מנחת חינוך סח:א
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 68:1
Open in the reader →1שלא כו'. ע' בש"ס דב"מ דע"ה ע"ב ובר"מ פ"ד מה' מלוה ובתוס' שם כתבו דערב וסופר ועדים אם לא הי' מלוה בלא הם עוברים גם כן על לאו לפ"ע לא תתן מכשול אלא מיירי דהי' מלוה בלא הם דא"ע על לפ"ע רק בקאי בתרי עברי דנהרא גבי יין לנזיר שלא הי' שותהו בל"ז רק לאו זה פסיקא ליה אבל לפ"ע לא פסיקא לי' אם הי' מלוה בל"ז ע"כ לא חשיב לי' גבי סופר ועדים וערב ע"ש. והנה לקמן במצות לפ"ע פ' קדושים רל"ב שם כתבנו דהר"מ אינו מביא כלל ד"ז דקאי בתרי עברי דנהרי בפי"ב מהלכות רוצח וכתב סתם דאסור לחזק עוברי עבירה נראה דסובר דבכ"ע עוברים על לפ"ע אם כן אמאי לא הביא כאן דסופר ועדים וערב עוברים ג"כ על לפ"ע. אך באמת בשלמא במושיט כוס יין לנזיר אף על פי דהי' יכול ליקח בעצמו מכל מקום על כל פנים המושיט מסייע לו העבירה ע"כ עובר לדעת הר"מ אבל כאן אם הלוה להם בל"ז אינם עושים כלום ל"ש לע"פ ופשוט. ואם הי' סרסור ביניהם או מסייע מבואר בר"מ כאן דעובר על לפ"ע כיון שסייע אבל אלו לא סייע כלל ע"כ א"ע על לפ"ע כנ"פ. אך לכאורה אם הי' מלוה בלא הם אם כן עדים מאי קעבדי ולמה עוברים משום לא תשימון ויתבאר בסמוך. וע' תו' ב"ק ד"ל ע"ב ד"ה דמשעת כתיב'. והנה אם הערב והעדים עוברים בלאו זה במע"פ דאפשר דוקא במלוה בשטר דאתי לכלל גבי' אבל ע"פ אפשר דלא אתי לכלל גבי' א"ע עמ"ל פ"ד מה' מלוה ה"ו שהביא דיעות בזה ועיין בכנה"ג בח"מ סי' ע"ב. וכן אם נכתב בשטר הריבית מפורש דלא יגבה הריבית דעת המרדכי דא"ע בלאו הזה ודעת התוס' דעוברים דתיכף בשעת השימה עוברים אף דלא יבא לידי גוביינא ע"ש באריכות. והנה הרהמ"ח כתב דאין לוקין על לאו זה שהרי ניתן להשבון וכ"נ דעת הר"מ שלא מנה לאו זה בכלל הלוקין פי"ט דסנהדרין. ועמ"ל פלפול ארוך דיש סוברים דלוקין ולכאורה הא אין בו מעשה ומפלפל לדעת המ"מ כיון דמשכחת מעשה לוקין אף באב"מ וה"נ משכחת לה בשטר ע"כ לוקין בכ"מ ולסברת הרהמ"ח דסובר להיפך דאף במעשה אין לוקין אם משכחת בל"מ אם כן אף אם חתמו אין לוקין וע"ש שהאריך בד' הרהמ"ח. ועיין בקצה"ח סי' נ"ב מפלפל דלהאומרים עדות בשטר רק מדרבנן אם כן ל"ש לומר דעיקר הלאו בשטר ואין כאן מקומו בח"ז. ומבואר בש"ס דשטר שיש בו ריבית גובה את הקרן ובתוס' וראשונים פלפלו דהא העדים פסולין ותי' כמה תי'. והנה אם העדים פסולים מן התורה או רק מדרבנן תלוי בשיטות הנ"ל אם יש בו מלקות פסולין מן התורה ואם אין בו מלקות פסולין רק מדרבנן ע' חו"מ סי' ל"ד ובמ"ל וקצה"ח מה שפלפלו בזה. והנה להסוברים דהעדים לוקין וגם עוברים תיכף משעת שימה אף דאינו בא לידי גביה כלל אך אפשר דאצל המלוה לא הוי מעשה. אך באמת לשיטת הסוברים כיון דאפשר על ידי מעשה לוקין ה"נ אפשר על ידי מעשה נהי דאצל המלוה ל"ש מעשה מכל מקום לדעת הרב המגיד נוכל לומר נהי דבאיש הזה לא משכחת לה מעשה מכל מקום כיון דבלאו משכחת לה מעשה לוקין אף באב"מ כגון הכא דבלאו הזה נכלל מלוה וסופר ועדים וערב ובעדים שייך מעשה אם כן לאו הזה יש בו לפעמים מעשה אם כן לוקין על הלאו הזה אף דבאיש הזה שעובר ל"ש מעשה בשום פעם כיון דבלאו הזה משכחת לה מעשה כגון בעדים שחתמו והסופר דיש מעשה לוקין בכ"ע אף באדם הזה שאינו עושה מעשה בשעת שימה. וגם לדעת הרהמ"ח דאינו לוקה בעושה מעשה אם משכחת שלא ע"י מעשה אפילו אם נאמר כסברת בעשעה"מ בדברי הרהמ"ח דאם א"י לעשות בל"מ לוקין והבאנו כ"פ בח"ז על כל פנים במי שאינו עושה מעשה אין לוקין אם כן הסופר וגם העדים העושים מעשה אם אמרינן במע"פ א"ע כלל חמורים הם ממלוה דלמלוה אין לוקים דאינו עושה מעשה והעדים לוקין אם עושים מעשה בגוונא דמוכרחים לעשות מעשה. וסברא זו שכתבתי לדעת הרב המגיד צל"ע ואי"ה יבואר במק"א אך אם נאמר כן בסברת הרב המגיד אם כן ה"ל להר"מ לכתוב דלוקין המלוה על לאו זה ול"ש נל"ע כי הלאו הזה לא נל"ע דתיכף עובר על הלאו הזה. ואפשר דסובר דאינו עובר אלא בשעת גביי' אף דבש"ס לא משמע כן ויש לפלפל הרבה אך כעת איני לומד בעיון וכתבתי רק למזכרת ואי"ה בלאו דריבית יבואר באורך. וגם אפשר נהי דהעדים עוברים בשעת שימה מכל מקום המלוה כיון שיש בידו לקרוע השטר ולא לגבות א"ע תיכף וע' ספ"י בכתובות דס"ב מביא סברא זו ולענין אם לוקין הוי ליה כמו עדים ותלוי בשיטות הנ"ל דגם כן משכחת מעשה אצלו עמ"ל: