מנחת חינוך צו:ב
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 596:2
Open in the reader →1והשוכר בהמה וחסמה ודש בה צריך לשלם ד"ק לפרה וג' קבין לחמור היינו לכל יום ע' בש"ע ואף דחייב מלקות ואין לוקה ומשלם דאינן באין כאחד דמשעת משיכה נתחייב במזונותיה ומלקות הוא בשעת מלאכה כן מבואר בגמ' ובר"מ. ועל הלאו הזה לוקין ואפילו חסמה בקול לוקין וכבר הקשו הראשונים הא פסקינן דעקימת שפתיו לא הוי מעשה דאין לוקין בדיבור רק בנשבע ומימר ומקלל ותירצו דה"נ בדיבורו איתעבד מעשה כמו מימר והרב המגיד תירץ כיון שישנה במעשה אף בלא מעשה לוקין ועיין בתוס' בסוגיא זו והדברים ארוכים ועתיקים בראשונים ובאחרונים ואין כאן מקומו להאריך. ונוהג לאו זה בכל אישי ישראל חוץ מחרש שוטה וקטן ככל הלאוים שבתורה ואפשר בעשה ג"כ כמו פועל דאיתקש חוסם כו'. ישב לה קוץ בפיה או שהיתה צמאה או רבץ ארי מחוץ כ"ה הוא אבעיא דלא איפשטא ואסור ואין לוקין עיין בר"מ ובש"ע. ואם פועל עושה מלאכה לא יטול בידו ויאכילנה רק היא תאכל ואסור למונעה אבל הוא לא יאכילנה בידו כן מבואר בש"ס ובר"מ. ונראה כמו בפועל אם שכר אותו ולא הודיעו שפועל עמו בדבר שאסור לאכול פודה ומאכיל דמחזי כמקח טעות ה"נ אם לא הודיעו למשכיר ועשה בה מלאכה בדבר שאינו ראוי לאכילה כמו תו"מ דצריך לשלם לבעל הבהמה ד"ק לפרה וג' לחמור וז"פ. ומבואר בגמ' דאין בעל הבהמה יכול לקצוץ שלא תאכל הבהמה שאין לה דעת ועיין בר"מ גבי פועל: