משנת ארץ ישראל על משנה חלה ג:ד

1כיוצא בו – אותו דין חל על המקדיש פֵרותיו. אם בשעת עונת המעשרות, כלומר גמר המלאכה של הפרי, היו הפרות בידי הקדש – הפרות פטורים ממעשרות, ואם בעונת החיוב היו רכוש פרטי הם חייבים 156 וכן הדין העקרוני בספרי במדבר, ה, עמ' 8; מדרש תנאים לדברים, יח ד, עמ' 108; משנה, פאה פ"א מ"ו, ועוד. . המשנה מקבילה למשנה הקודמת וההסבר זהה ולא נחזור עליו, להוציא שינוי במקרה השני. עונת המעשרות נידונה בהרחבה בפרק הראשון של מסכת מעשרות. 1.

2המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדיין חייבין . 2.

3משבאו לעונת המעשרות ופדיין פטורין – רק בכתב יד קופמן נכתב כך וביתר עדי נוסח "חייבין", כמו במשנה הקודמת, כן תיקן מעתיק מאוחר בשולי כתב היד וכן משמע ממקבילות 157 וכן ממקבילה חלקית בתוס', מעשרות פ"א ה"ז; בבלי, מנחות סז ע"א; ציטוטי ראשונים רבים, ועוד. מספר. במשנת פאה מקבילה מדויקת למשנתנו (פ"ד מ"ח), ושם בכמה כתבי יד "פטורים" או "פטורין" 158 ג3, ו, נ, ל. . כפי שאמרנו בפירושנו להלכה המקבילה במשנה הקודמת (2) לנוסח זה עדיפות מבחינת משמעות המילים, אך רק במשנת פאה הוא מתועד בצורה טובה גם בכתבי היד. 3.

4היקדישן עד שלא נגמרו גמרן הגיזבר ואחר כך פדיין פטורין שבשעת חובתן היו פטורין – כפי שהסברנו לעיל.