משנת ארץ ישראל על משנה ברכות ד:ה

1היה רכוב 84 בסדרת עדי נוסח "רוכב", והוא הוא. הנוסח "רכוב" מצוי ב- א, ג6, ו, ס, פ, ש, ף. על החמור – כפי שנאמר לעיל המתפלל צריך להתכוון בתפילתו, לכן ספק אם הוא רשאי להתפלל תוך כדי רכיבה. בפירושנו למשנה הדנה בכך 85 לעיל, פ"ב מ"ד. ראינו כי יש מי שהתירו, אולי, תפילה תוך כדי רכיבה, כשם שהתירו להתפלל ליושב על זית או תאנה. אבל עיקרה של המשנה אינו בכוונת הלב אלא בכיוון התפילה, כפי שעולה מן ההמשך.

2ירד – כאמור, זו ההלכה הבסיסית. את התפילה יש לערוך בעמידה נינוחה (איור 19, תמונה 11).

3אם אינו יכול לירד יחזיר את פניו – לא נאמר להיכן יחזיר את פניו, אך לפי פשוטם של דברים הכוונה שיסובב את ראשו כנגד המקדש. כמו כן לא נאמר מדוע אין הוא יכול לרדת, ולפי פשוטם של דברים מדובר בשיירה שיש בה לא יהודים והרוכב היהודי אינו יכול לעצור כרצונו. שיירות שחצו את המדבר היו תופעה רגילה, והמשתתפים בהן לא העזו לעזוב את השיירה מטעמי ביטחון. ייתכן גם שהמשנה מאפשרת להתפלל תוך כדי רכיבה גם למי שהעצירה גורמת עבורו, במידה רבה או מועטה, לקשיים. הוא יכול לעצור אך שעתו דחוקה, או שאין לו מקום נוח לחנות. אין צורך להסביר משנה זו דווקא בשעת חירום או אילוץ קשה. לפי הסבר זה החובה לכוון את פניו אינה חמורה, ודי בצורך קל כדי לבטלה.

4ואים אינו יכול להחזיר את פניו יכוון את לבו כנגד [בית] קודשי הקדשים – הכתוב בסוגריים נוסף בידי מעתיק קדום מעל השורה, עם ניקוד. לפי כתב היד דומה שתוספת זו היא מעשה ידי המעתיק הראשון, והיא נמצאת ברוב עדי הנוסח האחרים (להוציא ל, צ ). המשנה קובעת כאן בפשטות שיש להתפלל לכיוון ירושלים וקודש הקודשים. אם הדבר בלתי ניתן לביצוע – יש להסתפק בכוונת הלב, כלומר בתפילה לשם המקדש 86 בירו', ח ע"ב, מודגש שהוא הדין בסומא ובמי שאינו יכול לכוון את הרוחות. . במשנה יש ביטוי למרכזיותה של ירושלים, ונרחיב בכך במשנה הבאה.

5הסברנו את משנתנו כעוסקת בעיקר בכיוון התפילה, אך התלמודים עסקו בה גם מתוך ההיבט של הכוונה סתם. כך, למשל, הירושלמי קובע שרק אם יש לו מי שיחזיק את החמור ירד ויתפלל, אחרת יהיה עסוק בחמורו ועדיף שימשיך לרכב. על רקע זה יש לברר את תפקיד מימרתו של רבי, שהיא המשך של המימרה בבבלי (ל ע"א) 87 זו תופעה רווחת שמימרה אמוראית בירושלמי מופיעה בתלמוד הבבלי כמימרה תנאית, וראו המבוא לפירוש המשניות. : "בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל" – האם הוא חולק רק על החזקת החמור ועל משנתנו ומעדיף תפילה ברכיבה על פני ירידה מהחמור (ודאגה לחמור), או שהוא מתנגד לכיוון הפנים לירושלים. לשתי הדעות מקבילות. מי שמעדיף ישיבה על החמור מהלך בדרכו של מי שמאפשר תפילה על ראש זית או על ראש תאנה; מצד שני מצינו גם מי שמסתייג מהתפילה לכיוון ירושלים (להלן, במשנה הבאה).

6מן הראוי להדגיש שמשנתנו אינה כרבי. רבי היה עורך המשנה, אך לעתים קרובות הוא חולק על תוכנה. בספרות המחקר זו ראיה לכך שרבי לא ראה במשנה ספר של פסקי הלכה אלא לקט שתפקידו לכנס את הנושאים ולקבוע בכך את ספר הלימוד ואת סדר היום של בית המדרש.