מנחת חינוך נג:ב
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 53:2
Open in the reader →1ונוהגת כו'. ומדלא כ' הרהמ"ח דאינו נוהג אלא בסמוכים כדרכו. נרא' דס"ל דנזקי בור דנין בח"ל ועהג"א פרק החובל בשם מהרי"ח דמספק"ל אם דנין בור בח"ל ובטור וש"ע סי' ת"י סל"ו דדנין בזה"ז וע' ח"מ סימן א' הביא הש"ך בשם רש"ל דאין דנין ואין ס' היש"ש ת"י והטוש"ע דעתם כדעת המחבר דדנין בזה"ז. ודין החופר לאושין שכ' הרהמ"ח הוא בש"ס והר"מ השמיט ד"ז ובלחם משנה עמד בזה. ואם ב"נ חייב על בור ד"ז תלוי בשיטות הר"מ והרמב"ן פ' וישלח והבאתי כ"פ ואי"ה בקונטרס ב"נ יבואר באריכות. וכבר כתבתי לעיל דחופר בור ט' והשני השלימו לעשרה האחרון חייב אף בניזקין והראשון פטור לגמרי והטעם כיון דהעתיקו ממדת ניזקין למדת מיתה הוי כולו ברשות השני עיין בר"מ וש"ע. ואני מסופק לדעת הרמ"ה בטור דסובר דהא דבעינן יו"ד דוקא באיגנדר היינו ששוכב אבל בעומד או מהלך בפחות סגי היינו ו' טפחים כי מכריס' משחינן או פחות מזה לפי גובה השור אם כן דרך משל א' שחפר בו ה' טפחים דליכא לתא דמיתה כלל וא' השלימו לו' טפחים אם כן בודאי אם השור נפל בדרך גנדרי ומת שניהם פטורים דליכא שיעור מיתה. ואם נפל דרך הילוכו ומת בודאי רק האחרון חייב דהוא לבדו עבד שיעור מיתה אך מסופק אני אם נפל בדרך הילוך וניזק אי אמרינן דהאחרון לבד חייב כמו חופר ט' והשלימו ליו"ד דחייב האחרון כולו כיון דהעתיקו למדת מיתה ברשותו עומד אף לנזק וכאן בדרך הילוך העתיקו למיתה. א"ד דוקא ביו"ד דהעתיקו לשיעור מיתה בכ"ע קם הבור ברשותו אבל הכא לא העתיקו לשיעור מיתה רק בהולך ובאגנדר לא העתיקו כלל אם כן לא קם ליה ברשותו לענין נזק ושניהם חייבים. א"ד מכל מקום לענין מהלך העתיקו למדת מיתה ע"כ גם לענין נזק קם לי' במהלך אבל באגנדר פשוט דשניהם חייבין כי השני לא העתיקו למיתה באגנדר רק במהלך אפשר דחייב בנזק ג"כ כיון דלענין מהלך העתיקו לשיעור מיתה. או אפשר דלא קם ליה ברשותו רק אם העתיקו לגמרי בכ"ע אבל אם העתיקו רק במהלך א"ח לבד בניזקין רק שניהם חייבים וכן באגנדר והוזק יש לספק דאפשר כיון דעכ"פ העתיקו לפעמים למיתה קם לי' ברשותו אף לענין היזק אף דאם מת באגנדר פטור היינו כיון דאין שם שיעור למיתה אבל לענין נזק יש סברא דרק האחרון חייב כיון דהעתיקו לשיעור מית' לפעמים או על כל פנים עתה כיון שנפל בדרך גינדר שאין בו שיעור מיתה ולא העתיקו לענין זה שניהם חייבין בניזקין ולא קם ליה ברשותו ומסתברא דכ"א אזלינן בתר דידיה ובאגנדר שניהם חייבין כי לא העתיקו למיתה לענין גנדר ובמהלך רק האחרון חייב אף לנזקין וצ"ע: