משנת ארץ ישראל על משנה ברכות ו:ח

1עד עתה עסקה המשנה בברכות שלפני האוכל, מעתה היא עוברת לדון בברכה שאחרי האוכל (ברכת המזון). ההלכה הבסיסית אינה במשנה, וזו דרכה של משנה לעתים שלא להציג את ההלכה הבסיסית מתוך הנחה שהיא ידועה. לעתים ההלכה הבסיסית מצויה בתוספתא. בתוספתא שלנו מצויה החוליה המקשרת בין הלכת המליח להלכות ברכת המזון: "מליח ופרוסה, מברך על המליח ופוטר את הפרוסה. רבי חנינה בן גמליאל אומר: מליח הבא בתחילה לפני המזון, ופת הבאה עם המליח לאחר המזון, טעונה ברכה לפניה ולאחריה" (פ"ד הי"ד). אם כן, שאלת ברכת המזון באה בהקשר ישיר למליח.

2אכל תאינים וענבים ורימונים מברך עליהן שלוש ברכות דברי רבן גמליאל וחכמים אומרים ברכה אחת – התוספתא, ובעקבותיה התלמודים, מניחה שתאנים, ענבים ורימונים הם דוגמה לשבעת המינים, וגם המחלוקת מנוסחת בתוספתא בניסוח כללי יותר: "זה הכלל, כל שהוא ממין שבעה וממין דגן, רבן גמליאל אומר מברך אחריו שלש ברכות, וחכמים אומרים ברכה אחת. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין ביריחו הביאו לפניהם כותבות ואכלו, קפץ רבי עקיבא ברך אחריהן אחת. אמר לו רבן גמליאל, עקיבא, למה אתה מכניס ראשך לבין המחלקות? אמר לו למדתנו 'אחרי רבים להטות', אף על פי שאתה אומר כך וחביריך אומרים כך, הלכה כדברי המרובין" (שם הט"ו). למעשה עצמו נשוב להלן, בינתיים נסתפק במסקנה שהתוספתא חשבה שהמחלוקת היא על כל "מין שבעה". עם זאת, מן הראוי להסתייג ולומר שענבים, תאנים ורימונים הם הפרות הנפוצים ביהודה. בגליל היו פרות נוספים כתפוחים, אגוזים ושקדים, על כן הרשימה שבמשנה עשויה לשקף לא את "שבעת המינים" אלא סתם פרות נפוצים. מכל מקום, אם אכן התכוונה המשנה דווקא לשבעת המינים – מדוע לא אמרה זאת במפורש? לפי פרשנות זו המשנה נוקטת בדרך קיצונית של מסירת פרטים ולא של הכללה, ואילו התוספתא מנסחת אותה הלכה בניסוח כוללני קצת יותר 73 לדוגמאות נוספות ראו פירושנו לפ"א מ"א. .

3בין התנאים אין מחלוקת על כך שיש לברך "שלוש ברכות" אחרי אכילת פת. "שלוש ברכות" הוא המונח לברכת המזון, אף שהיו גם שכללו בברכת המזון ארבע ברכות, ועסקנו בכך במבוא. המחלוקת היא על ברכת המזון שאחרי מיני דגן, כלומר מעשי קדרה, או על פרות שהם משבעת המינים. רבן גמליאל תובע לברך ברכת מזון רגילה, וחכמים ברכה אחת. בעדי הנוסח שבידינו שני נוסחים: "ברכה אחת מעין שלש" או "ברכה אחת" 74 בתוספתא בכתב יד ערפורט ווינה ברכה אחת, בדפוס נוסף "מעין שלש". במשנה בעדי הנוסח הבבליים בדרך כלל "מעין שלש" וחסר ב- ב, ג14 (נוסף בגיליון), ג19, ג24, ג27, ג28, ל, נ, ז, ע, פ, ף, צ, ת, ת2 וכמובן גם בכתב יד קופמן. אך במיל (משנה שבירושלמי) נמצא "מעין שלש". . מבחינת עדי הנוסח שבידינו לנוסח "ברכה אחת" עדיפות מכרעת, זו גם הנוסחה הרווחת בראשונים, ודומה ש"מעין שלש" (או "שלוש" 75 כך בכתב יד מהגניזה שסימנו ג97. ) נוסף בהשפעת התלמודים בלבד. להלן נחזור לשאלה זו בסוף הדיון במשנה.

4בהמשך התוספתא: "רבי יהודה אומר משמו כל שהוא ממין שבעה ולא ממין דגן, או דגן ולא עשאו פת, רבן גמליאל אומר מברך אחריו שלש ברכות, וחכמים אומרים ברכה אחת, וכל שאינו לא ממין שבעה ולא ממין דגן, רבן גמליאל אומר מברך אחריו ברכה אחת, וחכמים אומרים ולא כלום" (שם הט"ו). התוספת של רבי יהודה היא שעל פרי שאינו ממין שבעה אינו מברך כלום.

5רבי עקיבה אומר אפילו שאכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלוש ברכות – רבי עקיבא "מחמיר" עוד יותר מרבן גמליאל ותובע לברך ברכת מזון שלמה על כל אוכל "שלוק", כלומר על כל תבשיל 76 להסברת המונח "שלוק" ראו לעיל, פירושנו למשנה ג. . רבי עקיבא מוסיף הגבלה "והוא מזונו", כלומר שהתבשיל הוא המרכיב העיקרי בסעודה.

6השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו רבי טרפון אומר בורא נפשות [רבות] וחסרונן – בתוספתא: "מעשה ברבי טרפון שהיה מיסב בצלו של שובך במנחה בשבת, הביאו לפניו דלי של צונין. אמר להם לתלמידיו השותה מים לצמאו מאי מברך? אמרו לו: ילמדנו רבינו. אמר להם: בורא נפשות וחסרונן" (שם הט"ז). אם כן, ההלכה של רבי טרפון היא ניסוח ספרותי של הסיפור שבתוספתא. הסיפור מופיע במקבילות רבות, ומשולב בסדרה של דרשות שנאמרו באותה הזדמנות 77 מכילתא דרבי ישמעאל, ויהי בשלח ח, עמ' 106; מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, יד כב, עמ' 63; בבלי, לז ע"א; עירובין כט ע"ב; ירו', י ע"ב; דברים רבה, ג ח. . לעתים קרובות מופיע מעשה בחכם ובמקבילתו מופיעה הלכה תאורטית שהיא הסיכום ההלכתי של סיפור המעשה. יש להניח שאחת הצורות רֵאלית והאחרת עיבוד ספרותי. במקרה זה נראה שהמעשה הוא המקורי, והניסוח שבמשנה הוא סיכומו ההלכתי בלבד. עדות לכך יש בפרטים האוטנטיים והמלבבים שבסיפור המעשה. למסקנה זו חשיבות בהמשך.

7נוסח תשובתו של רבי טרפון אינו אחיד. המילים "בורא נפשות רבות" מופיעות כמעט בכל הנוסחאות, ורק בנוסחאות מעטות המילה "רבות" חסרה 78 חסר ב-ג24, ג27, ז, פ, ק (ונוסף בשוליים בידי מעתיק אחר), ת, ת2. . אך ההמשך אינו אחיד. בדפוסים ובעדי נוסח רבים אין לברכה המשך, בכתב יד קופמן ובעדי נוסח אחרים "בורא נפשות רבות וחסרונן" 79 ב, ג1, ג19, ג28, ו, ל, מ, ן, ע, ף, צ, ש, נ, א, וכן בדברים רבה שם, במכילתא דרשב"י שם ובתוספתא שם הט"ז. , בחלק מעדי הנוסח נוסף עוד "על כל מה שבראת חי העולמים". כנוסח זה מופיע ברוב כתבי היד במכילתא דרבי ישמעאל ובתלמוד הבבלי 80 מכילתא שם, וחסר בעדי הנוסח א, ט של המכילתא; בבלי, לז ע"א; עירובין יד ע"ב. , וכן בעדי נוסח מעטים של המשנה 81 א, ג97, ף ובראשונים אחדים. ייתכן שהם מושפעים מנוסח הבבלי, ראו זק"ש, משנה. . משמעותם של חילופי הנוסח תידון להלן.

8השאלה היא האם המשנה מדברת על הברכה שלפני השתייה או על זו שלאחריה. אם המשנה עוסקת בברכה שלפניה – הרי כבר נקבע במשנה ג שהברכה על כל מה שאינו יוצא מהקרקע היא ברכת "שהכל". אם כן, רבי טרפון מסייג את ההלכה שבמשנה ג ואומר שעל מים מברכים "בורא נפשות". ברם ייתכן גם שהמשנה מדברת על ברכה אחרונה, וקובעת שעל פרות ממין שבעה מברכים אחת (מעין שלוש) ועל מים ברכה אחת, והמחלוקת היא על טיבה של ברכה זו. פרשנותה של שורה זו במשנה קשורה בשאלה מהי הברכה האחת. אם זו ברכה אחת, הרי שקשה הוא שחכמים אומרים שרק על מין שבעה, או על פרי חשוב, מברך ברכה אחת, וכאן כולם מודים שגם על מים מברכים. ניתן גם להסביר שעל פרות מברכים אחת מעין שלוש, ועל מים ברכה אחת.

9לכאורה נראה פשוט שרבי טרפון נשאל על הברכה שאחרי השתייה, שהרי בכך עוסקת המשנה. ברם ראינו כי הניסוח במשנה הוא סיכום של סיפור מעשה ארוך, על כן ייתכן שהסיפור עסק בברכה ראשונה, ורק עורך המשנה שיבץ את הסיפור בסוף הפרק, כמעין סיכום כללי.

10בתלמוד הבבלי נאמר שעל תבשיל אורז מברך לפניו "שהכל" ואחריו "בורא נפשות", וכן אנו שומעים על מאכלים נוספים שעליהם מברכים בתחילה "שהכל" ולאחריהם "בורא נפשות" (מד ע"א), וכן ההלכה כיום. הלכות אלו אינן מסייעות בהבנת המשנה, שכן קשה לפרשה שבתחילה מברכים "שהכל" ולאחריה "בורא נפשות", שהרי במשנה הדעות מוצגות כמחלוקת, או "שהכל" או "בורא נפשות", ולא שתיהן.

11נוסח הברכה מעין שלוש מופיע בתלמוד הבבלי (שם), וברור שהם הבינו שהברכה היא אחת מעין שלוש. בברכה "מעין שלוש" שלושה מרכיבים: ברכת המזון (הכוללת בתוכה שלושה מרכיבים: ארץ, ברית ומזון), ברכת רחמים וברכת ירושלים. כאמור במבוא היו שהוסיפו ברכה רביעית, היא הטוב והמטיב. סידרנו את הברכה כך שיהיה ברור כיצד מרכיבים אלו באים לידי ביטוי:

12"מאי ניהו ברכה אחת מעין שלש? אמר ליה: אפירי דעץ (על פרות העץ הוא מברך):

131. ברכת המזון – על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה.

142. רחמים – רחם ה' אלהינו על ישראל עמך.

153. ירושלים – ועל ירושלים עירך ועל מקדשך ועל מזבחך ותבנה ירושלים עיר קדשך במהרה בימינו והעלנו לתוכה ושמחנו בה.

164. הטוב והמטיב – כי אתה טוב ומטיב לכל".

17על תבשיל מוצעת ברכה שונה: "על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה כו' וחותם על הארץ ועל המחיה".

18אם כן הבבלי גרס ברכה אחת מעין שלוש, ונוסח הברכה המוצע בו עונה על הגדרה זו.

19ברם, בידינו גם נוסחאות נוספות. בהגדת ארץ ישראל מופיעה סדרה של ברכות ראשונות ואחרונות, וסידרנו אותן בטבלה 82 ספראי וספראי, הגדת חז"ל, עמ' 286. :

20...אשר ברא הרים ובקעות ונטע בהם עץ כל פרי

21באהמ"ה על הארץ ועל פרי העץ 83 ברוך אתה ה' מלך העולם.

22מנוסח זה עולות מסקנות מספר. מתברר שברכה אחת היא אכן רק ברכה אחת, ולא מעין שלוש. הברכה האחרונה היא מעין הברכה הראשונה, כפי שהדגשנו. אשר לברכת המים הברכה היא בורא נפשות בתחילה ובסוף, אלא שבתחילה הנוסח הוא "בורא נפשות" ובסוף הנוסח ארוך יותר. דומה שההגדה מבטאת את פשוטה של משנתנו. חכמים אומרים שעל פרי (כל פרי) מברכים ברכה אחת כעין זו שבהגדה; רבי טרפון נשאל על נוסח ברכת המים, ולדעתו על מים יש לברך כמו על פרי. השאלה הייתה על ברכה ראשונה ואחרונה כאחת, שכן שתיהן דומות. המקורות שבהם נוסח מקוצר ("בורא נפשות רבות [וחסרונן]") ציטטו את הברכה הראשונה, ומי שציטט את ההמשך ("על כל מה שבראתה ברוך חי העולמים") ציטט את נוסח הברכה האחרונה, שהיא ארוכה יותר.

23אם רבי טרפון סבר שיש לברך על מים, קרוב לוודאי שחכמים סברו שיש לברך על כל פרי ולא רק על שבעת המינים, ברם לכך אין ראיה.

24מסקנות דומות עולות מדיון הירושלמי על ברכת אורז: "הכוסס את האורז אומר עליו 1. בורא מיני זרעונים, אפייו (אפאו) ובישלו אף על פי שהפרוסות קיימות אומר עליו 2. בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך, רבי ירמיה אמר: 3. בורא פרי האדמה. בר מרינה בריך קומי רבי זעירא וקומי רבי חייא בר ווא: 4. שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא אומר: 5. בורא מיני מעדנים. אמר רבי יוסי בי רבי אבון ולא פליגין מאן דמר (2) בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול (שעושה גוש). מאן דמר (3) בורא פרי האדמה בההוא דבריר. מאן דמר (4) שהכל נהיה בדברו, בההוא דשליק, ומאן דמר (5) בורא מיני מעדנים, בההוא דטריף (טרוך, מעורבב). עד כדון בתחילה, בסוף? רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא: אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי בא"י על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב בשם רבי יצחק רובה: רבי כשהיה אוכל בשר, או ביצה, היה אומר אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי בא"י חי העולמים. עד כדון בסוף, בתחילה? אמר רבי חגיי בורא מיני נפשות" (ירו', י ע"ב).

25אם כן מוצעות חמש ברכות, והירושלמי מסביר שאין זו מחלוקת אלא הבדלים בטיב האורז, ואין הם עניין לדיוננו. לאחר מכן אנו שומעים שהברכות האחרונות הן כעין הברכות הראשונות. הברכה הראשונה היא "בורא מיני מעדנים" והברכה האחרונה כעין הראשונה, אלא שהיא ארוכה יותר: "אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי בא"י על הארץ ועל מעדניה". כך מתאשר נוסח ברכה אחרונה "בורא נפשות רבות" וכו'. לא נאמר מה מברכים במקרה זה כברכה ראשונה, אך הכלל הוא שהברכה האחרונה כעין הראשונה. כזכור הציע הבבלי שילוב של "הכל נהיה בדברו" כברכה ראשונה ו"בורא נפשות" כברכה אחרונה. כך בירכו לדעתו על ביצה ובשר, ואולי גם הירושלמי למשנתנו סובר כך. לפי מה שראינו הרי שהצעה זו היא פשרה המשלבת בין דעת חכמים במשנה ודעתו של רבי טרפון. לעתים קרובות מחלוקת על נוסח ברכות הסתיימה ב"פשרה תפקודית": האחת יועדה להזדמנות אחת והאחרת להזדמנות אחרת. כך גם כאן, נוסח אחד אומץ לברכה ראשונה, והאחר לברכה השנייה 84 ראו למשל להלן, פ"ז מ"ג. . כל הירושלמי מהלך בשיטת ארץ ישראל שבה היו ברכות מגוונות, וכבר עמדנו על כך.

26הירושלמי ממשיך: "התיב רבי יוסי והא מתניתא פליגא (הרי המשנה – משנה ג בפרקנו – חולקת ואומרת) על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו, והדין גוביי לא מין נפש הוא?"; השאלה היא: הרי גוביי הוא נפש, ומדוע אינו מברך עליו "בורא נפשות", מכאן שברכת "בורא נפשות" אכן שימשה כברכה ראשונה, ומכאן גם שהייתה מחלוקת בין המשניות על נוסח הברכות, ועל היקף השימוש בברכת "שהכל".

27בכך באה משנתנו לפתרון מניח את הדעת:

28• רבן גמליאל סבור שעל פרי מברכים ברכת מזון מלאה.

29• תנא קמא סבור שעל כל פרי מברכים ברכה אחת.

30• חכמים של רבי טרפון סבורים שעל מים מברכים "שהכל נהיה בדברו" תחילה וסוף.

31• רבי טרפון סבור שעל מים מברכים "בורא נפשות" תחילה וסוף.

32• רבי טרפון וחכמים חולקים מהי אותה ברכה אחת, אך גם מרחיבים את ההלכה על כל אכילה, כולל מים לצמאו 85 "לצמאו" הוא בניגוד ל"מי רפואה" כפי שמבואר בירושלמי, י ע"ד. על מי רפואה מברך ברכה אחרת. .

33בתקופת האמוראים הרבו בברכות. האפשרות שלא לברך כלל ברכה אחרונה נדחתה. הברכה האחת הפכה לברכה מעין שלוש (בעיקר בבבל אך גם בארץ ישראל), אלא שבארץ ישראל נותרו גם הברכות המקוריות. כן הוצעה הצעה משלבת: "שהכל נהיה בדברו" בתחילה, ו"בורא נפשות" בסוף.