מנחת חינוך סט:ב

1דיני המצוה כו'. נראה מדברי הרהמ"ח שהשמות שאינם נמחקין הם בכלל שמות ולאו דוקא שם המיוחד כגון שם בן ד' אותיות ככתיבתו או כקריאתו אלא כל השמות שאין נמחקין הם בכלל שם והנמחקין כגון חנון הם בכלל כינויים וכ"ה להדיא בר"מ כאן דלאו זה בשם מן השמות כגון יו"ד ה"א וכו' או בכינוי כגון רחום כמ"ש הרהמ"ח ועיין ר"מ פ"ב מה' עכו"ם גבי מגדף כ' דא"ח אלא על שם המיוחד דהיינו א"ד כו' ועל הכינויים באזהרה היינו שאר שמות שאין נמחקין וקורא אותם כינויים. אך באמת יש לימוד שא"ח אלא בשם ב"ד ונגד שם ב"ד קורא אף לשמות שאין נמחקין כנויים אבל במקום שכל השמות שווים שמות שאין נמחקין נקראו שמות סתם וחנון ורחום וכיו"ב נקראו כנוייים וז"פ. והנה דעת הר"מ והרהמ"ח דבין בשמות שאין נמחקין בין בכנויים אם קילל בהם חייב מלקות והראב"ד בהשגות כ' א"א אינו לוקה אלא בשם המיוחד והכי איתא בירושלמי עכ"ל ובכ"מ פירש ד' הירושלמי לדעת הר"מ והראב"ד. והנה מדברי הראב"ד נראה דאינו לוקה אלא בשם דזה נקרא שם המיוחד עיין סנהדרין נ"ו ור"מ פ"ב מהלכות עכו"ם:

2והנה במשנה דשבועות ל"ה מבואר דהמקלל עצמו וחבירו בכולם עובר בל"ת ולא נזכר מלקות נראה דאין לוקין על הכנויים דה"ל למתני המקלל וכו' חייב ולא קתני אלא עובר על ל"ת משמע דא"ח מלקות ועיין כ"מ פ"ג מהלכות תרומות הכ"ג כתב שם דהמשנה דייק דתני אף על פי שעובר בל"ת ולא תני אף על פי שלוקה מוכח דאינו לוקה אם כן ה"נ דתני עובר בל"ת כיון דלא תני לוקה נראה דאינו לוקה ויש לדחות. אך ק"ל מאוד להר"מ וסייעתו דמחייבי אפילו על כנויים כגון חנון כו' הא מבואר להדיא בתמורה ג' דמקלל ה"ל לשאב"מ ומכל מקום מקלל חבירו בשם לוקין ומפלפל שם בש"ס מנלן דכתיב אם לא תשמור כו' ליראה את ה' כו' והפלה כו' את מכותך היינו מלקות כיון דמוציא ש"ש לבטלה ומפלפל דלמא קאי על מוציא שם שמים לבטלה ומסקינן דגם מקלל הוי מוציא שם שמים לבטלה ומצינו גם כן אזהרה לא תקלל ע"כ מרבינן מלקות למקלל על כל פנים מרבינן מקרא זה דאם לא תשמור כו' מטעם דמוציא שם שמים לבטלה. ופשוט דשמות הנמחקין לא שייך מוציא שם שמים לבטלה כגון חנון ורחום אם כן בודאי א"ח מלקות וכ"ה הלשון בש"ס מקלל חבירו בשם וסתם שם אינו בכלל שמות הנמחקים והיאך יכולין אנחנו לחייב מלקות אם לא מכתוב הזה דמבואר דהוא מחמת מוציא ש"ש לבטלה ע"ש בש"ס והבן והכסף משנה מביא שם הגמ' אם כן דברי הראב"ד מפורשין בש"ס. והנה דעת הראב"ד דכ' דוקא בשם המיוחד אפשר דעתו שא"ע בעשה דאת ה' כו' תירא במוציא ש"ש לבטלה רק בשם ב"ד אבל שאר שמות אף שאין נמחקין א"ע אם מוציא לבטלה ומבואר בברכות ובר"מ פ"א מה' ברכות הט"ו כל המברך ברכה שא"צ עובר משום נושא ש"ש לשוא ובמ"ל כ' בשם הריב"ש דל"ד במזכיר שם ב"ד אלא אפילו אלהים אסור לאמרו ואין הריב"ש ת"י. ואפשר דעת הראב"ד אינו כן אם כן שפיר לדידיה הסוגיא דתמורה דוקא בשם המיוחד. ובר"מ פ"י מה' שבועות הי"ח כ' וז"ל ולא שבועות בלבד אלא אפילו להזכיר שם מן השמות המיוחדין לבטלה אסור שהרי הכתוב מצוה ליראה את השם הנכבד ונראה גם כן דדוקא בשמות המיוחדין עובר בעשה והא דכתב בלשון רבים ולא כ' אם מוציא [שם] המיוחד לבטלה נ"ל דהר"מ לשיטתו שכתב בהלכות עכו"ם דעל שם של א"ד ג"כ נסקל וה"ל גם כן שם המיוחד אם כן יש שני שמות המיוחדין יו"ד ק"י ואלף דל"ת ע"כ כתב בלשון רבים אבל שאר שמות אף שאין נמחקין מכל מקום לא נקראים מיוחדים אם כן ודאי [ק'] דברי הר"מ כיון דעשה דמוציא לבטלה א"ע בשאר שמות וא"כ היאך ילקה במקלל. ואף אם נאמר דהר"מ סובר דשמות המיוחדים היינו שאינם נמחקים על כל פנים בחנון וכו' בשמות נמחקים לכ"ע א"ע בעשה במוציא לבטלה אם כן היאך סובר דלוקין. והראב"ד נוכל לו' בפשיטות דסובר דעשה זו בשם המיוחד ולדידי' שם המיוחד הוא בן יו"ד ק"י כאותם החולקים על הר"מ בהלכות עכו"ם ע"כ בודאי א"ח אלא על שם המיוחד לבד וד' הר"מ צריך עיון גדול לפ"ד. וגם דברי הראב"ד צ"ע למה הביא ממרחק לחמו מהירושלמי כיון שמבואר בש"ס דילן. וגם נראה כמש"ל לדעת הר"מ הא דכתב לענין מוציא ש"ש לבטלה שמות המיוחדים היינו י"ה וא"ד דשאר שמות לא מצינו בשום מקום דיקראו מיוחדים עיין בסנהדרין לכן צ"ע מאוד דעת הר"מ והרהמ"ח וע' מש"ל במצות ל"ת שתמהתי על הר"מ דסובר דברכה שא"צ עובר בלאו מש"ס דסנהדרין ודתמורה שהבאנו כאן דמוכח דא"ע אלא בעשה ועיין פ"ב דעכו"ם קורא הר"מ לשמות שאינם נמחקין שמות מיוחדין על כל פנים רחום וחנון ודאי אינם שמות ואין איסור במוציא לבטלה ע"כ צ"ע באלו למה לוקין. ועיין באו"ת כ' דדעת ראב"ד כגירסא ישנה שבועות ל"ו לעולם לא תיפוך ועל קושית רש"י מתרצים התוספות שם ד"ה ה"ג דחכמים פוטרים דבעינן שם המיוחד והם קאי על אלהים ע"כ פוטרים ע"ש אם כן חכמים פוטרים בכינוי רק בשם המיוחד והלכה כחכמים והר"מ סובר כגירסת רש"י ע"ש על כל פנים בחנון ורחום ודאי צ"ע על הר"מ וכמש"ל: