מיני תרגומא על תורה, ויקרא כה:לה

1לשון רש״י גר ותושב אף אם הוא גר או תושב וכו׳ עכ״ל. וז״ל הרמב״ן בד״ה וטעם וחי אחיך וכו׳ אונקלוס עשה גר ותושב וחי עמך הכל מן המצוה יִדוֹר וִיתוֹתָב וִיחֵי עִמָּךְ אבל דעת רבותינו בגמרא והחזקת בו ובגר ותושב וחי כל אחד מהם עמך עכ״ל. הנה במ״ש על דעת רבותינו וכו׳ כיון על מה דאיתא בבא מציעא דף ע״א. תניא רבי אומר וכו׳ וגר ותושב האמור לענין רבית איני יודע מה הוא וכו׳ דכתיב וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך ורמינהו לוין מהם ומלוין אותם ברבית וכן בגר תושב אמר רב נחמן בר יצחק מי כתיב אל תקח מאתם מאתו כתיב מישראל וז״ל רש״י אל תקח מאתו כתיב. אאחיך קאי וכי כתוב גר תושב לענין וחי עמך כתיב שאתה מצווה להחיותו עכ״ל. אבל במ״ש אונקלוס עשה גר ותושב וכו׳ ידור ויתותב וכו׳ אמת שכזה איתא ביונתן ע״ש אבל באונקלוס שלפנינו בכל הדפוסין שראיתי איתא דַּיַּר וְתוֹתָב וא״כ יהיו דברי אונקלוס כדברי רבותינו ופי׳ רש״י ממש ובלתי ספק שהנוסחא ידור ויתותב הי׳ בתרגום אונקלוס שלפני הרמב״ן. ודע דתוספות בבבא מציעא דף קי״א: דברי המתחיל מגרך וכו׳ כתבו אבל באיזהו נשך (דף ע״א) גבי רבית דדרוש גר זה גר צדק קשיא לר״י אמאי איצטריך פשיטא דמה לי ישראל ומה לי גר צדק וכי בכל המצות אין גר צדק בכלל ישראל והניחו בקושיא. ולקוצר דעתי לא ידעתי היכן ראו תוס׳ דדריש הש״ס גבי רבית גר זה גר צדק ולעיל דע״א. לא מצאתי דרשה זו ברבית אלא גבי מכירה. ואולי משום דדרשינן גבי מכירה דכתיב גר ותושב ודרשינן גר זה גר צדק ותושב זה גר תושב הכי נמי יש לדרוש גבי רבית דכתיב גר ותושב ודוחק גדול הוא זה שהיה כך כוונת התוס׳. אמנם כן נוכל לכוון דעת רש״י ד״ה אל תקח מאתו כתיב אאחיך קאי וכי כתיב גר תושב וכו׳ ולא כתב גר ותושב כדאיתא בפסוק אלא רמז לנו רש״י ז״ל משום דכתיב מאתו לשון יחיד אאחיך ישראל קאי וגר צדק בכלל וע״כ דוי״ו של ותושב נוסף הוא כמו לקמן בפסוק מ״ז יד גר ותושב וכתב רש״י גר והוא תושב וכו׳ ופי׳ המזרחי שהוא נוסף ע״ש ונכון הדבר למאוד: