מנחת חינוך צ:א
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 590:1
Open in the reader →1שנמנע הדיין מהעלים עין להטות דין גר או היתום כו'. מבואר בר"מ פ"ב מה' סנהדרין. והנה גר ויתום באו בלאו אחד והוי לאו שבכללות לדעת רבינו ובאמת חושב זה רק ללאו אחד במנין המצות מכל מקום כ' אם הי' גר יתום עובר בג' לאוין משום גר ומשום יתום כיון דאין עליו עונש בדיני אדם רק בד"ש בודאי עובר מצות המלך ב"ה יותר ועובר משום שניהם ואין להאריך בזה. וגר הוי אף אם לידתו בקדושה אם הורתו שלא בקדושה הוי גר כמו שנתבאר בה' גרים והנה כ' דעל גר עובר בלאו אחד ואם היה גר ויתום וכו' עובר וכו' והאיך משכחת לה גר בלא יתום דאפילו היתה לידתו בקדושה ויש לו אם מכל מקום אין לו [אב] כידוע ויתום הן מאב לחוד והן מאם לחוד כמבואר בר"מ בה' דיעות לענין לאו דאלמנה ויתום לא תענון אך מבואר שם דיתום נקרא עד שעושה צרכי עצמו כשאר הגדולים אם כן כאן נמי עד שעושה צרכי עצמו הוי בכלל גר יתום ואח"ז הו"ל גר לחוד ופשוט. והנשים ג"כ מוזהרים אם קבלו עליהם ונרמז בדברי הרהמ"ח: