מנחת חינוך ס:א

1שנמנע ממזר לישא ב"י כו'. דינים אלו מבוארים בר"מ ואין להאריך במקום שהאריכו הם פט"ו מהא"ב ובטוש"ע אהע"ז סימן ד' וכבר בא באריכות מצוה זו בראשונים ובאחרונים מכל מקום אכתוב בקיצור קצת כדי שתדע על כל פנים ידיעת בית רב בזה. איזה ממזר כל שנולד מאחת מן העריות של ח"כ המבוארים בפ' אחרי חוץ מבא על הנדה הולד אינו ממזר וכשר ככל ישראל ואסרה התורה ממזר בב"י וכן ממזרת בבן ישראל ואם ממזר בא על ב"י או להיפך לרוב הפוסקים אפילו בלא קידושין ולדעת הר"מ דוקא לאחר הקידושין לוקין היא והוא ככל לאו שבתורה דכתיב לא יבא ממזר כו' ודוקא בישראל אבל גרים מותרים בממזרים דגרים לא נקראו קהל ד' וגרים עד כמה דורות והיינו גר שנשא גיורת לא איקרי קהל ומותרים בממזרים אבל אם יש ישראל באמצע כגון גר שנשא בת ישראל או ישראל שנשא גיורת הולד מהם ישראל לכל דיניהם ואסורים בממזרים והר"נ הקשה ע"ז בגר שנשא ממזרת דיש קידושין ואין עבירה למה לא נלך אחר הזכר ויהי' הולד גר ויהיה מותר בממזרת ע' בח"מ וב"ש מה שתירצו ע"ז והרהמ"ח פוסק גם כן כהר"מ וכן מבואר בש"ע והנולד מממזר וישראל הולד ממזר וכן הנולד מממזר וגר אף שאביו גר והיא ממזרת והו"ל יש קידושין ואין עבירה דממזר וגר מותרים לבא זה בזה והי' לנו לילך אחר הזכר והו"ל גר וכשר מכל מקום איתמעט ד"ז והו"ל ממזר גמור ע' בש"ע וכן מבוא' בדברי הרהמ"ח. והנה ממזר לכל התורה הוי כישראל רק לענין זה דלא ישא ישראלית וגם לא איקרי קהל ומותר לישא הפסולים דאסורים לבא בקהל כגון עמוני ומואבי ומצרי ואדומי ומבואר במשנ' בפרק עשרה יוחסין דמותר בנתינ' והנה לדעת הר"מ דנתינה אינה אסור' רק מדרבנן שפיר דחז"ל לא גזרו בפסולי קהל והיא מותרת בו דהיא גיורת אך לשיטת הסוברים דנתינה אסורה מן התורה בלאו דלא תתחתן אם כן למה ממזר מותר בנתינה דלא כתיב לא כו' בקהל כבר עמדו בקושי' זו התוס' ביבמות דף ע"ט והר"ן כאן במשנה ע' מה שתירצו. וממזר מותר לישא שפחה להר"מ דשפחה לישראל אסור רק מדרבנן התירו חכמינו זכרונם לברכה לממזר משום תקנות הבנים וממזרת אסור' בעבד דל"ש תקנות הבנים ע' בש"ע. אך אפילו לדעת הסוברים דשפחה ועבד אסורים מן התורה בלאו דקדש מכל מקום ממזר נושא שפחה דהוי קדש ועומד כיון דיצירתו בעבירה כ"כ התוס' וה"ה ממזרת לעבד מותר מן התורה רק מדרבנן שלא להרבות ממזרים ע' בש"ע.

2ודרשו חז"ל לא יבא ממזר ממזר ודאי לא יבא אבל ממזר ספק יבא ומותר בקהל ד'. והנה האריכו הראשונים והאחרונים בדעת הר"מ דכל ספיקות מן התורה מותר ואין להאריך במה שהאריכו הם והדברים ידועים לכל תלמיד רק אכתוב קצת הדעות בענין זה. דעת המנ"ל כאן בפט"ו דרק שתוקי וכדומה מותר אבל באיקבע איסורא כגון שנתערב ממזר בכשר אסורים בקהל ככל ספק תורה באיקבע איסורא דהוא לחומרא דמביאין אשם תלוי כידוע ועיין בס' ש"ש להגאון בעל קצוה"ח דחילק בזה אפילו באיקבע התירה התורה ספק ממזר ע"ש באריכות ודעת הפנ"י דספק ממזר מותר אפילו ברובא לאיסורא ודעת הפר"ח אף דאיכא חזקה לאיסורא התורה התירה כגון בספק ממזר מספק מגורשת דיש לה חזקת א"א ועי"ש שפלפל באריכות ודעתו ברוב או בחזקה אסור וע"ש בשמעתתא ב' כתב דוקא ברובא דליתא קמן דהוא מצד הסברא אבל ברובא דאיתא קמן כגון רוב ממזרים ומיעוט כשרים ופריש ואמרי' מרובא פריש זה הוא רוב מגזה"כ אבל מכל מקום ספק הוא כסברת הש"מ גבי עשירי ספק דלא אזלינן ב"ר כיון דהתורה כתבה דלא ספק וזה ג"כ בכלל ספק והובא זה בחיבורינו כ"פ אם כן ה"נ דהתורה התירה גם זה ככל ספק ומות' בקהל ע"ש שהאריך ומכל מקום אני לך. וד"ז דספק ממזר מבוא' בר"מ כאן פט"ו הל' כ"א. והנה אף אם יש ס"ס לאיסורא מכל מקום מותר דהו"ל ספק כמו דהרבה ספיקות ברה"י טמא כיון דהתורה אסרה ספק ס"ס ג"כ בכלל ה"נ דהתורה התירה ספק ה"נ ס"ס בכלל ספק והדברים עתיקים. ומבואר עוד בש"ס דדרשינן בקהל כו' בקהל ודאי לא יבא אבל בקהל ספק יבא וספק ממזר מותר בממזרת ודאי ולא אמרי' ספיקא דאורייתא לחומרא דהתורה התירה כמו לעיל ספק ממזר ה"ה ספק קהל אם כן ספק ממזר מותר לישא ישראלית ומותר לישא ממזרת וספק מות' לישא שתי נשים אחת ישראלית ואחת ממזרת ולא אמרי' דהוי ספיק' דסתרי אהדדי ולחומר' כי כאן גזה"כ דהתורה התירה ספק ממזר וספק קהל ע' במהרי"ט וכן דעת רוב הפוסקים דגם ספק קהל מותר כמו ספק ממזר וכ"ז מן התורה ומדרבנן אסור רק אנחנו עומדים במצו' מה"ת. וכמו דמותר בממזר ה"ה בכל האסורים בקהל כגון עמוני ומואבי כו' דכתיב בהו קהל וממזר וכן ספק ממזר לא איקרי קהל. ומבוא' בפ' עשרה יוחסין דשתוקי היינו ספק ממזר מותר בנתינה. והנה לשיטות הסוברי' דנתינה אסורה מן התורה מלאו דחיתון ואינו כתיב בקהל אם כן למה מותר הא הוי ספיקא דאוריית' אך זה מתורץ ג"כ בתירוץ התוס' ביבמות דף ע"ט דילפינן מפסולי קהל וכיון שמותר הספק בפסולי קהל מות' ג"כ בלאו דחיתון עי"ש. וע' ג"כ בר"נ שמתרץ זה במשנה שם אבל אסו' בש"כ. ולהר"מ דשפח' מדרבנן אפשר דמותר אך עתה דברינו בדינים מן התורה לשיטות הסוברים דשפח' אסור' מן התורה אך ממזר מותר דקדש ועומד דיצירתו בעבירה אם כן ספק ממזר הו"ל ספק דאורייתא ולחומרא ואסור בשפחה ועיין בב"ש סי' ד' ס"ק ל"ט מבואר ג"כ כדברינו (עיין מעבר לדף). וד"ז דבספק קהל יבא אינו מבואר בר"מ מה דעתו ובהלכה י"א כתב שם הרב המגיד גבי פנוי' כו' שנאמנת לומר לכשר כו' וא"נ לומר לפסול כתב שם דנאמנת להכשירו כיון דגם בלא דיבורה הולד ספק וכשר מן התורה אבל לפסלו להתירו בממזרת כיון דבלא דיבורה אסו' בממזרת א"נ כו'. והב"ש שם תמה עליו הא מן התורה ספק ממזר מות' בממזרת אם כן בלא דיבורה מותר מן התורה ולמה א"נ להתירו בממזרת כמו שנאמנת להתירו בב"י ע"ש שהניח בצ"ע. והי' אצלי בפשיטות דכ"ע סוברים כ"ה דדרשינן ממזר ודאי ולא ספק ה"נ קהל ודאי ולא ספק ועיין בס' ש"ש שמעתתא ב' פי"ז שכתב בשם ספר בית מאיר דהה"מ סובר כשיטת הריטב"א שם דרבא לא ס"ל דרשה זו בקהל ספק והלכ' כותי' ע"כ דוקא ממזר ספק מות' בישראל מדרש זה אבל אסור בממזרת כי לא דרשינן בקהל ספק אם כן הו"ל ספק תורה לחומרא ואסו' בממזרת דלמא ישראל הוא וע"ש שפלפל באריכות ומכל מקום אני לך. וממזר שנשא חצי' שפחה וחב"ח אם בעצמ' נשתחררה חצי' הו"ל חצי' גיורת וחצי' שפחה מצד הגיורת מות' בה דממזר מות' בגיורת אך מצד חלק השפחות אסו' לדעת הר"מ דאסו' מדרבנן רק משום תקנת הבנים מות' וכאן ל"ש תקנת הבנים דהולד יהי' ח"ע וחציו ממזר דמצד הגיורת הולך אחר הפגום כמ"ש לעיל אך מן התורה בין להר"מ מותר בה וגם לדעת ר"ת מותר בצד הגירות וגם מצד השפחות מותר דהוא קדש ועומד. וח"ש וחב"ח שנולדה מישראל דצד החירות הו"ל ישראל גמורה כאשר כתבנו כ"פ בודאי ממזר אסור דחלק החירות הו"ל קהל ד' וז"פ. וה"ה להיפך ח"ע וחב"ח אם בעצמו נשתחרר מות' מן התורה בממזרת דחלק גירות וחלק העבדות מותר דהממזרת קדש כו' ואם נולד מישראל מח"ש וחב"ח הרי זה חצי עבד וחצי ישראל ואסו' בממזרת ולוקין כי החצי הוא ישראל גמור. מ"ש ר"ת דממזר קדש כיון דיצירתו בעבירה באמת הרב' ממזרים אין יצירתם בעבירה כמו גר בממזרת או להיפך דמותרים לכתחלה זה בזה והולד ממזר כמבואר בש"ע רק הכונה דממזר הראשון דכולן באים מכחו הי' יצירתו בעבירה דל"מ רק מעריות ע"כ אף באי כחו הוי כמותו וז"פ. ועי' בש"ע סי' ד' מבואר דח"ע וחב"ח שבא על א"א הולד הוי חצי ישראל וחצי ממזר ואין תקנה לולד ע"ש. ופשוט דעל חצי ממזר לוקין ג"כ כיון דיש לה צד ממזרת אין חילוק בין כולו לחצי וה"ה דמשכחת לה חצי ממזר בדרך אחר אם ממזר בא על ח"ש וחב"ח והוליד הולד הוא ח"ע וחב"ח וחלק הב"ח הוא ממזר דבתר דידי' שדינן אם כן הוא ח"ע וחצי ממזר ואם נשתחרר החצי השני' הו"ל חצי גר וחצי ממזר ודברים אלו ציירנו כ"פ ואין לכפול. ונראה דאם היתה ח"ש וחב"ח שנולדה מישראל שבא על אמה דהו"ל הולד ח"ש וחצי' ישראלית גמורה אם כן להפוסקים החולקים על הר"מ וס"ל דלאו דממזר חייב בלא קידושין רק בביאה לחוד אם כן בודאי אם בא עלי' ממזר לוקין משום חלק הישראלית שבה דמה לי מקצת או כולה ועוברים על הלאו הזה. אך לשיטת הר"מ דס"ל דאין לוקין בלא קידושין וצריך קידש ובעל אני מסופק אם קידש הח"ש וחב"ח זו ובעל אותה אם לוקין דאפשר לדעתו שקידושין שאסרה תורה הבעילה ע"י דוקא בקידושין גמורים שהיא א"א ונהרג אחר הבא עליה אבל בקידושין אלו של חצי' שפחה וחב"ח דאין אחר נהרג רק חייב אשם והיא מלקות כידוע לא הוי קידושין גמורים להתחייב ע"י הקידושין הללו על הביאה כי אפשר קידושין גמורים בעינן וצ"ע וכה"ג נסתפקתי בח"ז בעוד ענינים ה"ה כאן והבן וצ"ע. וכן ח"ש וחצי' ממזרת כמ"ש לעיל כגון ממזר שבא על ח"ש וחב"ח דהולד חצי ממזר וח"ש וג"כ אין קידושין תופסין רק לאשם ולמלקות אם ישראל קידשה ובעלה יש לספק כנ"ל דלמא לא הוי קידושין גמורים כיון דאין ח"מ הוי בעילה בלא קידושין להר"מ ואין לוקין ע"ז ובאתי רק לעורר. ועלה בדעתי דאפשר אף להר"מ דסובר דח"ל אין לוקין על בעילה בלא קידושין דוקא בח"ל דהם בני קידושין אין לוקין בלא קידושין אבל אם קידושין אינם תופסין חייבי' בבעילה לבד וכגון שבא על אחותו ממזרת או שאר קורבה דשאר שהם עריות וג"כ ממזר לוקין על לאו דממזר ג"כ כיון דלא תפסו קידושין א"צ קידושין אם כן בדין לעיל ג"כ לוקין כיון דל"מ קידושין גמורים רק קידושין כזו לוקין וזה היפך ממ"ש במצוה הקודמת ולא עיינתי בדבר לקבוע בסברא זו מסמרות ובאתי רק לעורר. שוב ראיתי בר"מ פי"ב ה"ב דכ' להדיא דלוקין על הבעילה בלא קידושין כיון דאינה בת קידושין ע"ש וכ"כ בפי"ז. אך אפשר לחלק בין עכו"ם דאינ' בת קידושין כלל ובין עריות דמשנה דהוי בכלל קידושין לאחרים וצ"ע. ולפי סברא זו אפשר לספק להיפוך ג"כ דאפש' בממזר בח"ש וחב"ח לוקין בלא קידושין כלל דלאו בני קידושין גמורים הם רק לאשם כו' והו"ל כאינם בני קידושין ובאתי רק לעורר. לעיל כתבתי דספק ממזר אסור בשפחה להסוברים דאסור מן התורה שוב ראיתי בשער המלך פ"ז שמביא בשם רדב"ז דספק ממזר מותר בשפחה וכתב דאישתמיטתי' דברי הרשב"א והריטב"א והר"נ דמבוא' להדיא מדבריהם דספק ממזר אסו' בשפחה ע"ש. ובעכו"ם ועבד ל"ש ממזר אפילו באו על העריות שלהם כגון אם ונתגייר הולד כשר דל"ש ממזרת אצלם כיון דלאו בני קידושין הם ע' באהע"ז סי' ד'. וביבמה לשוק אינו ממזר כלל אף דקידושין תופסין רק מספק לא הוי אפילו ספק ממזר ע' באהע"ז סי' קי"ט ובתוס' בפרק החולץ (יבמות דף מ"ט) ובדף צ"ב ע"ש באריכות. וח"ש וחב"ח דנתקדשה דאין ח"מ בבא עלי' אחר ולא הו"ל כעריות רק קידושין של אחר אין תופסין ע' בב"ש סי' מ"ד והבאנו בח"ז מכל מקום אם היה לה ולד מאחר אינו ממזר דאין ממזר אלא מח"כ עי' בסוגיא הנ"ל ולא עיינתי היטב ובעזהשי"ת עוד חזון למועד. עי' בשער המלך סוף הלכות יבום שנסתפק ביבם שייבם את הממזרת או איפכא ונתעברה מביאה ראשונ' אי הולד ממזר כיון דמה"ת רמיא עלי' ליבומה דעשה דוחה כו' א"ד אע"ג דביאת היתר הוא הולד ממזר כמו גר בממזרת אף על פי דהית' הוא מכל מקום הולד ממזר כו' ומביא ראי' מסוגי' דפ' האומר דמבוא' כ"מ שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר ומקשה בגמ' הרי גר שנשא ממזרת כו' ותירצינן ר"י הוא כו' ואמאי לא מקשה אכתי הא איכא יבם דייבם ממזרת והולד ממזר אלא ודאי דבכה"ג הולך אחר הזכר וכשר ע"ש ואין ז"ל ממש והניח ד"ז בצ"ע. ומתחלת דבריו שכתב ביבם שייבם ממזרת או איפכא נראה דאף אם היבם ממזר מסופק אפש' דכשר ומסוף דבריו משמע דוקא אם היבם כשר דהולכין אחר הזכר ולא אם היבם ממזר דג"כ הולד ממזר ועיין בס' א"מ בסוף הל' יבום שמביא ראי' דאין הולד ממזר ונראה מראייתו אפילו אם היבם ממזר אין הולד ממזר וע"ש במגי' שתמה עליו דאם היבם ממזר ליכא ספיקא כלל דהולד ודאי ממזר דבין אחר הפגום ובין אחר הזכר הוא ממזר ובאמת בתחלת דברי בעל שעה"מ שכתב או איפכא מבוא' להדי' דגם ביבם ממזר מסופק וסברתו כיון דעושה ומקיים מ"ע בזה ל"ש לפסול הולד או מכל מקום פסול וצ"ע. שוב ראיתי במקנה במשנה דכ"מ שיש כו' שמביא ד"ז דיבם ופשוט אצלו דהולד ממזר כמו גר וגו' ע"ש ומכל מקום אני לך. וממזר טומטום אינו בן ביאה כלל ואינו שייך בלאו הזה וממזר אנדרוגינוס תלוי בשיטות אם הוא זכר גמור עובר בלאו זה ולהסוברים והר"מ בכלל דהוא ספק זכר אין לוקין אם הוא ממזר ובא על ישראלית ועי' בר"מ פ"א מהא"ב דס"ל דאנדרוגינוס נושא נראה פשוט דאנדרוגינוס ממזר אסו' לישא ישראלית ולא שייך לומ' ודאי ולא ספק זה אם הוא ספק ממזר התירה התורה אבל ממזר גמור אך ספק אם הוא זכר כו' בודאי ספיקא דאוריית' לחומרא דלמא זכר הוא כנ"ב ופשוט. נ"ל דממזר שבא על זכר ישראל או להיפך דחייב סקילה משום מש"ז אך אם לא התרו בו א"ח סקילה אף שהתרו בו משום לאו דממזר וכבר כתבתי כ"פ דח"מ שוגגים אינם פטורי' ממלקות והנה לדעת הר"מ דבעי' קידושין בח"ל אין לוקין אך לפמ"ש דאפשר במקום שלא שייך קידושין מודה הר"מ דלוקין בלא קידושין מכל מקום נראה דלאו דלא יבא כאן וכן בכל פסולי קהל הוא דוק' באיש ואשה ולא במש"ז וכן לדעת הרמב"ן דעל ביאה לחוד לוקין מכל מקום רק בדרך אישות ולא במש"ז ואינו חייב על הלאוים הללו כנ"ל ומכל מקום לא מצאתי מפורש ובאתי רק לעורר: