מנחת חינוך ט:ג

1ונוהגת וכו'. דאעפ"י דהוי מעשהז"ג מכל מקום לכל הדברים שוה עשה דתשביתו ללאו דב"י וע' שאג"א האריך בזה אם נשים חייבות בעשה הנ"ל דהוי זמ"ג ומסיק דנוהג דילפינן שאור דהשבתה משאור דראי' וה"ר לזה וגם מדברי הרהמ"ח נ"כ וכן הסכימו האחרונים ולפמ"ש לעיל בשם התוספות דעל אכילת חמץ עובר בעשה דתשביתו מלבד הלאו וכן בפסח ואפילו שלא כדר"א ולפי זה אם אכל חמץ שאינו מוזהר על תשביתו כגון של גבוה [ושל אחרים לא משכחת לה עיין תוס' פסחים כ"ט ד"ה ובדין דבאכילה לא משכחת לה שיהא של אחרים דאפילו גזל מכל מקום חייב באחריות והוי שלו לענין ב"י ע"ש] ואכל שלכד"א א"ע לא על הלאו דחמץ ולא על העשה דאינו מוזהר על השבתה ועיין באחרונים פלפלו על הך דאין מביאין תודה בע"פ ונ"ל לדעת הפוסקים כר"ש דלפ"ז אינו עובר רק בעשה מכל מקום אסור באכילה מן התורה מחמת עשה דתשביתו אם כן לפמ"ש דהסכמת הרבה אחרונים דא"ע על ח"ש בב"י וגם בעשה דתשביתו ואפילו איסור תורה ליכא אם כן ח"ש מותר מן התורה לדעת הרמב"ן לאכול בע"פ ולכל הפוסקים כר"ש וגם אם היה חצי זית והקיאו וחזר ואכלו דחייב בכל איסור תורה דהנאת גרון איכא כמש"ל בחיבורינו מכל מקום כאן לא עבר דבשלמא בכל איסורין הוי בכלל אכילה כמו כזית אבל כאן א"מ על השבתה כלל בח"ש וצירוף לא שייך אפילו אם נזדמן לו ח"ז אחר לא בב"א ל"ש צירוף אם כן אין איסור כלל מן התורה בח"ש ואפילו הקיאו מותר לחזור ולאכלו ולא זו בלבד אלא בכל מקום אם נזדמן לו בזאח"ז אם כן מותר לאכלו כיון דלא מצטרף לענין השבתה ואיסור אכילה אינו אלא מצד השבתה אם כן כ"ה דא"מ על השבתה א"מ על אכילה אפילו באיסור כי אין איסור מן התורה כלל ח"ש לענין השבתה אם כן אפילו תוך כא"פ אינו מצטרף כנלע"ד ברור בעזה"י. והנה להפוסקים כר"ש אם כן בתערובות חמץ או נוקשה לשיטת רש"י דאלו עוברין היינו בב"י כיון דאתרבי לאכילה אתרבי נמי לב"י אם כן ודאי לענין תשביתו ג"כ אם כן בער"פ ג"כ אסור לאכול חמץ נוקשה או תערובות מחמת העשה כמו חמץ גמור אבל להסוברים כר"ת דרק לענין אכילה אתרבי אבל לענין ב"י לא ע' פ' אלו עוברין אם כן גם בעשה דתשביתו א"ע אפילו בפסח אם כן מותר לאכול בע"פ נוקשה ותערובות כי אין מוזהר עליהם בעשה ומותר לאכלם לשיטה זו ונראה דאף לשיטת הר"מ בלפני זמנו דפוסק כר"י וסובר ג"כ דתערובות חמץ עוברים בב"י ג"כ כיון דאתרבי לענין אכילה כשיטת רש"י עיין בה' חו"מ מכל מקום כ' הצל"ח פא"ע דדעת הר"מ דתערובות עובר בלאו דוקא בפסח אבל בע"פ א"ע דאפילו לר"י דוקא חמץ גמור דאיכ' תלתא קראי אבל תערובות דאתי' שם מריבוי אינו אלא בפסח וכ"מ בפסחים דף ב' תו' ד"ה אור לי"ד ע"ש מפורש אם כן בע"פ מותר לאכול ול"ש לומר נהי דא"ע בלאו דאכילה על כל פנים איכא מ"ע דתשביתו ז"א דבשלמא חמץ גמור דכתיב אך ביום הראשון שייך שפיר לומר דהוא בעשה אבל תערובות חמץ לאו בכלל חמץ כלל אך דהתורה ריבתה לאכילה וממילא לענין ב"י ג"כ לשיטת רש"י והר"מ אם כן כיון דהריבוי ל"ש בע"פ ל"ה דינו כחמץ כלל בע"פ וא"ע על עשה כלל וא"כ מותר באכילה אפילו להר"מ שפוסק כר"י מכל מקום בתערובות חמץ דא"ע מטעם אכילה א"ע ג"כ מטעם השבתה וליכא איסור מן התורה כנלע"ד.

2והנה כיון דנשים חייבות במצוה זו גם עבדים חייבים דעבדים ונשים שוים. אך באמת עבדים א"ע בעשה זו כי החמץ אינו שלו ומה שקנה עבד קנה רבו ואין קנין לעבד בלא רבו ועל חמץ של אחרים א"ע על העשה כמו ב"י וכמש"ל בשם האחרונים דהעשה שוה לכל הדינים לב"י וב"י אם כן להפוסקים כר"ש מותר העבד לאכול חמץ בע"פ דליכא גבי' עשה דהשבתה ול"ש גבי העבד קו' התוס' דהיאך משכחת באכילה של אחרים דאי ניתן לו במתנה או גזל מכל מקום [אינו] עובר דבאמת בעבד מה שאוכל אפילו בפה הוי הכל לרבו ואפילו ניתן לו במתנה הכל לרבו אם כן ל"ש העשה אצלו ומותר לאכול בע"פ להפוסקי' כר"ש ועיין יו"ד ה' עבדי' דאם נתן א' לעבד מתנה ע"מ שאין לרבו רשות בו לא מהני וע"ש בט"ז דאפילו אם נתן לו ע"מ וכו' מה שאתה נותן לפיך או מה שתרצה עשה דמהני גבי אשה מכל מקום בעבד לא מהני ע"ש אם כן ודאי לא משכחת העשה והלאו דב"י בעבדים ובש"ך שם הסכים להדרישה דמהני אם אומר לו מה שאתה נותן לפיך או מה שתרצה עשה וע' קצוה"ח סי' רמ"ט תמה על הט"ז דבהדיא מבואר בר"מ פ"ג מה' זכיה דגם גבי עבד מהני לשונות אלו כד' הדרישה והש"ך ע"ש מכל מקום י"ל דאם נתן לו ע"מ מה שאתה נותן לפיך אם כן כיון דאינו קונה אלא בעת שנותן בפיו אם כן לא נתחייב בהשבתה דלהשבית אינו שלו כלל דאז לא קנה קודם שנותן לתוך פיו אם כן מותר לאכול בע"פ להפוסקים כר"ש אף דבשעת אכילה הוי שלו מכל מקום ל"ש אצלו המ"ע דישבית דקודם אכילה אינו שלו כלל ע"ש ותבין. והנה גם לדידן לענין תשביתו וב"י העבד אינו מוזהר דאין לו אף אם אמר לו מה שאתה נותן לפיך מכל מקום אפשר דלא מיקרי שלו כיון דלא הקנה לו אלא לזה בלבד או שהקנה לו לדבר מיוחד אפשר דלא הוי לך וגם גבי אתרוג אפשר דלא מיקרי לכם בכה"ג וגם אפילו אם אמר מה שתרצה תעשה מכל מקום אפשר דל"ה לכם ודינים אלו דלכם יתבארו אי"ה בלאו דב"י ומשם תלמד לכאן ויבארו דינים אלו דעבד. וגם נ"מ דאשה דאין להבעל אלא קנין פירות אם הבעל עובר על העשה ועל לאו דב"י אם ק"פ מיקרי לך וגם אם קטן לשעה מיקרי שלו יבואר שם בעזרה"י בלאו הנ"ל.

3וח"ע וחב"ח אם הוא עבד של גדול למשנה אחרונה כל מעשה ידיו שלו עיין תוס' גיטין מ"ב ד"ה יום אם כן מה שיש לו הרי הוא שלו אך בח"ש וחב"ח דאין כופין או אפילו עבד של קטן דאין כופין מבואר שם דיום של רבו לרבו ויום של עצמו לעצמו אם כן אם חל י"ד ביום של רבו ונותן לו חמץ דשייך לרבו וא"כ אינו שלו וא"מ על תשביתו ומותר לאכול החמץ להפוסקי' כר"ש אף על פי דאמרינן שם בגיטין לענין איסור' לא אמרינן דאינו מתחלק לענין איסור מכל מקום היינו דוקא באיסור אבל באיסור התלוי בממון כי הך דהתורה אזהר על כל א' מישראל על שלו דוק' ועל של אחרים לא הוזהר אם כן כיון דהחמץ אינו שלו אינו מוזהר על העשה וממילא מותר לאכול. ואם יש לו חמץ מיום אתמול שהיה לעצמו עקצה"ח סי' רמ"ט פלפל בזה בח"ע וחב"ח אם ביום של רבו קנה רבו אפילו מה שהיה לו ביום של עצמו ומביא בשם הירושלמי דרבו זכה ובש"ס דילן נראה דלא זכה ואין כאן מקומו. על כל פנים תלוי בפלוגתא זו אם יש לו חלק מאתמול וק"ל. ולענין ב"י וב"י יתבאר אי"ה לקמן.

4וחרש שוטה וקטן פטורים ממצוה זו דלאו בני מצות נינהו בכל התורה ואם קטן מצא חמץ דמציאת חרש שוטה וקטן אינו שלו מן התורה כמבואר בש"ס וחו"מ אם כן להפוסקים כר"ש מותר להאכילו חמץ הזה אף דאסור להאכילו דבר איסור בידים מכל מקום אין כאן איסור ב"י דאין החמץ שלו ואפילו גדול בכה"ג אינו מוזהר ואף דמדרבנן הוי שלו אפשר אינו מוזהר אלא מדרבנן ואיסור דרבנן מותר להאכילו בידים אך אפ"ל כיון דעכ"פ ממונו הוא מדרבנן אם כן שוב עובר בעשה מן התורה דהוי ממון שלו וכבר האריכו בזה אי ע"י דרבנן נעשה ד"ת ורמזתי כ"פ בחיבור זה ובישע אלקים יבואר לקמן בלאו דב"י. [ושוטה] אין לו ממון אפילו בדעת אחרת מקנה ואף רבנן לא תיקנו זכיה לשוטה ע' בח"מ אם כן מותר להאכילו דאינו שלו אף דאסור להאכיל גם לשוטה איסור בידים כמש"ל מכל מקום כאן ל"ה איסור אך אם נפל לו בירושה הוי ממון שלו מן התורה או שכר פעולה ואין כאן מקומו. וטומטום ואנדרוגינוס פשיטא חייבים במצוה זו דגם הנשים חייבים. ואם יש לו חמץ האסור בהנאה בלא איסור חמץ כמו תבואה של כה"כ וא"כ י"ל דלא אוקמי' ברשותו אלא מחמת איסור חמץ אבל אם בלאו הכי אסור בהנאה לא אוקמי' התורה ברשותו כבר העירו בזה האחרונים ויבואר בלאו דב"י גם בלאו הכי י"ל כיון דלשרפה קאי כתותי מכתת שעוריה ואין כזית ואינו מוזהר על חמץ של כה"כ ועיין לקמן לאו דב"י ולענין אם אינו רוצה לקיים העשה כופין אותו עד שת"נ ככל העשין שבתורה דמ"ש והבאתי במצוה הקודמת. ולענין אם מחויב לפזר ממון לענין עשה מבואר בשו"ע דא"צ לפזר אלא חומש ממונו ונסתפקנו לעיל בלאו שאין בו מעשה מה דינו אך כאן קיימינן בעשה אם כן אם א"י לקיים העשה עד שיפזר ממונו ג"כ א"צ לפזר יותר מחומש ודוקא בי"ד דליכא לאו דב"י אם כן אינו אלא עשה לחודי' בשוא"ת הוי ככל עשה דא"צ לבזבז יותר מחומש כ"נ לכאור' בפשיטות אמנם צ"ע לס' הר"נ ביומא לענין חולה שיב"ס דמחללין שבת באיסור סקילה ולא יאכל נבלות אף דנבלה הוא רק לאו מכל מקום כיון דבכל פעם עובר והרבה איסורי לאוין חמור יותר מאיסור סקילה בפ"א ע"ש ובשו"ע או"ח שכ"ח אם כן אפ"ל דכל מ"ע כגון מצה ולולב ודומיהם א"ע אלא רגע א' בסוף היום שלא נטל לולב או לא אכל מצה אבל עשה כזו דעובר בכל רגע כ"ז שהחמץ ברשותו אם כן הרבה איסורי עשה כזה אפשר דחמור מלאו א' שיב"מ כמו דחמור הרבה לאוין מאיסור סקילה ואפשר דכ"ש הוא אם כן כיון דבלאו שיב"מ מבואר בשו"ע בפשיטות דצריך לבזבז כל ממונו אם כן כאן נמי ובפרט אם נאמר כצד הזה שמסופק הפמ"ג דאפשר אף לאו שאב"מ אף דעובר בשוא"ת מכל מקום צריך לבזבז כל ממונו דלאו חמור מעשה אם כן בודאי נראה דהרבה עשין בשוא"ת כמו כאן חמור מלאו א' שאב"מ אך דאפשר דחמור ג"כ מלאו שיב"מ כיון דאיכא הרבה איסורין בכל רגע ורגע עובר אם כן אפשר צריך לבזבז כל ממונו כמו לאו והוא הערה נכונה בעזר"ה וצ"ע וגם לענין תשובה דעל עשה תשובה מכפרת ואפשר דעשה כזו חמור מל"ת אם כן אין תשובה מכפרת אלא עם יוה"כ כדין ל"ת וצ"ע: