משנת ארץ ישראל על משנה חלה ד:ד
משנת ארץ ישראל על משנה חלה · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Challah 4:4
Open in the reader →1קב חדש וקב ישן שנישכו זה בזה – שני הבצקים שייכים לאישה אחת ויש להרים מהם חלה, שכן הם מצטרפים 182 הנחת המשנה היא שקב אחד פטור מחלה, ויותר מכן חייב בחלה. . השאלה היא מאיזו חלה ירימו את החלה, שכן בצק אחד הוא מהישן והאחר מהחדש. "חדש" כאן משמעו החיטה של העונה החדשה, ואין לאכלה לפני פסח, ואילו את הבצק הנעשה מה"ישן" מותר לאכול בכל עת. המשנה עוסקת בערב פסח, כאשר בשוק קיים קמח מהחדש אך הוא אסור באכילה. לפי ההלכה אין לקצור חיטים מן החדש לפני פסח, וודאי שלא לאפות ממנו. אבל אנו יודעים שנהגו לקצור את החיטים לפני הזמן: "משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוק ירושלים שהוא מלא קמח וקלי שלא ברצון חכמים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: ברצון חכמים היו עושים" (משנה, מנחות פ"י מ"ה, וראו פירושנו לפסחים פ"ד מ"ח). המשנה כאן אינה עוסקת בדיני חדש, היא אינה מפרטת את הדיון על המותר והאסור בהכנת בצק זה לפני פסח, ומדברת רק על ההיבט המצומצם של מצוות חלה. למעשה, השאלה שבמשנה תישאל גם על תערובת מתוכננת של כיכרות של חדש וישן, אך המשנה צמודה לשאלה הבסיסית המחברת את כל המשניות של תערובת על ידי נשיכה של כיכרות. בפירושנו לעיל (סוף משנה ב) עמדנו על כך שבמקרה זה תובע רבי ישמעאל נשיכה, ואינו מסתפק בנגיעה של שני הבצקים, משום שיש כאן עירוב חדש וישן.
2רבי ישמעאל אומר יטול מן האמצע – הבעל רשאי להרים את החלה מהאמצע. באמצעי יש תערובת בצק מהחדש והישן, ואת התערובת מותר יהיה לכוהן לאכול רק לאחר הפסח. מהדברים משמע שלדעת רבי ישמעאל קב חדש מצטרף לקב הישן, והשאלה היא רק מאיזה קב יש להרים את החלה, וחכמים אוסרין – לא ברור מה תובעים חכמים. האם הם מחייבים לתת מהחדש או מהישן או שהם מתירים לתת ממה שירצה, ובלבד שהכוהן יאכל את הבצק בזמן. ואולי הם דורשים לתת מכל קב לחוד, כדי לא לערב חדש וישן (מאירי ואחרים), כשם שאסור לתרום מהחדש על הישן (ראו פירושנו לתרומות פ"א מ"ה). בתוספתא נאמר שקב של חדש כמו גם קב של שעורים מצרפים. המדובר במקרה של קב מכאן וקב מכאן וקב חדש או קב שעורים באמצע (תוס', פ"ב ה"ב). הקב באמצע מצרף את שני הקבים ליחידה אחת. מן הדברים משמע שהקב החדש רק מצרף את הקבים שבצדדים, אבל אינו מצטרף עמם, שכן אם היה מצטרף הרי המשנה מיותרת ושלושת הקבים הם בבחינת "מין במינו". אם כן, לדעת התוספתא קב חדש אינו מצטרף וכנראה זו דעת חכמים שקב חדש אינו מצטרף, אם כי הוא מצרף קבים אחרים ליחידת לחם אחת. במסכת תרומות הועמדה שאלה זו וראינו כי בית שמאי ובית הלל נחלקים אם מותר לצרף חדש וישן 183 ראו פירושנו לתרומות פ"א מ"ה ולעיל סוף פ"ב. . חכמים אוסרים זאת כשיטת בית הלל, ורבי ישמעאל נוקט שיטת ביניים ומתיר תרומת חדש על ישן אם הייתה נשיכה הדדית ממש, או שמא הוא מהלך בשיטת בית שמאי ומתיר צירוף שתי העיסות לעיסה אחת.
3הנוטל חלה מן הקב – מי שמחמיר ונוטל חלה מכמות שאינה חייבת בחלה. כפי שראינו לעיל (פ"ב מ"ו) בית שמאי אומרים שקב בצק חייב בחלה, אך המעשה הנדון במשנה אינו דווקא לבית שמאי. "קב" כאן אינו דעת בית שמאי, אלא כינוי כללי למי שמחמיר על עצמו ונותן חלה מפחות מ"כשיעור", שהוא קב ורבע.
4רבי עקיבה אומר חלה – אמנם החמיר על עצמו, אך מתנתו מתנה, וחכמים אומרים אינה חלה – כפי שראינו יש מחלוקת דומה לגבי המפריש חלתו מקמח (לעיל פ"ב מ"ה), גם שם נדונה השאלה של הנותן חלה טרם הזמן, והמחלוקת היא אם בדיעבד החלה חלה או שהיא חולין לחלוטין. שם לא היה מי שאמר שהחלה כשרה לחלוטין, אלא שיש בה צד של חלה ויתרום שנית, בבחינת "תרומתו תרומה ויחזור ויתרום" 184 כגון משנה, תרומות פ"א מ"ח. .
5השאלה הנדונה היא עקרונית ונוגעת למצוות רבות, והיא מה דינו של המקיים מצווה כאשר הוא פטור ממנה. בתוספתא מוצגים שני דימויים המעידים על התפיסות ההלכתיות השונות: "אמר רבי אליעזר בן יעקב: הנוטל חלה מן הקב למה הוא דומה? לתורם תבואה שלא הביאה שליש, שאין תרומתו תרומה, וחכמים אומרים: לתורם פירות שלא נגמרה מלאכתן, שאין תרומתו תרומה. חזרו לומר לא כך ולא כך, שהרי הקב הזה מצטרף הוא עם אחרים" (פ"ב ה"ה). שתי הדעות הן הסברים לשיטת חכמים שהחלה אינה חלה אף בדיעבד. התורם פרות שלא הביאו שליש ותורם ממה שאינו ראוי ואינו שלם תרומתו פסולה משום שאכילת פרי לפני שהביא שליש היא למעשה השחתה של הפרי, על כן חז"ל מתנגדים לאכילה מעין זו. כך, למשל, אסור לאכול פרות שביעית שלא הביאו שליש 185 ראו פירושנו לשביעית פ"ד מ"ז; פירושנו למעשרות פ"ה מ"ו; השוו תרומות פ"ט מ"א; מנחות פ"י מ"ח. . "הבאת שליש" כאן היא מינוח כללי לתרומת פרי שאינו שלם. הגדרת הזמן המדויק שניתן לתרום בו מפרות נידונה במקום אחר 186 שביעית ומעשרות שם שם. . לדעת חכמים הרמת חלה מכמות קטנה דומה לתרומת פרות שלא נגמרה מלאכתם. הפרות ראויים לאכילה והם שלמים, אלא שטרם נגמר עיבודם, ולכן טרם התחייבו במעשרות, אבל אין בהם פגם. כך גם נתינת חלה מכמות קטנה היא קיום מצווה טרם הזמן, אך התרומה עצמה ראויה. לדעת חכמים נתינת חלה מקב היא מעשה ראוי אם כי אין בו חובה, אולי בבחינת צדיקות יתר. לדעת רבי אליעזר בן יעקב היא מעשה פסול ממש. מסקנת התוספתא היא ששתי ההשוואות פסולות, משום שכאשר תורם פרות לפני הזמן הפרות עצמם אינם ראויים לתרומה, ואילו כשתורם חלה מכמות קטנה הקמח עצמו ראוי לתרומה.
6התוספתא מניחה בפשטות שהתורם מפרות שלא נגמרה מלאכתם תרומתו אינה תרומה, ולהלן נראה שהנחה זו אינה מוסכמת על הכול.
7בירושלמי מובא הסבר אחר שהוא בבחינת עיבוד להסבר הראשון: "רבי עקיבה מדמי לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן. עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה. ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש. עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה. חזרו לומר אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש. אלא רבי עקיבה מדמי לה לומֵר הרי זו תרומה על הפרות האילו לכשיתלשו, ונתלשו, ורבנין מדמין לה לומֵר הרי זו תרומה על הפרות האילו לכשיתלשו" (נט ע"ד). ברור שהירושלמי הכיר מקור קדום שהיו בו חומרים הקרובים לתוספתא בסגנונם, אבל הטיעונים עצמם שונים. ההסברים הם לשיטת רבי עקיבא ולשיטתם של חכמים החולקים. לדעת רבי עקיבא התורם חלה מכמות קטנה (קב) הוא כתורם מפרות שלא נגמרה מלאכתם, והתורם כך תרומתו תרומה. זאת בניגוד לתוספתא המניחה שהתורם מפרות כאלו אין תרומתו תרומה. הנימוק השני הוא לדעת חכמים שהתורם חלה מקב הוא כתורם מפרות שלא הביאו שליש, שתרומתו פסולה כפי שהסברנו לעיל. לאחר מכן חוזרים בהם חכמים משני הדימויים כמו בתוספתא.
8עוד מובא בירושלמי דיון האם רבי עקיבא רואה בהיתר היתר מלא או היתר בדיעבד: "הוון בעי מימר (היו שואלים לאמור:) מה דאמר רבי עקיבה: 'ניטל חלה מקב' חלה 187 מילה זו מיותרת. מהלכה, הא מדבר תורה לא. מן מה דתנינן: 'רבי עקיבה פוטר וחכמים מחייבין' הדא אמרה אפילו מדבר תורה" (נט ע"ד). את המשנה ניתן להעמיד כהעמדה של דיעבד: ראוי שלא יתרום מקב, ואם תרם תרומתו תרומה. אבל מהניסוח המקביל בברייתא משמע שרבי עקיבא פוטר, כלומר מותר לכתחילה להרים תרומה מהקב, ואם אחר כך הצטרף הקב לכמות גדולה יותר הרמת החלה הראשונה פוטרת אותו. אם כן, אכן מותר לתרום חלה מקב; הבעל אמנם פטור, אך רשאי לחייב את עצמו 188 וכן לא יתרום מפרות שלא נגמרה מלאכתם, ואם תרם תרומתו תרומה. ראו משנה, תרומות פ"א מ"י. בפירושנו שם נראה שלעתים בית הלל מחמירים במקרים כאלה, וסוברים שאין תרומתו תרומה. .
9רבי אליעזר בן יעקב הנזכר בתוספתא מחייב הרחבת מה לבירור זמנו ומקומו. רבי אליעזר בן יעקב הוא החכם העיקרי המוסר על הבית השני, מבנהו וסדריו. חכמים אחרים המוסרים על סדרי הבית הם רבי חנינה סגן הכוהנים, אבא שאול, יוסי בן חנן ושמעון איש המצפה. כולם היו מזקני דור יבנה שראו עוד את הבית. לעומת זאת חכמים מאוחרים יותר כרבי טרפון, רבי אליעזר ורבי יהושע שעדיין חיו ופעלו בימי הבית אינם מוסרים רבות על סדריו ואינם מעידים, עדות אישית, על סדריו. על כן יש להניח שאכן רבי אליעזר בן יעקב היה מזקני דור יבנה. הוא גם מספר עדות אישית על דודו ששירת כלוי במקדש (משנה, מידות פ"א מ"ב). לכך ניתן להוסיף שרבי אלעאי מוסר משמו (תוס', טהרות פ"ג הי"ג, עמ' 663). רבי אלעאי היה מוותיקי תלמידיו של רבי אליעזר בן הורקנוס, מחכמי החצי הראשון של דור יבנה. אם כן, רבי אליעזר בן יעקב זה היה מחכמי דור יבנה. מצד שני, אין ספק שהיה חכם בשם זהה שהיה מתלמידי חנניה בן חכינאי, מתלמידיו הוותיקים של רבי עקיבא (משנה, כלאים פ"ד מ"ח ועוד). הוא דרש בהלכות פרה בטבריה, ורבי מאיר ורבי אלעזר בן שמוע שמעו את הדרשה (ספרי זוטא, יט י, עמ' 305), והוא שואל את יונתן בן המשולם ורבי יהושע בן ממל (ספרי זוטא, ל יד, 328). רבי יהושע זה היה מרבותיו של רבי מאיר (תוס', נזיר פ"ה ה"א). עדויות אלו ואחרות 189 כגון אבות פ"ד מ"י, שם הוא נמנה בשרשרת החכמים של דור אושא, וכן אבות דרבי נתן, נו"א פי"ח, עמ' 68, שם הוא מתואר במסגרת סדרת חכמים מדור אושא. לעתים הוא נמנה עם תלמידי רבי עקיבא, אך לא בכל הרשימות ועדויות נוספות, ואין צורך להרבות ולהוכיח את הברור מאליו. מוכיחות שהמדובר בחכם מחכמי דור אושא, ואולי אף היו שני חכמים כאלו, האחד מראשית דור אושא והאחר בסופו. נמצאנו למדים שאכן היו שני חכמים בשם רבי אליעזר בן יעקב, ואין לפקפק בעצם קיומם.
10מעתה יש לשאול מיהו אותו רבי אליעזר בן יעקב שבתוספתא. האם הנימוקים למשנה הם קדומים, מפיו של רבי אליעזר בן יעקב הראשון, או שהם נימוקיו של רבי אליעזר בן יעקב המאוחר? קשה להכריע בדבר, אך ניתן להעיר, בזהירות מסוימת, שאין אף דבר הלכה שניתן לייחס בוודאות לרבי אליעזר בן יעקב הראשון. דומה שכל מה שיש ממנו הוא עדויות על המקדש, ועל כן קרוב לוודאי שגם כאן בתוספתא הדברים הם תגובה והשלמה לדברי רבי עקיבא במשנה. עם זאת, יש היגדים רבים המיוחסים לרבי אליעזר בן יעקב שאי אפשר לדעת מתי נאמרו (כמו בתוספתא שבה אנו עוסקים). על כן ייתכן שגם רבי אליעזר בן יעקב הראשון עסק בדברי הלכה, והנימוק שהוא מוסר קדם לדברי רבי עקיבא והוא זה שעיצב אותם.