מנחת שי על תהלים קיח:יד
מנחת שי על תהלים · Minchat Shai on Psalms 118:14
Open in the reader →1עזי. ג' קמצים בקריאה וסימנהון וזמרת יה דויושע ה' ודישעיה ודהלילא כמ"ש בפ' בשלח וכתב הר' שלמה אלמולי בספר הליכות שוא שכל אות שהאות שאחריו דגושה הנה איתה האות הראשונה א"א שתהיה נקודה בשוא מורכב כלל והטעם שכיון שהשיא המורכבים יש לו דין שוא נע והשוא נע אין אחריו דגש לעילם אם כן יתחייב שכשאחריו דגש אין באות הקודמת שוא מורכב כלל וא"ת הנה מצאנו רני עקרה הרי"ש בשו"א קמוץ והנו"ן דגושה וכן עזי וזמרת יה. חגי יהודה חגיך. התשובה כי זה טעות נפל בספרי אשכנז וצרפת ונתפשט בכל הספרים הנדפסי' ונעתקים מהם אבל בכל ספרי ספרד המדוייקים אין לא ברני ולא בעזי ותני. כי אם קמץ לבד וזה כי אין צריך לשום שו"א להורות על החטיפות כי הדגש מספיק לשיודה על זה לפי שכל הדגש מריץ את האות הקודמת וממשיכה אצלו עכ"ל. ואולם מצאתי לר' יהודה בן בלעם הספרדי שכתב כלשון הזה יש סופרים שאינם מחברים חטף קמץ באות אם בא שוא תחת אות הסמוכה לה אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו ועושים אְָרְכָה. רָחְבָה. אָכְלָה בשילה. ולא יתכן בעיני להיו' כן לפי שמצאנו אכלה בשילה במסור' לית דכוותיה וא"כ הוא הלא מצינן כמו כן נקוד אָכְלָה ומחתה פיה בקמץ לבדו ועתה נסתר המסורת ועוד קָרְבָה אל נפשי גאלה מצינו במסורה לית דכוותיה ומצינו עוד קָרְבָה שנת השבע נוקד כמו כן בקמץ. לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אעפ"י שהאות השניה לה נוקדת בשוא כדי להפריד בין להבא ובין לשעבר עכ"ל. ואין זה כלום דכוונת המסרה היא על הקריאה לומר דאָכְלָה בשילה הוא לבדו קריאתו בקמץ חטוף וכן קָרְבָה אל נפשי גאלה משא"כ באחרים שקריאתם בקמץ רחב וכן כתב ר"ש אלמולי בענין זה שאם מצינו לְעָבְדָה ולְשָמְרָה לעָבְרְך בברית. בחטף קמץ העי"ן והשי"ן זה הוא טעות שנפל בכל הספרים הנדפסים נמשך מספרי אשכנז וצרפת אולם בספרים המדוייקים אין עין לעבדה לעברך בברית ולא שי"ן לשמרה כי אם בקמץ לבדו והסבה בזה כי כמו שהדגש בנו"ן רני היא סיבת חטיפות הקמץ הקודם אליו ואין הקמץ ההוא צריך שיתחבר עמו לסבה שזכרנו ככה באלה שהשו"א שאחר הקמץ היא סבת חטיפת הקמץ הקודם אינו צריך עוד אל תברת שוא ועוד שאם היתה עי"ן לעבדה נקודה בשוא קמץ היה מתחייב שיחטוף שוא העי"ן שיא הבית וכבר נתבאר שאין שוא מחטיף שוא: