מנחת חינוך פח:ג

1והעובר כו'. עבמ"ל בהגהותיו כאן סוף הספר תמה דהלאו אינו אלא בעולת ראיה ולא בחגיגה. וגם מ"ש אם נראה בעזרה כו' באמת בחגיגה ביטל עשה אף אם לא בא לעזרה כלל רק לענין ראיה א"ע על הלאו רק בנראה בעזרה ער"מ. וחוץ מה שעובר על עשה עובר גם כן בל"ת דבל תאחר לשיטת התוס' גבי פסח כיון דזימנא קביעא ליה עובר מיד על ב"ת וע' ר"ה ה' תוספות ד"ה ואי לא ושם ע"ב תוספות ד"ה אלא חטאת ובספר ט"א שאין דעתו כן ויבואר אי"ה במצוה דב"ת לקמן. ולענין תשובה דינו ככל עשה שבתורה ויבואר לקמן ה' תשובה. וז"פ כמו דטמא פטור מחגיגה דלא קרינן ביה ובאת שמה וכו' וכן טבול יום עיין בכ"מ גבי נטמא בליל כו' ה"ה נמי מחוסר כפורים דכ"ז שלא הביא קרבנותיו אין ראוי לביאה בעזרה עיין ר"מ פ"ד מהב"מ ואם היה ביום ראשון של י"ט מח"כ וקרבנות של מח"כ א"ד י"ט עיין ר"מ כאן ובחה"מ מביא קרבנותיו אם חייב בחגיגה כיון שהם תשלומין לראשון ובראשון לא היה חזי נראה לשיטת התוספות שמחלקין דוקא בשבת הוי חזי כיון דרק היום גורם אבל בחיגר דחסרון בגופו הו"ל ל"ח ואין לו תשלומין אם כן ה"נ אין לו תשלומין אך בט"א דף ט' מחלק עוד דבשבת לא מיקרי ל"ח כיון דרק ארי הוא דרביע עליו אבל בדיעבד שהקריב החגיגה כשרה אפילו בחילול שוי"ט אם כן הו"ל חזי אבל בחיגר דפטור שפטרתו תורה וא"י אפילו בדיעבד בהקריב אם כן הו"ל ל"ח ע"ש ובשוי"ט דהקרבן כשר ויי"ח הו"ל חזי אם כן ה"נ אף דהוא מח"כ מכל מקום הו"ל חזי דהוא רק מחמת האיסור יום טוב ובדיעבד שהקריב הקרבנות כשרים ורשאי לאכול בקדשים ולהקריב חגיגה אם כן חזי והדר יש לו תשלומין ואם כי יש לחלק בין הא לדין דט"א לעורר באתי ותן לחכם כו'. ונראה דמ"ה אם נטמא בליל יט"ר בטומא' דרבנן הן שנעשה ראשון לטומאה מדרבנן עיין ר"מ האה"ט הן בנעשה שני לטומאה כגון אכל אוכלים טמאים עיין ר"מ שם בודאי אינו מקריב חגיגה אף דמדאורייתא טהור הוא מכל מקום רבנן העמידו דבריהם במקום עשה ע' ביבמות. אך יש חילוק בנטמא טומאה דרבנן שנעשה שני דהדין הוא דטובל וטהור וא"צ הע"ש עיין ר"מ פ"ט מהאה"ט אם כן אפילו עבר ולא טבל ביום הראשון ודאי חייב בשני כי הוא תשלומין ובראשון הי' חזי דבידו לטבול והי' ראוי בראשון אך בנטמא באה"ט שהוא מד"ס דצריך הע"ש כמבואר שם פ"י וכמ"ש האחרונים עכ"מ שם והאחרונים חילקו כנ"ל אם כן כיון דצריך הע"ש הו"ל ל"ח בראשון ופטור מראיה כל הרגל. ואפשר יש לספק דעכ"פ מדאורייתא חזי ה"ל חזי אף דמדרבנן ל"ח אזלינן בתר ד"ת עמ"ל פ"ז מהלכות תרומות ומובא כ"פ בח"ז ה"נ יש לספק כאן. וע' תוס' חגיגה כ"א ד"ה האונן ומח"כ פלפלו באיזה טומאה דרבנן צריך הע"ש ובאיזה א"צ. ובגוף הדין נ"פ כמ"ש וע' תוס' פסחים פ' ד"ה אתה בתי' הא' דכיון דמה"ת חזי אף דמדרבנן ל"ח יש לו תשלומין וכ' עוד תי' נראה דמחולקים בסברא הנ"ל. גם יש לחקור דהנה כתבנו לעיל דאם הקריב הקרבן בעת שהיה פטור לא נפטר ולא יי"ח כמבואר בר"ה וכ"כ בט"א אם היה א"ר מדרבנן כגון טומאה דרבנן וכיו"ב ועבר ושלח הקרבן והקריב אם לאחר שנטהר צריך להביא קרבן אחר ולומר דלא יי"ח כלל או אפשר כיון דיי"ח מן התורה וכבר הבאתי דאסור לחוג ב' ימים משום בל תוסיף ע' לעיל אם כן מן התורה עובר בלא תעשה בקו"ע ואין רבנן עוקרי' דבר מן התורה בקו"ע. ואפשר כיון דאינו עושה להוסיף רק חכמינו זכרונם לברכה אמרו כן א"ע כלל על הלא תעשה עיין ר"מ ה' ממרים וכיו"ב יש לחקור בכ"מ ודין דרבנן אי נוגע בעניני תורה יבואר במק"א אי"ה: