מנחת שי על שמואל א א:ט

1אחרי אָכְלָה. מקור בתוספת ה"א ואל"ף בקמץ חטוף והלמ"ד קמוצה והה"א רפה כן הוא בספרים כ"י מדוייקים ובדפוסים קדמונים וכן משמע בהדיא מפירוש רש"י ורד"ק ודין הוא קדמאה מן מלין דמשמשין חד א' וחד וא' ולית דכוותהון על פי המסורת וחברו וְאָכְלָה מצידי ובספרים שהלמ"ד בחולם טעות הוא וצריך להיות בקמץ והכי מוכח בגמרא דכתובות סוף פרק אף על פי ומדברי התוספות שם. והואיל דאתא לידי אימא ביה מלתא מפני ששמעתי לקצת מעיינים שקראו אָכְלֹה בחולם הלמ"ד כמו שמצאו בכמה ספרי הדפוס וטעות זה הביאם לפרש הגמרא והתוספות שלא כהוגן ואין דבריהם עולים בשמועה ולא נכונים בטעם ובגין דין לא טרחינן לאהדורי אפירושי דסיקי דלית בהון ממשא ולאפוקי שמעתא מדוכתא ברם הכי הוא לשישנא דהדין דרשה ופירושה: דרש ר' יהודא איש כפר נדורייא מנין שאין פוסקים יינות לאשה (פרש"י אין בית דין פוסקין לה יין שהיין מרגילה לתאות תשמיש) שנאמר ותקם חנה אחרי אָכְלָה בשלה ואחר שתה שָׁתֹה ולא שָׁתָת אלא מעתה אָכְלָה ולא אָכְלוֹ הכי נמי (ובעל חכמת שלמה הגיה אָכְלָה ולא אָכֹל). אכן מדשניה קרא בדבוריה קאמרינן מכדי בגווה קא אעסיק ואתי מאי טעמא שאני ש"מ שָׁתֹה ולא שָׁתָת פירשו בעלי התוספות ז"ל רבותינו הצרפתים אחרי כמו אָכְלָהּ מפיק ה"א משמע ואף על פי שלא אכלה כדכיתב ולא תאכל מכל מקום אית לן למדרש הכי ותקם חנה אחרי שעת אכילתה שהיה לה לאכול ואחרי שתה אלקנה וביתו חוץ ממנה שלא היה לה לשתות ולכך ויחשבה עלי לשכרה שתה ולא שתת מדלא קאמר ואחרי שתותה דומיא דאכילה שתלה בה אי נמי אחרי אָכֹל ואחרי שָׁתֹה כדכתיב אֱכֹל וּשְׁתֵה יאמר לך (משלי כ״ג:ז׳) ומדשני קרא בדבוריה דריש הכי כדמפרש לקמן אָכְלָה ולא אָכְלֹה הכי נמי (בתמיה) וכי תדרוש כמו כן שאין פוסקים מזונות לאיש (סידור ל' יום לבעל חוב) מכדי בגוה קא עסיק ואתי דהא כתיב חנה בקרא וכתיב נמי אָכְלָה אם כן ליכתוב נמי שתותה או לא ליכתוב קרא בגוה וליכתוב אָכֹל וְשָׁתֹה. ויש לי לתמוה על רד"ק ז"ל שכתב ובעל הדרש שאמר שתה ולא שתתה לא דקדק ואחרי בקשת המחילה ממנו לא דקדק הוא בפעם הזאת שגם ר' יהודה ידע שמלת שָׁתֹה מקור והוא משמש ליחיד ולרבים ולזכרים ולנקבות ואם כן אף חנה היתה בכלל אך יצאת מן הכלל מדכתב קרא שָׁתֹה ושאני בדבוריה כדאמרן ומדכתיב ותבכה ולא תאכל פירשו אחרי אָכְלָה אחר שעת אכילתה של חנה והוכרחו לפרש ואחרי שָׁתֹה אחר ששהת השתיה לאחרים ולא לה מדשני קרא ומכאן שאין פוסקים יינות לאשה ותו לא מידי בהך שמעתא ומלתא אגב שיטפא אשמעינך שהספר המוזכר בדברי רד"ק בשרש קרב הנקרא בשם אָכְלָה וְאָכְלָה הוא ספר אחד ממסורת שהראשונה שבהם תחלתם בתרין מלין אלין אות אל"ף ורובן של מסורת אינן אלא מספר ההוא כמו שכתב ר' אליה המדקדק בהגהת שרשים שרש הנ"ל ובהקדמה השלישית לספר מסורת המסורת ועיין עוד מה שכתבתי ביחזקאל סימן ג' ותילים מזמור קי"ח: