משנת ארץ ישראל על משנה מדות ה:ב

1עתה המשנה מציעה חתך רוחב של עזרת המזבח. עד עתה הייתה המשנה מסודרת, עתה למעשה היא סוטה מהסדר המדוקדק. הסיבה לכך פשוטה. אנו מצויים באמצע חטיבה של חתכי אורך ורוחב. היא החלה בפ"ד מ"ו, שם שיבץ אותה העורך האחרון במקומה (חתך גובה של ההיכל); אגב כך הובאו עוד חתכי רוחב, לא לפי הסדר ממזרח למערב אלא בסדר הפוך, וכך נוצר מעין סבב היקפי:

21. חטיבת התיאורים – ממזרח למערב עד קודש הקודשים.

32. חטיבת "חתכים" ממערב למזרח: היכל – גובה (פ"ב מ"ו), רוחב ואורך (פ"ד מ"ז), כל העזרה (פ"ה מ"א), בין האולם ולמזבח (פ"ה מ"ב), עזרת ישראל (פ"ה מ"ג-מ"ד).

4המשנה בפ"ד מ"ו היא נקודת הציר שבין שתי החטיבות.

5מן הצפון לדרום מאה אמה ושלשים וחמש הכבש והמזבח ששים ושתים – הכבש 32 אמה, והמזבח 30 אמה. לכאורה הכבש היה 32 אמה והמזבח 32 אמה, ברם היסוד של הצד הדרומי והסובב שלו היו מתחת לכבש (בבלי, זבחים סב ע"ב) 2 ראו אלבק בהשלמותיו לפירוש המשנה, עמ' 434. . המחבר נזהר ואינו מונה סתם את הגדלים אלא מתחשב בבעיות הרֵאליות, בניגוד לחטיבה הקודמת שבה ראינו שה"כלה עורב", ה"מרזיבה" וה"תא" נמנים כנראה פעמיים. הכבש ארוך מאוד, ואורך זה נדרש כדי לעלות למרום המזבח. אורך הכבש יוצר מצב בלתי פונקציונלי. המזבח שכן במרכז העזרה (מציר צפון-דרום), או קצת משוך דרומה; כל אורך העזרה 135 אמה, ומרכזה באמה ה- 67.5. אם המזבח הוא 62 אמות והכבש מתחיל במרחק 5.5 אמות מהקיר, המזבח מגיע כבר לחצי האולם. בנוסף, סביב קירות העזרה הייתה אכסדרה, כלומר טור עמודים (משנה, תמיד פ"א מ"ג). איננו יודעים מה היה מרחק טור העמודים מהקיר, אבל רווח של 2.5 מ' (ארבע אמות) הוא מינימלי מבחינה מעשית-ארכיטקטונית. אם כן הכבש החל פחות ממטר מהעמודים, ואולי אף פחות מזה (אם המזבח משוך דרומה מאמצע פתח האולם). נמצאנו למדים שסידור הרחבה קשה ובלתי נוח. בסוף המשנה נחזור לכך.

6מן המזבח ולטבעות שמונה אמות – שטח פנוי לתנועת אנשים. [ מקום הטבעות עשרים וארבע – משפט זה נשמט והוסף, והוא כמובן חיוני. הטבעות מתוארות לעיל, פ"ג מ"ה. עשרים וארבע הוא כנראה לא מספר הטבעות אלא שטח אזור הטבעות. אמנם היו 24 טבעות, אבל בלשון המשנה צריך היה להיכתב "מקום עשרים וארבע הטבעות".

7מן ] הטבעות לשולחנות ארבע מן השולחנות לננסין ארבע – העמודים הנמוכים שעליהם תקועות הטבעות (פ"ג מ"ה), מהננסין לכותל העזרה שמנה אמות – שטח ריק, והמותר – 25 אמה שלא פורט מה חלוקתן. המידה של 135 אמה חוזרת, כאמור, בכל רוחב העזרות עד האולם שלפני ההיכל. רוחב האולם וההיכל כלל את רוחב הקירות, לפיכך מן הדין להעריך שגם רוחב עזרת נשים, עזרת ישראל ועזרת כוהנים כלל את הקירות. רוחב הקירות הרגיל הוא 6-5 אמות, לפיכך נותרו 10 אמות כ"מותר" וזה תחום קטן מדי לצרכים החסרים (מקום השולחן, הננסין והמרחק בין הכבש לקירות). אם כן הקירות עצמם לא נמנו, כמו שאמרנו לעיל.

8בין כבש לכותל מקום הננסין – ה"מותר" מתחלק לשני מרחבים: בין הכבש לכותל הדרומי של העזרה, ושטח ה"ננסין" עצמם.

9נשאלות השאלות:

10מה שטח השולחנות ומדוע לא נמנה במפורש?

11מה שטח הננסין ומדוע לא נמנה?

12לפי התיאור הכבש מתחיל כמעט ממש ליד הקיר הדרומי של עזרת המזבח. דבר זה בלתי אפשרי מבחינה מעשית. חייב להיות מעבר שיאפשר לכוהנים לעלות בצורה מכובדת לכבש מכיוונו העיקרי (מדרום).

13לפי התיאור במשנה לעיל (פ"ג מ"ה) השולחנות מצויים בין העמודים הננסיים, אם כן זהו תחום אחד ששטחו לא נמנה. נראה שהמשנה היא כאילו סיכום מספרי של פ"ג מ"ה שבה תוארה העזרה. אך בניגוד לרוב מה שפגשנו עד עתה הסיכום הוא ספרותי; המחבר מכיר את חלקי המשנה שם, אך לא הייתה בידו מסורת ברורה כיצד למקמם במדויק. המחבר מותיר גם שטח ללא הסבר (20 אמה); גם במשנה הקודמת היה שטח בלתי מחולק שכונה "תוכו", כנראה גם שם לא ידע המחבר כיצד לחלק את השטח, ואנו הצענו חלוקה מדעתנו.

14אין לנו מידע מה היה שטח העמודים הננסיים והשולחנות. כאן התבצעה רוב השחיטה, ניתוח האברים, הטיפול בבשר וההדחה. לפיכך ניתן לשער ששטחם המשותף היה לפחות 20 אמה. המחבר מעניק למרחב זה 12 אמות בלבד, אך כאמור אין הוא נוקב בשטח השולחנות והעמודים עצמם.

15אם כן, המחבר מודה שאין בידו מסורת על ארגון המרחב של עזרת "בין האולם ולמזבח"; הוא מכיר את גודל המרכיבים, אך לא את ארגונם במרחב.

16עזרת המזבח

1822 3 גם כאן חוזרת היחידה של 11 אמות (x 2), אלא שמספר זה איננו במקורות (לגבי תחום זה), וכולל את הקירות, כפי שאמרנו.

19אם נוסיף לכך מרחק מה בין העמודים של האכסדרה (תמיד פ"א מ"ג) לבין הקירות בצפון ובדרום הרי ששטח ה"מותר" מצטמצם מאוד, לכדי 16 אמות. נראה שאם ברצוננו לנסות לשחזר את ארגון המרחב הרי שיש להתחיל במתקן המרכזי, והוא המזבח. במסורת התנאית שתי דעות, האחת שהמזבח היה ב"ממוצע", כלומר באמצע השטח, והאחרת שהיה משוך לדרום, כלומר שרובו היה מדרום. בעל הספרא דורש: "צפונה לפני ה' ' שהצפון פנוי, דברי רבי אליעזר בן יעקב. המזבח מכוון כנגד חצר פתחו של היכל, וכנגד אחד מן הדלתות משוך כלפי הדרום. רבי יהודה אומר המזבח ממצע באמצע העזרה, שלשים ושתים אמה עשר אמות כנגד פתחו של היכל, אחת עשרה אמה מן הדרום, וי"א אמה מן הצפון. נמצא המזבח מכוון כנגד היכל וכותליו" (ספרא, דבורה דנדבה, פרק ז ה"א, ח ע"א; בבלי, יומא סז ע"ב) 4 ראו עוד בבלי, זבחים נח ע"ב. . בסוגיות הבבלי מובעת גם דעה שכל המזבח כלפי דרום, כלומר שהכבש מתחיל מול הפתח הדרומי של העזרה. בבבלי זבחים יש גם הצעה הפוכה: "כוליה מזבח בצפון קאי" (נג ע"א), כלומר שהצלע הדרומית של המזבח היא מול החלק הצפוני של פתח האולם. כל אחת מההצעות מחייבת שינוי גם ביתר מרכיבי העזרה.

20אם כן שתי עמדות תנאיות לפנינו, כרגיל אחת קשורה לרבי אליעזר בן יעקב, ודומה שבמשנתנו אין המזבח באמצע, אך גם לא נאמר היכן הוא. משנתנו נוקטת אפוא עמדת ביניים, והיעדר המסורת נפתר בכך שכ-15 אמה הוצגו כ"מותר".

21כפי שאמרנו, מבחינה תכנונית יש בכך בעיה לוגיסטית 5 אם המזבח באמצע הרי שבין הכבש לכותל הדרומי יש רווח 5 אמות והוא מספיק, אבל השטח בין המזבח לכותל הצפוני צר מדי. . אם המזבח מצוי במרכז העזרה (בציר צפון-דרום) עוד ניתן לפרש כך בקושי, אבל אם הוא משוך לדרום נוצר מצב שבו הכבש מתחיל ממש בין העמודים של האכסדרה, וזה סידור בלתי סביר. לפיכך נראה שבתיאור עזרת המזבח נכללו מרכיבים ספרותיים. אנו חושדים שתיאור הגובה של המזבח (10 אמות במשנה, 15 אצל יוספוס) הוא מופרז. המזבח היה גבוה אבל לא כל כך גבוה, ולכן גם הכבש היה קצר יותר. כפי שראינו, לדעתנו המזבח בגודלו המתואר (32x32 אמה בבסיסו) מספיק בקושי לכל הפעילויות שלפי המשנה התרחשו בו (טבעות, שחיטה, חמש מערכות [מדורות], הילוך כוהנים, ניסוך המים). כך שאין לפקפק בנתונים של המשנה על גודלו, אבל גובהו חשוד מעט בעינינו, אבל הנתון במשנה ואצל יוספוס די דומה (אצל יוספוס גבוה יותר).

22השאלה כיצד אורגן המרחב של "עזרת המזבח" מסתבכת כאשר לוקחים בחשבון שחלק מהשטח נתפס על ידי הלשכות. כפי שראינו במבוא, יש לפרש שכל הלשכות התרכזו בשטח שבין עזרת נשים לבין האולם. אם כן, צריך היה לבנות חלק מהן גם בשטח של עזרת המזבח. כך צומצם השטח שעמד לרשות יתר הפעילויות הנזכרות. שטח ה"מותר" (15 אמה) מספיק לכך רק בקושי.

23אשר למיקום המזבח – אין בידינו כלים להכריע במחלוקות תנאים, אך יש לתת את הדעת למשמעות התפקודית של שתי ההצעות. הצעתו של רבי יהודה אומרת שלצופים בעזרת ישראל ובעזרת כוהנים אין סיכוי לראות את פנים ההיכל, גם לא כאשר הפרוכות תיפתחנה. למעשה אין הם יכולים לראות גם את הפרוכות (סגורות או פתוחות), אלא מעט מחלקן העליון, שכן המזבח מסתיר אותן. אם המזבח היה נמוך התצפית אפשרית, ולעיל הצענו אפשרות שלפחות פעם היה המזבח נמוך יותר. מכל מקום, מזבח במרכז יוצר מקדש שבו הקודש סגור לתצפית, ויש מעין הגבלה על ראיית מעשה הקרבנות. על נוהג כזה שלא להתבונן בקרבנות מספר לפי תומו יוספוס (קד', כ 191). לפי אופיו נוהג מעין זה אמור להיות נוהג צדוקי-כוהני עיליתני. חכמים (פרושים) דגלו במדיניות פתוחה של שיתוף בני העם בקודש במידת האפשר. הפתרון האדריכלי לכך הוא "משיכת" המזבח כלפי דרום כך שהכבש יתחיל ליד הקיר (למרות אי הנוחות וחוסר ההדר שבכך). כך ישתרע המזבח עם הכבש על 60 אמה בדרום העזרה 6 איננו מחשבים את היסוד והסובב הצפוניים, שכן הם נמוכים יותר ומסתירים פחות את העבודה ואת פתח ההיכל. , כלומר עד תחילת שער ההיכל (השער מתחיל באמה 67.5). אם כן, הצעותיהם של רבי אליעזר בן יעקב ורבי יהודה "למשוך" את המזבח דרומה בלתי אפשריות, שכן לא ייוותר מספיק מרחב לכבש. הן משקפות אולי תפיסה ארכיטקטונית-דתית שנועדה לא לשמר זיכרון אלא להציג אידֵאל (אוטופיה) של מקדש המזמין את מבקריו לראות את כלי המקדש ואת עבודת הכוהנים על המזבח, זאת בניגוד לתפיסה של הסתרת מעשי הקודש מעיני זרים. לשתי תפיסות אלו בסיס במקורות התקופה.

24מצפון למזבח היה צריך להיות שטח שחיטת הקרבנות, אך הותירו מעבר חופשי של 8 אמות ואחריו שטח נמוך של הטבעות. העובדים בטבעות (ישראל המלווים את קרבנם, ולעתים אולי גם שוחטים אותו – בפסח) ניצבו קרוב יחסית ויכלו להעיף מבט בפרוכת, ואם זו נגללה, התבוננו בפנים ההיכל. ייתכן גם ששאלת הפומביות היא המניע להעברת הזבחים עצמם מצפון המזבח לצפון למזבח. אם כי מעבר זה שהתבצע באופן חלקי נבע, מן הסתם, בעיקר מריבוי הקרבנות והצפיפות על המזבח עצמו.