משנת ארץ ישראל על משנה כלאים ב:יא

1תבואה נוטה על גבי תבואה – המשנה מדברת על מצב שבו שני השדות סמוכים ועצם הקרבה מותרת. הרמב"ם יסביר שמשנתנו כרבי מאיר, ויתר הראשונים יסבירו שזו דעת הכול 100 ראו הסיכום שהצענו למשנה ט. . מותר שתבואה ממין אחד תגחן על תבואה ממין אחר, וירק על גבי ירק – כמו כן מותר שירק אחד יגחן על ירק אחר. כמו כן, תבואה על גבי ירק וירק על גבי תבואה הכל מותר חוץ מדלעת יוונית – כפי שכבר ראינו נחשבה הדלעת היוונית לצמח משתלט שנופו המסועף יוצר לצופה תחושה כאילו השדה מעורב 101 לעיל פ"א מ"ב. , על כן מותר אמנם לסמכו לשדה שזרוע בו מין אחר, אך אם הדלעת גוחנת על מין אחר השדה נחשב לכלאיים. על ייחודה של הדלעת אנו שומעים גם ממקורות העוסקים בנושאים אחרים 102 חמישה דברים נאמרו בדלעת יוונית, ירו', כח ע"ב. .

2רבי אומר אף הקישות ופול מצרי – לדעתו של רבי גם הקישות והפול המצרי 103 לקישות והפול המצרי ראו פירושנו לפ"א מ"ב. דינם כדלעת מצרית. שני הצמחים הללו קרובים לדלעת 104 ראו פירושנו שם. .

3ורואה אני את דבריהם מדברי – רבי הוא העורך הכללי של המשנה וכמעט אינו מופיע בה. הוא מופיע בעיקר בתוספתא ובברייתות, אך לא במשנה. מהברייתות מתברר שלעתים כלל במשנה עמדות שהוא עצמו חולק עליהן. המחקר מניח שהדבר נובע מכך שרבי ליקט פרקי משנה קדומה שהיו ערוכים, ולא ערך אותם מחדש. במקרה שלנו דעתו האישית של רבי נוספה למשנה הקדומה, וזו דוגמה מיוחדת להתערבותו כעורך בתוכנו של הטקסט שליקט 105 ראו על כך דיוננו במבוא לפירוש המשניות. . לרבי הייתה דעה אחרת, אך בסיכום הוא מקבל את דעת התנא קמא. המינוח "רואה אני" הוא מינוח של פסיקת הלכה, בדרך כלל זו פסיקת הלכה אישית, כלומר דעתו של חכם אחד, ולא סיכום של כלל החכמים. במונח זה משתמשים חכמים רבים, ורבי הוא מהבולטים שבהם. המיוחד בדבריו שלעתים הוא רואה את דברי אחרים מדבריו 106 תוס', פסחים פ"ט הי"ט; מנחות פ"ח ה"ז, עמ' 523; אהלות פ"ה ה"ז, עמ' 602; פי"א ה"י, עמ' 609. , אם כי לעתים גם הוא רואה, באופן טבעי, את דבריו כמכריעים (תוס', מעשרות פ"ב ה"ה). אין צריך לומר שהמשפט המודה שדברי אחרים משכנעים יותר מעיד על חיפוש האמת בלימוד ועל גדלות נפש. כל זאת אף שאין במקורות הסבר ממה השתכנע רבי 107 בירו', כח ע"ב, נימוק למסקנתו של רבי עקיבא. .

4מתקבל הרושם שהמונח הוא מטבע לשון המשקף מרכיב בשיטת לימודו של רבי, מרכיב של הכרעה ופסיקה. במקביל משתמשים חכמים במונח המבטא פתרון של פשרה: "נראים דברי רבי פלוני ב... ודברי רבי אלמוני ב...". רבי הוא מהמשתמשים הבולטים במטבע לשון זה 108 ראו הנספח למסכת ביצה. . עם כל זאת יש להעניק חשיבות גם לנוסחאות הגורסות במשנתנו "רבי מאיר", וחילוף רבי מאיר – רבי רגיל בין עדי הנוסח השונים.