מנחת שי על תורה, שמות יד:כה
מנחת שי על תורה · Minchat Shai on Torah, Exodus 14:25
Open in the reader →1ויאמר מצרים. במסורת חשיב ליה בהדי י"ב דסבירין ויאמרו. ועיין מ"ש בסוף פרשת מטות:
2הגהת השירה זכר להדפיסה בעמוד אחד מתחלת הבאים עד קרא וכל הצורה כמו שהיא בס' א"ת וכן היא בהעתק מדפוס פירארה. ובכל ספרי הדפוס לא דקדקו לכתוב שירה זו כהוגן. ולכן הצגתי לפניך צורה זו שהביא דעת הרמב"ם ז"ל גם כי בספרו טעו המדפיסים וזהו גם כן דעת הרמ"ה והמאירי ז"ל ומסכת סופרים וס' תגי. ואין חילוק ביניהם רק מעט מזער. ואני החזקתי בדעת הרמ"ה ז"ל בכל פרטיה ודקדוקיה כי כן מצאתי בס"ת ספרדים החשובים והקדמונים וכן נהגו סופרי עירנו והנני הולך ג"כ בדרך ר"ת ז"ל לענין אריח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג אריח כמ"ש הר"ן ז"ל סוף פ"ק דמגילה. ואולי הוא גם דעת רש"י ז"ל אלא שלדבריו צריך שיהיה לעולם החלק כפלים מן הכתב שהוא קורא לחלק לבינה ולכתב אריח. וממסכת סופרים נראה שאפילו צורת שירת עשרת בני המן ומלכי כנען לעיכובא וכן כתב המרדכי בשם הירושלמי וכ"ש שירות האחרות שחובה עלינו לכותבם כדין וכהלכה. וכתב הריב"ש בתשובותיו סימן רפ"ו אין ספק אצלי שבשירה צריך להניח ריוח כשיעור פרשה סתומה דהיינו ט' אותיות וכ"כ הרמב"ם ז"ל בצורת שירת האזינו כל שטה ושטה יש באמצעה ריוח אחר כצורת הפרשה הסתומה עכ"ל. ונראה שגם על שיעור הריוח אמר כן אלא שבשירת הים בשיטה שיש בה שני אוירין מניח שעור הריוח בין שניהם וכ"כ הוא ז"ל בשירת הים ושאר השיטות אחת מניחין באמצעה ריוח א' ואחת מניחין הריוח בשני מקומות וכו'. ומדקאמר מניחין הריוח משמע שיש שיעור לו אלא שבאותה שטה חולק אותו לשני אוירין: