משנת ארץ ישראל על משנה כלאים ח:ג
משנת ארץ ישראל על משנה כלאים · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Kilayim 8:3
Open in the reader →1המנהיג – את העגלה הרתומה לזוג בהמות שיש בו כלאיים, סופג את הארבעים – לוקה ארבעים מלקות, כלשון הכתוב בספר דברים: "ארבעים יכנו" (כה ג). זו לשון רווחת בספרות התנאית. במקום לומר "חייב" או "עובר על לאו שבתורה" נאמר "סופג את הארבעים", אף על פי שבימיהם של תנאים לא מצינו שהשתמשו בעונש זה נגד עוברי עברה. המלקות שנזכרות במקורות התנאיים והאמוראיים כאחד הן לעולם "מלקות מרדות" שאינן מן התורה ואינן ארבעים בדווקא, והענישו בהן אנשים שעברו על המשמעת הציבורית והתנהגו התנהגות בלתי הוגנת. הלשון במשנתנו אינה באה ללמדנו אלא שהמנהיג עגלה בזוג שיש בו כלאיים עובר על הלאו של "לא תחרש", כפי שציינו בהקדמה למשנה ב.
2זאת ועוד. אין להסיק ממשנתנו שבפועל הפעילו את עונש המלקות; אין במשנה אלא מסגרת עיונית, ולמעשה המינוח "סופג את הארבעים" זהה למינוח "עובר על לאו שבתורה". החברה היהודית כמעט לא הפעילה הלכה למעשה סנקציות של כפייה לקיום מצוות, והותירה זאת להנעה הפנימית של המאמינים 7 ראו הנספח למסכת שקלים. .
3היושב בקרון סופג את הארבעים – אף היושב בקרון עובר על הלאו, אף על פי שאינו מושך או מנהיג את הכלאיים. התלמוד הירושלמי (לא ע"ג) מפרש שהוא "משקל", כלומר מאזן את הקרון כשהוא מונהג על ידי זוג בהמות כלאיים, רבי מאיר פוטר – את היושב בקרון 8 כך הנוסח בכתב יד מינכן (מ), ואלו דברי הסבר שנכנסו לגוף הטקסט. , והירושלמי מסביר: "רבי מאיר אמר אינו משקל" (שם), ישיבתו אינה מהווה כל גורם בנסיעה. בנוסח שלפנינו בכל הנוסחאות של המשנה ובסוגיית הירושלמי, וכן בספרי: "לא תחרוש, אין לי אלא חורש, מנין לרבות הדש והיושב והמנהיג, תלמוד לומר יחדו מכל מקום. רבי מאיר פוטר ביושב" (תצא פיסקא רלא, עמ' 264). אולם ב"מתניתא דשמואל" (ירו', עירובין פ"ו ה"ח, כד ע"א) נשנתה המחלוקת בהיפוך. בסוגיית הבבלי בבבא מציעא אנו קוראים: "ומדאפיך שמואל ותני וחכמים פוטרין את היושב בקרון" (ח ע"ב) 9 וראו אפשטיין, מבוא, עמ' 222. .
4והשלישית – בהמה שלישית, שהיא קשורה לרצועות – העגלה נרתמה לשני שוורים המושכים אותה ולרצועות קשרו חמור, אסורה – אף על פי שהעגלה הולכה עד עכשיו בלא החמור. הבהמה השלישית צריכה להתאים את קצב הליכתה לאחרות ובאופן מסוים הקצב המשותף הוא סיכום של שלוש הבהמות, ולכן הבהמה השלישית גם היא נחשבת לכלאיים. טעמה של הלכה זו יידון להלן במשנה ד.
5בפירושנו לעיל (פ"ב מ"ה) עסקנו בקרון ובעגלה והדגשנו שהקרון משמש להסעת אנשים ומטענים ורתום לצמד שוורים או פרדות (או סוסים). קרון המטען רתום, מן הסתם, בעיקר לשוורים, והקרון שנועד להסעת בני העילית רתום היה לפרדות. משנתנו מניחה בפשטות שהקרון רתום לצמד, ושתי הבהמות נדרשות למשיכת הקרון. הבהמה השלישית רתומה מהצד כרזרבה להחלפה. פירשנו את המשנה בשני שוורים וחמור, אך הוא הדין בבהמות אחרות. היושב על הקרון הוא הנוסע שלשמו מתבצע המסע. המנהיג הוא אחד משניים: או שהוא נוהג היושב על דוכן מחוץ לתא הקרון ומוביל את הקרון, או שהוא הולך ברגל ומוביל את הקרון (איור 50). בדרך כלל בציורים קדומים מתואר מנהיג היושב על דוכנו המיוחד מחוץ לתא, ודומה שבדרך כלל לא הונהג קרון על ידי מנהיג הולך רגל. ברם במשנתנו לא נאמר שהמנהיג מנהיג את הקרון, אלא הוא מנהיג צמד, גמל וחמור או שור וחמור. אם כן "יושב" הוא נוסע, ואין זה משנה היכן הוא יושב, ו"מנהיג" הוא מנהיג רגלי של צמד מעורב (איור 51).