא ואף בזמן עזרא מה"ת אף בא"י א"כ להפוסקים כר"א דמתנות א"נ בח"ל והטעם דילפי' מתרומה א"כ אף בא"י א"נ מה"ת ואף בזמן עזרא ע' בגמ' ובאתי ר"ל: