מנחת חינוך פג:ב
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 583:2
Open in the reader →1ונוהג וכו'. ופשוט גם בחרש שוטה וקטן שמגיע מהם חוב וחבל כלים (אינו) [א"נ] עובר ג"כ בלאו זה וחרש שוטה וקטן שחבלו לאו בני דעה הם ואין הב"ד כופין אותם לקיים מצות השבה כי לאו בני מצות הם אך אם נתגדל הקטן ונשתפה השוטה חל עליו מצות השבה אף על פי שלא עבר על הלאו דבאמת עבר רק אינו בר דעת וכבר כתבתי כ"פ בזה. (שייך לעיל) גם הר"מ בדין הג' שמשכנו שלא ברשותו כ' ומחשב דמי המשכון וכו' נראה דחייב באונסין ע' בהה"מ אבל בשני דינים הראשונים בבג"א ובא"נ לא כ' ומחשב דמי וכו' דבאונס א"ח דלא הוי גזל בשעת הלואה אף דעבד איסורא מבואר כמ"ש ועיין בתומים שכ' כן והנאני. והנה מי שחייב ממון להקדש או לעניים ג"כ אסור למשכנו הגזבר כלים הנ"ל דסתמא כתיב ועובר הגזבר בלאו זה אך מבואר בש"ס דב"מ דהשבת העבוט אינו בהקדש דכתיב ולך תהיה צדקה מי שצריך צדקה פרט להקדש וכו' ולפי זה גיזבר הממשכן כיון דאינו בעשה אם כן לוקין. והנה הלאו כולל יותר מהעשה דהלאו הוא על הקדש והעשה לא. אם כן לדעת הר"מ ילקה אפילו היכי דשייך העשה לשיטתו בהלכות תמורה וכבר העיר לקמן המנ"ל ובעזה"י יבואר לקמן במצות השבת העבוט והדברים עתיקים. והנה מצות השבה ליכא. ואם חייב להחזיר תליא בפלוגתא דאביי ורבא דאביי סובר אי עביד מהני אם כן אם משכן בעבור הקדש אין צריך להחזיר כלל כי עשה ליכא ואי עביד מהני. אך לרבא דסובר דל"מ צריך להחזיר תיכף בע"כ כמ"ש לעיל. אך נ"ל אפילו לרבא דסובר ל"מ א"צ להחזיר כאן דמ"ט ל"מ כי עבר אמימרא דרחמנא ע"כ לא אהני מעשיו וכבר הבאתי בח"ז דברי הבעל פנים מאירות שכתב דהתורה קנסה אותו בשביל שעשה איסור והיכי דל"ש קנס מהני ע' בפ' יתרו אם כן כאן דהגיזבר עביד איסור מ"ל להקדש בכך ואיך שייך דהתורה קנסה להקדש ע"כ אפילו לרבא מהני וא"צ להחזיר כלל כנ"ב בס"ד וכי בשביל שעשה הגיזבר עבירה מה לו להקדש בכך וברור בס"ד. וקצת צריך לעיין אם שולח שליח לחבול והשליח חבל ונתן להמלוה דלכאורה אשלד"ע ועבר השליח על הלאו אך מסברא דהוא עבר דאין הלאו דוקא בלקיחה רק אצל בעה"ב שלוקח לבטחון על החוב וכן אם עשה ע"י עכו"ם או חרש שוטה וקטן דאינן בני השליחות מכל מקום עובר המלוה כיון שהוא אצלו לבטחון על החוב עובר הוא כנ"ל ומכל מקום צ"ע ובאתי רק לעורר. כתבתי לעיל בשם הראשונים דאם חבל מחרישה בלילה דאינו זמן מלאכה אינו עובר קצ"ע דאם הוא אצלו ביום ג"כ ואינו מחזיר למה לא יעבור בלאו ואי דהוי לאו שאב"מ מכל מקום כיון דתחילתו הי' ע"י מעשה אף דהיה בהיתר אפשר עובר והדברים ארוכים ע' במנ"ל בה' ביאת מקדש ובס' משנ"ח ומובא כ"פ בח"ז והדברים עתיקים. עוד יש התעוררות ובעזה"י עוד חזון למועד: