מנחת חינוך לא:א

1שנמנענו מלעבוד ולזרוע בנחל איתן כו' ועז"נ אשר לא יעבד ולא יזרע כו'. מבואר בר"מ בהל' רוצח בפ"י והדינים כ"ה. הנחל שנערפה שמה העגלה אסור בזריעה ובנטיעה ובחרישה וחפירה וכיוצא באלו כו' כ"ה לשון הר"מ אבל מלאכה שאינה בגוף הקרקע מותר לכך נאמר לא יעבד בו ולא יזרע מה זריעה בגופה של קרקע כו' והעובר ע"ז לוקה ושיעור הנחל לא איתפרש אך לדברי הר"מ דהוא נהר אם כן כל משך הנהר אסור. אך לשיטת רש"י דהוא קרקע קשה לא איתפרש כמה נאסר והמ"ל מביא בשם ירושלמי פלוגתא ח"א ד' אמות וח"א חמשים אמה ואין הירושלמי בידי אך מהירושלמי נרא' כשיטת רש"י שנחל הוא קרקע קשה דאי נהר א"צ שיעור דכל הנהר אסו' אך כיון דאין הירושלמי בידי לא אוכל לדבר בזה. והנה אף על פי שכתוב לא יעבד ולא יזרע אם כן הוי לכאורה שני לאוין וגם זריעה בכלל עבודה אם כן העובד יהי' חייב פ"א מלקות והזורע יהי' חייב שני פעמים מלקות והר"מ והרהמ"ח אינה חושבים רק ללאו אחד ואינו לוקה רק פ"א מלקות בכ"מ אף בזורע וכן מבוא' בש"ס דמכות וליחשב זורע בנחל איתן מבוא' דאין לוקין אלא אחד עי' כאן בס' שעה"מ שעמד בזה והקשה מ"ש בל יראה ובל ימצא דנחשב שני לאוין ועל הראי' עובר בשני לאוין עיין בכ"מ פ"א מהלכות חו"מ והביא דברי הרהמ"ח כאן וע"ש שתירץ חרישה בכלל עבודה ומה דפרט הכתוב זריעה לגלות על עבודה שצריך להיות בגופה של קרקע כמבואר כאן ע"כ אין נחשב הכל רק ללאו אחד וא"ד לב"י וב"י ע"ש. והנה הר"מ כתב חרש או חפר או זרע או נטע וכיוצא באלו כו' אפשר הכוונה כיוצא באלו כמ"ש בפ"ז מהלכות שבת בכלל חרישה הוא חפירה ועושה חריץ, ובכלל זורע הוא נוטע והברכ' והרכבה והזומר וכל אלו הם אבות מלאכות שזומר והברכה כו' הם ענין אחד של זורע וחריץ הוא ענין א' עם חרישה כמו שכ' הר"מ שם ויש עוד תולדות גבי שבת כמבוא' שם בפ"ח מנכש ומקרסם תולדות חורש כו' ומשקה צמחי' תולדת זורע. ויש לספק דאפש' כאן רק על האבות חייב ולא על התולדות או אפשר חייב על התולדות ג"כ והוה בכלל עבוד' ועל מדוכה זו עמד בעל ספר מוצל מאש מובא בס' שעה"מ כאן וזה ג"כ בכלל לשון כיוצא בו שכתב הר"מ ועיין שם בשער המלך שהאריך בפלפול דעל התולדות ג"כ חייב עיין בדבריו ויונעם לך ומכל מקום אני לך. ובמשנה מבואר ומקומה אסור לזרוע ולעבוד ומותר לסרוק שם פשתן כו' ובגמ' אין לי אלא זריעה שאר עבודות מניין ת"ל אשר לא יעבד כו' אם כן מה ת"ל אשר לא יזרע דומיא דזריעה שהוא בגופה של קרקע כו' יצא סריקת פשתן כו' ולא נתבאר מה הוא שאר עבודות. ואני מסופק אם קצירה היא ג"כ עבודה בגופ' של קרקע או לא ומלשון הר"מ כגון חרש כו' וזרע כו' נראה דוקא הנהו ולא קצירה ומכל מקום צ"ע. עוד מסופק הרב בעל מוצל מאש אם צריך איזה שיעור לחיוב מלקות או דומה לשבת דחורש וזורע בכ"ש ועיין בספר שעה"מ שמביא ראיה דבכ"ש חייב וא"ר לפלפל מה שפלפלו אחרונים ע"ש ויונעם לך. ויש לספק אם עבר וזרע בנחל איתן אפשר הגידולים אסור מלא תאכל כל תועבה דבר שתעבתי לך ועיין בסוגיא דחולין דף קט"ו נראה דבכה"ג לא שייך תועבה ומותר ולא עיינתי היטב ובאתי רק לעורר. תלי"ת מצאתי בס' פר"ח על יור"ד בסי' ק"מ מביא בשם הר"ש מקינן בס' כריתות דהנזרע בנחל איתן אסורים הגידולים וכתב הפר"ח טעם הזה מלא תאכל כל תועבה והרי תעבתי כו' ותלי"ת כונתי לדעתם. והנה לדעתו אסורים גם בהנאה דקיי"ל כר"א כ"מ שנאמר לא תאכל כו' אה"נ במשמע וע' לעיל במצות יום טוב הבאתי שם קושיא ששמעתי משמו של הגאון מוהר"י אשכנזי בעהמ"ח ס' אורו"ת וכרו"פ האיך מבואר במשנה יש חורש כו' וחייב שמונה מלקות משום שביעית וי"ט וכה"כ כו' הא כה"כ אסורים בהנאה והו"ל מקלקל והאיך חייב משום י"ט הא כל המקלקלין פטורים ותירץ דמבוא' באחד שזרע כרמו כלאים בשביעית והתיר ר"ע דאין אדם אוסר דש"ש אם כן כיון דהמשנה מיירי בשביעית לא נאסר ע"כ שמעתי. ולפי דבריו קשה מאי הקשה כאן בש"ס וליחשוב הזורע בנחל איתן הא כיון דאסור בהנאה הדר הו"ל מקלקל וכאן לא שייך דאא"א דש"ש דדוקא גבי כלאים התלוי במחשבה כמבואר בתוס' יבמות דף פ"ג ובר"ש בכלאים והדברים עתיקים אם כן כיון דאסו' בהנאה והו"ל מקלקל לא מיחייב משום י"ט. וכתבתי זה לפלפול ועיין לעיל במצות י"ט שדחיתי דברי הגאון הנ"ל בטוב טעם דלא הוה מקלקל ע"ש. ומסופק אני אם יצאו דברים הנ"ל מפי הגאון הנ"ל. ופשוט דאין חילוק מלאכות ואם חרש וזרע בהתראה אחת אין לוקין אלא א' כמו שמבואר במכות דאין חילוק מלאכות לי"ט ועיין ברש"י אי בשבת ילפינן לחלק מלא תבערו ובשבת כתיב או מועשה כו' הוא רק בח"כ וחטאת אבל לא בי"ט אם כן ה"נ וז"פ. והנה הורדה לנ"א א"צ סמוך לעיר ואם לא הי' סמוך לעיר נחל איתן מחפשים היכן שמוצאין כי ל"מ בתורה היכן יהי' בכ"מ שיש נ"א שם עורפים וז"פ. ונראה דאם לא מצאו בכל א"י יכולים לערוף על נחל איתן בחו"ל כי דין הבאת ע"ע אינו נוהג אלא בא"י אבל נחל איתן בכ"מ שימצא ל"מ שנתמעט וז"פ. והנה בודאי אם אין הב"ד מוצאין נחל איתן רק של איזה יחיד ואינו הפקר צריכים לקנות מאתו כי איך יכולים לאסור בע"כ של חבירו אך אם עברו וערפו בודאי נאסר הקרקע ולא שייך אא"א כו' כי אינו תלוי במחשבה כו' וז"פ. וע"ש עוד קושיא שהקשה מהר"ש יאסור כל העולם בחרישה ובזריעה דלמא הי' שם נחל איתן [ומוכח ג"כ כמ"ש דנח"א כשר בכל העולם] והוי קבוע ותירץ כיון דלא ידעינן היכי נח"א לא שייך קבוע דאינו ניכר במקומו והדברים עתיקים ועיין בשער המלך בהלכות מגילה ואין כאן מקומו. וכתב הרהמ"ח דמצוה שלמעלה אינו נוהג אלא בזמן הבית בזמן שדנין ד"נ כו' וכבר כתבתי למעלה דלא מצינו זה ואף בזמן דאין דנין ד"נ נוהג ע"ע דרק בד"נ ילפי' מן המקום כו' וכן זקן ממרא אבל זה ל"מ רק צריך להיות ב"ד הגדול אפילו באיזה מקום לא בלשכת הגזית וזה ברור. ולשון הר"מ דאין עגלה ערופה נוהג אלא בא"י נראה דהיינו הבאת העגלה אבל מציאת החלל אפשר אף אם נמצא בח"ל והעיר הקרובה היא בא"י מביאין (במקום דאינו של עכו"ם ול"ש סמוך לספר) ומלשון הכתוב כי ימצא חלל באדמה כו' נראה דמציאת החלל צריך להיות בא"י דוקא וגם אפשר אם נמצא בארץ ישראל יכול להיות העיר הקרובה אף שהוא בחוץ לארץ מביאין ובספרי אינו מבואר זה על כן צריך עיון אם מציאת החלל תליא בארץ ישראל או הבאת עגלה ערופה תליא בארץ ישראל. וצ"ע: