משנת ארץ ישראל על משנה מדות ב:א

1הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה – קביעה פשוטה זו היא הפתח שדרכו יש לחדור לסבך הבעיות הכרוכות בשחזור מבנה הר הבית. הקביעה של המשנה כפולה: הר הבית מידותיו 500x500 אמה, והוא מרובע. המשנה אינה מדגישה את הריבוע, ובשלב זה אפשר להתייחס לכך כאל תוצאה טכנית של מידותיו. אך להלן נראה שלא כך הדבר. חישוב השטח שמייחסת המשנה להר הבית תלוי בחישוב מדויק של גודל האמה. אם האמה היא 60 ס"מ הרי ששטח הר הבית לפי המשנה 300x300 מ"ר; אם האמה היא 56 ס"מ מידות הר הבית 280x280 מ"ר. הצלע מזרח-מערב היא לערך בגודל זה, ויתר הצלעות בגדלים שונים. יוספוס אומר שהיקף ההר 6 סטדיות. הסטדיה היא 192-185 מ', כלומר ההיקף הוא 1152-1110 מ' 1 מלח', ה 192. , קרוב למדי למשנה (1200 מ'). המשנה אמנם מדברת רק על הר הבית ויוספוס כולל בחישוב את הבירה (מצודת אנטוניה), אך הפערים אינם גדולים.

2הבעיה היא שהר הבית של היום מידותיו שונות. הרב גורן, כרב הראשי של צה"ל, הורה לבצע מדידה רשמית ומדויקת של המבנה, ומידותיו במטרים הן:

3בצפון: מזרח-מערב – 280 מ'

4בדרום: מזרח-מערב – 315 מ'

5במערב: צפון-דרום – 470 מ'

6במזרח: צפון-דרום – 485 מ'

7אם כן ההר איננו רבוע ומידותיו אינן 500 על 500 אמה, אפילו לא בקירוב. בבעיה זו הרגישו גם חוקרי עבר 2 ראו בן ארי, הר הבית, עמ' 92 ואילך. , וההצעה המרכזית הייתה שבתוך שטח הר הבית היה תחום מקודש של 500 על 500 אמה, ויתר השטח היה שטח חולין. היו אף שמצאו סימנים מאוחרים וקדומים למתחם פנימי זה. הרב קורן 3 קורן, מקדש, עמ' 146-129. הרב קורן הסתמך בין השאר על מבנה גדול שנחשף בעת השיפוצים הגדולים שעשה הווקף על הר הבית בשנות ה-90. ברם לצערנו שיפוצים אלו נעשו ללא השגחה ארכאולוגית מינימלית, התמונות שצולמו מחתרתיות, ואיננו יודעים ממתי המבנה, מה אופיו ומה צורתו. הטיעון שיוספוס אינו מזכיר כל מבנה מפואר ולכן הזיהוי היחיד למבנה הוא הסטיו המלכותי בעייתי עד מאוד, שכן בהחלט ייתכן שיוספוס השמיט פרטים מהותיים בתיאורו. אפשר אפילו שהמבנה נבנה מאוחר לימי בית שני, תוך שימוש באבני המקדש ההרוס שהיו באזור. הניח שהסטווים שמתאר יוספוס (מבנים הכוללים שתי שורות עמודים) מצדי הר הבית היו מצדו של אותו מתחם. כך הוא שחזר סטיו גדול מדרום לחומת הר הבית שתחם שטח של 500 על 500 אמה, ויתר הצלעות הן פחות או יותר הצלעות הנוכחיות. גם לפי שיטה זו 500 האמות אינן מדויקות, וההר איננו מרובע, אך קל לטשטש עובדה זאת בעת הבנייה. השאלה עוררה סדרת מחלוקות הלכתיות בנות זמננו בדבר הדרך לשחזר היכן היה תחום הר הבית והיכן היה ממוקם המקדש עצמו, ולא זה נושא דיוננו. ברם בן ארי, בבדיקה מדוקדקת של המקורות, הראה שלא היו שני תחומים נפרדים בהר הבית. כל הר הבית, על גבולותיו ה"טבעיים" הניכרים כיום 4 אין אלו הגבולות הטבעיים, וההר הוא מעשה ידי אדם שסיתתו ופילסו את ההר הקדום. אך גבולות ההר קובעו, ואי אפשר לשנותם ללא מפעל בנייה רחב היקף. , הוא "הר הבית" של חז"ל. העולה להר הבית נכנס לתחום ה-500 אמה (מחנה לווייה). אם כן כיצד נפרש את המידות הבלתי נכונות של המשנה? אפשרות אחת היא שהמשנה משקפת את המצב לפני ההרחבה האחרונה של הורדוס, או של בונה אחר. כך, למשל, אנו שומעים שגם בימי נירון נערך שיפוץ גדול במקדש 5 קדמ', טו 391. , ואפשר שההר הורחב כלפי דרום. אנו נתקלנו בהצעה זו אגב זיהוי שערי הר הבית לעיל (פ"א מ"ג). אי אפשר לשלול פרשנות זו. ברם אם היא נכונה, הרי שהשרידים הארכאולוגיים של המבנה הקיים אינם יכולים לסייע לנו בפרשנות המשנה.

8אפשרות שנייה, ואותה בן ארי מעדיף, היא שהמספר 500x500 אמה הוא משפט ספרותי המבוסס על דברי הנביא יחזקאל (מב טו-כ). לפי הנביא מידות החצר החיצונה 500x500 קנים. מידות אלו מופרזות בעליל, שכן הקנה הוא קצת יותר משש אמות 6 כדברי הפיוט הקלירי: דרך היום הוא בעשר פרסה וארבעת מיל היא כל פרסה ומידת המיל שבעה ומחצה ריס ובשלושים קנים הוא קצב הריס ושיעור הקנה שש אמות וזרת וכל אמה מודדת שליש בזרת והזרת מותחת עד שנים בסיט וארבע אצבעות הוא הטפח והסיט. הפיוט "אז ראית וספרת", מיוחס לאלעזר הקליר (מאות ו-ז), סדור אוצר התפילות (מהדורת ראם 1914), עמ' עח. ולפי זה החצר החיצונה היא 3100x3100 אמות, הרבה יותר מההר הנוכחי. יתר על כן, המספר חמש מאות על חמש מאות הוא מספר סמלי וספרותי המבטא "שטח גדול מאוד", כמו ארבעים יום, או המספר 300 שעליו אמרו כבר התלמודים "גוזמא" (להלן פ"ג מ"ח). אם כן המשנה קובעת שההר רבוע ורחב ידיים, ותו לא.

9הקביעה שההר רבוע גם היא איננה גאוגרפית אלא אידאולוגית. משום מה האמינו קדמונינו שיש לריבוע יתרון, ואכן ירושלים החדשה והמקדש של כתות מדבר יהודה היו רבועים. יוספוס מתאר שהמקדש (תחום הסורג) היה רבוע, דבר שכמובן אינו מדויק, שהרי המקדש היה מלבני (מלח', ה 492). הוא מתאר שגם המקדש עצמו (ההיכל) היה רבוע (אורכו כגובהו).

10אם כן, אנו מקבלים את דעת בן ארי שהר הבית הוא ההר המוכר לנו היום, וממילא שעריו הקדומים של המתחם הם שערי הר הבית שעליו מדברת המשנה. עם זאת אי אפשר לסתור את האפשרות שמשנתנו ופרטים נוספים משקפים את הר הבית והמקדש שקדמו לשיפוצים הגדולים, ובמבוא הרחבנו בכך.

11רובו מן הדרום – בתוך שטח הר הבית מצוי המקדש מוקף הסורג. מעתה יש שתי אפשרויות לפירוש המשנה, והדבר תלוי בשאלה מי נושא המשנה. רוב המפרשים פירשו שהנושא הוא השטח הפנוי, אבל סביר יותר שהנושא הוא המקדש, וכי מדוע ידבר התנא על השטח הפנוי חסר המשמעות? לפי הפירוש הראשון רוב השטח הפנוי משתרע על החלק הדרומי של הר הבית, ואילו הפירוש השני הפוך, שרוב המקדש מצוי בחלק הדרומי של הר הבית, כלומר שהשטח הריק בין הסורג להר הבית מצפון היה גדול יותר.

12שיני לו מן המזרח – שם היה חלק קטן יותר מהשטח הפנוי או הבנוי (בהתאמה לשני הפירושים), שלישי לו מן הצפון ומעוטו – הרביעי (האחרון) בגודלו, מן המערב מקום שהיה רוב [ ו ] מידתו שם היה רוב תשמישו – לכאורה סביר שעל כל פנים כאן מדובר בתחום הדרומי של הר הבית, שהרי הקפת המקדש החלה בדרום (שערי חולדה – להלן במשנה הבאה), וסביר שכאן התהלכו רוב העולים שלא נכנסו למקדש. פירוש זה תומך בפירוש שרוב השטח הפנוי היה בדרום, ברם אין הכרח בפירוש זה. סביר לא פחות שהתיאור שבידינו חלקי. המקיפים את המקדש הם קבוצה אחת שהחלה בדרום וסיימה בדרום. עולי הרגל ומבקרי המקדש (מביאי הקרבנות) עלו מדרום, אך בהחלט ייתכן שרוב הפעילות הייתה מצפון למקדש, ואין במקורות שום דבר שיסתור זאת. באופן מעשי השחזורים הקיימים מתבססים על ההנחה שאבן השתייה הייתה בבית קודש הקודשים. לפי פירוש זה השטח הפנוי מצפון להר הבית הוא הגדול יותר, כלומר ש"רובו מן הדרום" הוא השטח הבנוי, כפירוש השני המועדף עלינו 7 אם היה תחום מוגדר של חמש מאות על חמש מאות אמה אזי ייתכן שכל המשנה מדברת על ההשתרעות של התחום המקודש בתוך הר הבית (כך ברמב"ם), או על השתרעות המקדש בתוך תחום חמש מאות האמה. . עם זאת, בדבר זיהויה של אבן השתייה כמרכז המקדש אנו מתלבטים (להלן פ"ד מ"ו).

13עצם הקביעה שהר הבית הוא במידות שתוארו עומד בניגוד לתורת בני כתות מדבר יהודה. לאלה היה תכנון שונה של המקדש, של הלשכות ושל השערים. המשנה מתעלמת מדעות אלו, אך ודאי שחכמים הכירו אותן בזמנם, והצגת דרכם היא אפוא הדרך שבה הם מסתייגים מתפיסות שבעיניהם נחשבו לזרות 8 בר-אילן, תמיד, רואה בכך ראיה שמגמת המשנה פולמוסית. להערכתנו זו הפרזה. חז"ל לא נמנעו מלהתפלמס עם הצדוקים במפורש ולא עשו זאת ברמזים, ולהערכתנו הפולמוס הוא כבדרך אגב בלבד. .