מנחת חינוך סד:א
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 564:1
Open in the reader →1שלא להרחיק זרע עשו ומצרי וכו'. דינים אלו דמצרי ואדומי מבוארים בר"מ פי"ב מהל' א"ב ובטוש"ע אהע"ז סי' ד' ודין שני האומות הללו שוים. מצרי ואדומי שנתגיירו אסורים לבוא בקהל ואין לוקין רק עוברים בעשה דכתיב דור שלישי וכו' וקודם לא והו"ל לאו הבא מכלל עשה וכן בני הגיורים הנ"ל שני ואסורים אך בני בניהם הנ"ל דור ג' ומותרים לבוא בקהל ואין חילוק בין זכרים ובין נקבות אסורים שני דורות לבוא בקהל ודור שלישי מותר. והנה לדעת הר"מ גבי ח"ל דבלא קידש אינו לוקה אם כן אפשר ג"כ אינו עובר בעשה בלא קידש והר"מ א"צ להביא זה בח"ע כיון דאין לוקין אין נ"מ ואיסור איכא לדעתו תמיד בל"ז מחמת קדשה כידוע אם כן אין נ"מ אם צריך קידושין ע"כ אינו מביא זה. אך אם נסבור כסברת הרמב"ן דפלגש מותר ונסבור ג"כ כשיטה זו דח"ל צריך קידושין נראה דה"ה ח"ע ומותר לישא מצרית ואדומית בתורת פלגש כי התורה לא אסרה בלא קידושין וכן ח"ל בלא קידושין לשיטה זו אפשר דמותרת בלא קידושין ולומר דאין לוקין בלא קידושין מכל מקום סוברים דאיסור איכא מנ"ל זה כיון דלא מצינו זה בתורה אפשר בלא קידושין ג"כ איסורא ליכא וצ"ע. וכ"ז שלא נתגיירו אם מצרי עכו"ם נשא עכומ"ז משאר אומות הולד הולך אחר הזכר והוי מצרי ואם אחד מאומות נשא מצרית הולד כשר כי באומות הלך אחר הזכר אם נתגייר אח"כ כשר ובנתגיירו הלך אחר הפגום ע' בש"ע דינים אלו. ובמצרי ראשון שנשא מצרית שני' לדעת הר"מ הולד שני דהולך אחר הפגום ויש פוסקין דהולד שלישי דהכתוב תלאן בלידה ע' בש"ע. ומ"ש הרהמ"ח גר עמוני שנשא מצרית הולד עמוני היינו אם הולד זכר דהוי עמוני ופגום לדורות ואם הוא נקבה הולד מצרית וכ"ה לשון הר"מ כלשון הרהמ"ח ועיין בהה"מ דהר"מ סמך על מ"ש הלך אחרי הפחות ע"ש וכמו כן הרהמ"ח וגר מצרי שנשא גיורת עמונית וכו' ה"ה שאר גיורות דעמונית ומואבית כשרים הולד מצרי כמו בממזר לעיל וכן אם מצרי ואדומי נשאו ב"י או להיפך הולד מצרי א"צ לבאר דדינים אלו מבוארים בש"ע באר היטב ע"ש. ומצרי ראשון ושני הפסולים לבא בקהל לא איקרי קהל ומותרים בפסולים ע' בש"ע. ואם מותרים בנתינה כבר כתבתי לעיל כמו דמותרים בפסולים ה"ה לאו דחיתון בז' עממין ל"ש גבייהו ע' בתוס' יבמות דף ע"ט ובר"נ ר"פ ע"י והבאתי לעיל. ובש"כ לדעת הב"ש אסור להסוברים ש"כ אסורה מן התורה כמ"ש לעיל גבי עמוני וכו' ובעל שעה"מ מביא בשם הירושלמי דמותרים בש"כ כמו עמו"מ לעיל. ומצרית מעוברת שנתגיירה וילדה בנה מצרי שני ועיין בס' א"מ שפלפל דאפילו למ"ד עובר לאו ירך אמו הוא אם כן הו"ל כאלו נתגייר בעצמו מכל מקום הו"ל שני ולא ראשון ע"ש. ומבואר בגמרא ובר"מ ובש"ע דבאומות כ"ז שלא נתגיירו הולד הולך אחר הזכר וילפינן לה מקרא לפיכך עמון שנשא מצרית הולד עמוני וכן להיפוך וכן אחד משאר עממים הכשרים בקהל שנשא פסולה הולד הולך אחר הזכר הכלל באומות הולכין אחר הזכר. ונ"ל דזה דוקא אם נולד הולד והיתה האם עכומ"ז הולד הולך אחריו אבל אם האם נתגיירה בעודה מעוברת דהולד גר כמו דקיימא לן נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה הולד הולך אחר האם ל"מ אם אמרינן עובר ירך אמו הולד כאחד מאברי' בודאי הולך אחר האם אלא אפילו אם לאו ירך אמו מכל מקום נ"ל דהיחוס אינו אלא בנולד אבל במעי אמו אינו מתיחס אחריו ואם נתגיירה האם הולד הולך אחרי'. ואם עמוני נשא משאר אומות אם ילדה קודם שנתגיירה הי' הולד עמוני עכשיו שנתגיירה בעודה מעוברת הולד כשר גמור וכן להיפך לחומרא אם אחד מהאומות נשא מצרית אם ילדה בגיותה הי' הולד כשר אך אם נתגיירה בעודה מעוברת הולד הולך אחרי' והולד מצרי שני. ומלשון הגמ' והפוסקים מצרית מעוברת שנתגיירה כו' ואינו מבואר שנתעברה ממצרי דאי משאר אומות הולד כשר והו"ל לפרש דנתעברה ממצרי וגם מדסתמו נראה דכל מצרית אפילו נתעברה בזנות דינא הכי דהולד מצרי שני ולמה לא אמרינן דהולד כשר דרוב אומות כשרים ולומר דאפשר אזלא היא לגבייהו והו"ל קבוע לשיטת קצת פוסקים גם ספק מצרי ואדומי מותרים בקהל מה"ת. אך י"ל דלענין איסור דרבנן מיירי וגם הולד אפשר הוי כפירש והדברים עתיקים ע' בסוגיא סוף פ"ק דכתובות. וגם הלימוד בש"ס דהולך אחר הזכר מן הנולדים בארצך משמע נולדים וכן מ"ש הרהמ"ח בלאדן בן בלאדן לא מוכח רק הנולד ולא במעי אמו. והנה אם עובר ירך אמו בודאי ברורים הדברי' כמ"ש רק אם עובר לאו ירך אמו מכל מקום נ"ל הדברים כן אך כעת לא הבאתי הדברים בכור הבחינה ועוד חזון למועד בס"ד. והנה אם עובר ירך אמו אם לאו הבאתי כ"פ בח"ז ואין כאן מקומו. והנה הרהמ"ח כ' מדיני המצוה מ"ש ז"ל מצרי שנשא מצרית ונתגיירה וכו' בנה מצרי שני אפשר דכיון דוקא בהוא מצרי דאי לא"ה באומות הלך אחר הזכר לא כמ"ש והנלפענ"ד כתבתי ובס"ד עוד חזון למועד לברר זה וכעת באתי רק לעורר.
2והנה אם ספק מצרי ואדומי מותרים בקהל מן התורה ע' בס' א"מ בסי' ה' ס"ק כ"ז שעמד על מדוכה זו ומביא בשם הראב"ד והריטב"א דספק מצרי ואדומי אסורים ע"ש וחקר ג"כ אם ספק קהל שייך גבי מצרי ואדומי ע"ש באריכות. ולפמ"ש האחרונים לתרץ דברי הר"מ דסובר ספיקא מדאורייתא לקולא והקשו עליו הראשונים מסוגיא דחולין דאזלי' בת"ר ותירצו היכי דהתורה כתבה בשוא"ת כגון זה לא תאכל כוונת התורה דודאי לא תאכל אבל ספק שרי אבל היכי דהתורה כתבה בלשון קום ועשה כגון כי אם בתולה וכו' גבי כה"ג ג"כ ודאי ולא ספק ע' בס' חוות דעת בסק"י דמביא ג"כ ראיה מסוטה דר' גידל רמי כתיב אשר תגע בכל טמא ודאי וכו' והבשר כל טהור וכו' גם כן ודאי וכו' ע"ש והדברים מפורסמים בין הלומדים אם כן כאן נמי לא יבא ממזר וכו' היינו ודאי ולא ספק דהתורה כתבה לשון זה של ודאי ומצרי ואדומי שכתבה התורה דור שלישי יבא וכו' ג"כ ודאי דור שלישי ולא ספק אם כן ספק אסור וכמו שספק דור שלישי אסור ה"ה ספק אחר אם הוא מצרי או לא לחומרא דהתורה כתבה ההיתר בודאי מותר ולא בספק ואין צריך להאריך כי הדבר ידוע ומפורסם. וראיתי בס' נתיבות לשבת שמביא בשם הירושלמי אם גבי עבדים מנינן דורות כגון שפחה מצרית שילדה אם דור שלישי שהי' נולד בשפחות ונשתחרר אם כשר לבוא בקהל א"ד בשפחות אין מונין והו"ל ראשון. וצ"ע על הר"מ שהשמיט האיבעיא זו ואין הירושלמי בידי לעיין בו. והנה לענין לבא בקהל האידנא מותר כמ"ש הרהמ"ח במצוה תקס"א דנתבלבלו כל האומות ומרובא פריש ויש סוברים דמצרי באיסורו עומד ע' בש"ע ועיין בתוס' ביבמות ומכל מקום הלאו הזה נוהג ג"כ האידנא כיון דיש על כל פנים ויכול להיות שניכר אסור לקבוע שנאה לפוסלו ואין לוקין כמ"ש הרהמ"ח. לכאורה לפמ"ש לעיל דכתבה התורה דור שלישי ודאי ולא ספק אם כן כל ספק מצרי אסרה תורה דמ"ש אם כן לפי סברת הש"מ גבי עשירי ודאי ולא ספק ל"מ מרובא פריש כיון דהתורה אסרה ספק ומרובא פריש ג"כ ספק והדברים עתיקים ומובא בח"ז כ"פ אם כן ל"מ מרובא פריש לענין מצרי ואדומי אם כן כל האומות אסור להתחתן בהם מחמת חשש מצרי ואדומי דלא אזלינן בתר רובא ומרובא פריש אם כן אדרבא לשיטת הרא"ש דמצרי באיסוריה ה"ל קולא דמותר בכל האומות חוץ ממצרי ולשיטות אלו אסור בכל האומות אך אפילו לשיטת הרא"ש על כל פנים אסור משום איסור אדומי ע' בתוס' ביבמות ובאמת כל הפוסקים כתבו דמותרים האידנא בכל האומות וצ"ע קצת לסברת הש"מ ובאתי רק להזכיר ולעורר: