משנת ארץ ישראל על משנה מדות ה:ד

1שבדרום לשכת העץ לשכת הגולה לשכת הגזית – המשנה אינה אומרת את סדר הלשכות, אבל לפי המקבילה הסדר הוא ממזרח למערב. בתלמוד הבבלי (יומא יט ע"א) מובא ציטוט של המשנה והרשימה הפוכה, כלומר מה שאצלנו בדרום שם בצפון, ולהפך.

2לשכת העץ – ביתר עדי הנוסח נוסף אמר רבי אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת – משפט דומה אומר רבי אליעזר בן יעקב על אחת הלשכות בעזרת נשים, ואבא שאול חולק ויודע למה הייתה הלשכה משמשת (לעיל פ"ב מ"ה). אצלנו אבא שאול אינו חולק על רבי אליעזר בן יעקב, אבל ניכר שהעורך ניסח את שתי המשניות בצורה דומה למרות התפקיד השונה שניתן במשנה לאבא שאול. הדמיון בין המשניות מעלה חשד שמא יש כאן העברה ספרותית. ניתן להבין שהתנא של משנתנו הוא רבי אליעזר בן יעקב, או שלתנא קמא היה ידוע למה הלשכה משמשת ודבריו נשמטו, וסתם משנה איננה רבי אליעזר בן יעקב. לשכת העץ איננה לשכת העצים שבעזרת נשים, וייתכן שכאן נשמרו עצים לצרכים שוטפים של אותו יום.

3אבא שאול אומר לשכת כהן גדול היתה – בחלק מעדי הנוסח והיא היתה אחר שתיהם – כלומר שמאחורי הלשכות היו משרדי הכוהן הגדול ובהם ישב ביום יום. כמובן שלשם כך היה צריך לשמור על טהרה, וגם כל אלה הבאים אליו צריכים היו לשמור על טהרה.

4וגג שלשתן שווה – באותו גובה, וברור גם שהלשכות היו זו ליד זו, לישכת הגולה שם היה בור הגולה – ב- מל נוסף בוע וב- מנ נכתב "קבוע" ותוקן ל"הגולה". את המילה גוּלה יש לקרוא בשורוק, כמו "ותרֻץ גֻלת הזהב ותִשבר כד על המבוע ונרֹץ הגלגל אל הבוֹר" (קהלת יב ו). גולה היא, אפוא, מתקן שאיבה. במקרה זה מתקן השאיבה היה הגלגל (להלן), [ ו ] הגלגל נתון עליו – על הבור (איור 101), ומשם מספקין מים לכל העזרה – לכל צורכי המקדש. כאן עזרה היא עזרת המזבח ויתר העזרות.

5לישכת הגזית – זו הלשכה השלישית, שם היתה סנהדרין גדולה שלישראל יושבת ודנה את הכהונה – מקורות אחדים מספרים על לשכת הגזית שבה ישבה סנהדרין.

7התפקיד של הסנהדרין, לפי המשנה, הוא לדון בייחוסי כהונה. אנו מניחים שהסנהדרין גם בחנה את מומי הכוהנים, ואישרה את כשרותם. בדיקה זו חייבה בדיקה גופנית גם במומים שבסתר, וכן בדיקה תפקודית. בין המומים נמנים תפקודים בלתי שגרתיים, כגון השולט בשתי ידיו (משנה, בכורות פ"ז מ"ו), וכן מומים שבסתר, כגון מי שביציו פגומות (שם מ"ה), רוח באשכיו, בעל מספר ביצים שונה, אוזניו קטנות וכו' (שם מ"ד-מ"ה). מומים כאלה מחייבים בדיקה. כמובן שתפקיד נוסף היה לבדוק ולאשר את הייחוסים ולוודא שכל הכוהנים כשרים. תפקיד שלישי היה לבדוק אם הכוהנים המועמדים טהורים מנגעים ומטומאה סתם. במבוא למסכת קידושין עסקנו בשאלת הייחוסים וראינו שגם בימי בית שני, וודאי שלאחר החורבן, שררו שתי מגמות. האחת מגמה קפדנית בדיני יוחסין, מחמירה ומרחיקה, והאחרת מגמה מקלה. הכוהנים נהגו להחמיר ואילו חכמים דגלו, בדרך כלל, במגמה המקלה. כך בימי הבית, ועוד יותר לאחר החורבן. אנו שומעים על כאלה שהורחקו מהכהונה (משנה, עדיות פ"ח מ"ז ומקבילות). עורך המשנה ועורכי המקבילות, המייצגים את חכמים (באותו זמן או בזמן עריכת המשנה) מביעים הסתייגות מהמעשה ומדרך הפעולה. מצד שני אנו שומעים שדווקא הפרושים הם שהתנגדו לכהונתם של בני חשמונאי, בתואנה של פגם באם המשפחה (קידושין סו ע"א) 10 לסיפור מקבילה אצל יוספוס, קד', יג 289-288. . ברם אין זו החמרה והקלה בדיני ייחוס, אלא מאבק אישי בעד ונגד כהונתם של בני חשמונאי, והייחוס הוא אמצעי ניגוח בלבד.

8על רקע זה קשה להניח שהצדוקים היו מאשרים לסנהדרין, שבה היו גם פרושים, או אולי אף רוב פרושים, להיות האחראית על הייחוס של הכוהנים עצמם. מצב כזה היה פוגע באופן חמור באוטונומיה של הכוהנים כקבוצה חברתית, וודאי בהגמוניה שלהם במקדש. לעיל נאמר ש"ראש המעמד היה מעמיד טמאין בשערי המזרח" (תמיד פ"ה מ"ו), אם כן מיון הטמאים נעשה על ידי ראש המעמד ולא על ידי התערבות "חיצונית" (פרושית). על כן נותר לנו לפרש אחת משתיים: או שהסנהדרין ישבה בלשכת הגזית, או ששם ישב בית דין של המקדש שטיפל בכשרות עובדים למקדש.

9כהן שנימצא בו פסול לובש שחורים ומתעטף שחורין ויוצא והולך לו – כאבל, ושלא נמצא פסול לובש לבנים – ביתר עדי הנוסח נוסף מתעטף לבנים, וזו ראיה לכך שבגדי הכוהנים היו לבנים. אין לנו ראיות אחרות ברורות לכך שבגדי הכוהנים הפשוטים היו לבנים. במסכת מגילה פ"ד מ"ח הצענו לפרש את המשנה על בסיס הטענה שבגדי הכוהנים היו לבנים, אך אז התעלמה מאתנו משנתנו שהיא ראיה מובהקת לכך שסתם הכוהנים לבשו בגדים לבנים בעבודתם.

10ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים יום טוב היו עושין – הכוהנים שהוכשרו לעבוד בקודש, שלא נימצא פסול בזרעו של אהרן וכך היו אומרים ברוך המקום ברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן – ב- מנ נוסף וברוך הוא שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה' בבית קדשי קדשים – וזו כנראה תוספת מאוחרת. לפנינו ביטוי בלשון התפילה שכנראה איננה של חכמים. ברכת "הבוחר בכוהנים" נותר לה זכר בהבדלת ארץ ישראל. החתימה של נוסח ההבדלה בליל יום טוב שחל במוצאי שבת בבבל הייתה "המבדיל בין קודש לקודש" (בבלי, פסחים קד ע"א; חולין כו ע"ב), וכפי הנראה כך נהגו גם בנוסח הארץ-ישראלי, אבל הייתה מחלוקת על מספר ה"הבדלות". "הבדלה" לעניין זה היא פסוק הכולל את המילה "ויבדל". בבבל נהגו לומר לכל היותר שלוש הבדלות, ובארץ ישראל עד שבע הבדלות. דווקא התלמוד הבבלי שימר את ההרכב המלא של שבע ההבדלות שנהגו בארץ ישראל:

11"מיתיבי סדר הבדלות היאך? אומר

121) המבדיל בין קודש לחול

132) בין אור לחושך

143) בין ישראל לעמים

154) ובין יום השביעי לששת ימי המעשה

165) בין טמא לטהור

176) בין הים לחרבה

187) בין מים העליונים למים התחתונים

198) בין כהנים ללוים וישראלים

20וחותם בסדר בראשית, ואחרים אומרים ביוצר בראשית. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: חותם מקדש ישראל" (בבלי, פסחים שם).

21הרשימה כוללת שמונה הבדלות וזה היה, כנראה, גם נוסח ארץ ישראל, כפי שנראה להלן. בבבל נדונה רשימה זו ופלפלו בה אמוראים במגמה שמספר ההבדלות יהיה שבע בלבד, ואף הדגישו שהחתימה העדיפה היא "המבדיל בין קודש לחול". הדיון נושא אופי תאורטי, ונראה שהבדלות אלו לא נהגו בבבל הלכה למעשה.

22מבין ההבדלות שברשימה זו מעניינת ההבדלה בין כוהנים ללוויים וישראלים. הבדלה זו מזכירה את ברכת הכוהנים הנמנית עם ברכות הכוהן הגדול ביום כיפור, במעמד הקהל ובברכות ההפטרה 11 משנה, סוטה פ"ז מ"ז; יומא פ"ז מ"א. , וכן מצינו אותה ברכה במשנתנו כאן. ברכות הכוהן הגדול וברכות ההפטרה היו היסוד להרכב הברכות בתפילת העמידה, שכן כמעט כל הברכות שבמשנה חוזרות בתפילה, חוץ מברכת כוהנים – למשמעותה של עדות זו נחזור להלן.

23בנוסחאות הבבליות חוזר הנוסח של שלוש או ארבע הבדלות בתוספת הבדלה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב; לא כן בנוסחאות התפילה מארץ ישראל, כפי שהשתמרו בכמה קטעי גניזה. שני קטעים שפרסם וידר (כתב יד וסטמינסטר קולג' ונוסח של הבדלה בהגדה של פסח) מצטרפים לקטע שפרסם בשעתו מאן, ובו הבדלה בתפילה ונוסח מפויט של הבדלה על הכוס לימי חול 12 מאן, קטעי גניזה, מס' ١٢. .

24ברכת הגאולה של ההגדה / של התפילה מסתיימת בקטע זה במילים "צור ישראל וגואלו", כמנהג ארץ ישראל, בניגוד למנהג בבל, ומכאן שהוא משקף את נוסח ארץ ישראל.

25זולאי פרסם שנית את הקטע שפרסם בשעתו מאן, אך הוא התבסס על כתב יד אחר של אותו טקסט וכמה מקבילות נוספות. בנוסח ההבדלה יש שינויים זעירים בלבד 13 זולאי, לחקר הסידור, עמ' ٣٠2-٣٠4. מרגליות פרסם נוסח נוסף של הבדלת בני ארץ ישראל. ההשוואה בין הנוסחאות מאלפת. מעיון ברשימה נראה שאין שני טקסטים המוסרים נוסח זהה חוץ מקטעי ההבדלה של מאן ושל זולאי, שהם למעשה אותו טקסט. נוסח מרגליות קרוב לנוסח זה, אבל הוא מסיים בהבדלה בין ישראל לעמים. יש להניח שההבדלה על הכוס של נוסח זה הייתה מסתיימת בברכה "מקדש ישראל", וכך היה נשמר העיקרון שההבדלה האחרונה תהיה סמוכה לחתימה. כזכור, הבבלי מציע חתימה זו כאחת האפשרויות השנויות במחלוקת כחתימת ההבדלה על הכוס. גם בבבל נדחתה חתימה זו מפני החתימה "המבדיל בין קודש לחול". מעניין שהטקסט של מאן כולל שתי הבדלות שונות במעט זו מזו. נוסחאות ההבדלה בכ"י וסטמינסטר קולג' (שפרסם וידר) וההגדה לפסח לפי הנוסח הארץ-ישראלי קרובות זו לזו בכך שבשתיהן מופיעה ההבדלה בין ישראל לגויים כמו בקטע מרגליות, אך קיימים גם מעט הבדלים קטנים בסדר ההבדלות ובהרכבן. כתב היד של ההגדה הוא, כמובן, קטע הקשור לסדר ליל פסח, על כן מופיע בו נוסח מיוחד להבדלה הנאמרת בליל יום טוב, "המבדיל בין קדש לקדש בין שבת קדש ליום מקרא קדש", והחתימה היא "המבדיל בין קדש לקדש". . ההבדל המשמעותי ביותר בין הנוסחים הוא בהבדלה בין ישראל לכוהנים. הבדלה זו מופיעה רק בתלמוד הבבלי, ונעלמה מתוך רשימת ההבדלות בכל נוסחי ארץ ישראל. גם ברשימה בתלמוד הבבלי היא חריגה, מופיעה אחרונה וחורגת בתוכנה. כל יתר ההבדלות עוסקות בעם ישראל כולו, וזו מפרידה ומבדילה בתוך העם. יתר על כן, ברשימת הבבלי שמונה הבדלות, וכבר עסקה בכך הסוגיה הבבלית, לפיכך נראה לנו שהבדלה זו שבין כוהנים ללוויים ולישראלים הייתה הבדלה קדומה אשר הוצאה מנוסח התפילה. ראשיתה בימי הבית השני, כפי שהראינו לעיל, אך כבר בימי הברייתא המצוטטת בתלמוד הבבלי החלה להידחק ובמהרה הוצאה מהתפילה. ייתכן שהוצאתה של הבדלה זו מהתפילה קשורה להתעצמות בין חכמים לכוהנים ולרצונם של חכמים לצמצם את זכויות היתר החברתיות של הכוהנים 14 על המאבק בין חכמים וכוהנים אנו יודעים ממקורות שונים. ראו למשל בר-אילן, הפולמוס. . ואכן, כל הנוסחאות הבבליות משקפות את העיקרון שמספר ההבדלות יהיה משלוש עד שבע, כדרישת ההלכה התנאית.

26לפנינו, אפוא, ברכה קדומה, מבית מדרשם של כוהנים-צדוקים, אך היא הייתה מקובלת בכלל ישראל ושימשה גם בתפילה, בהבדלה ובהפטרה. מכולן היא נדחתה בסופו של תהליך כתוצאה מירידה בחשיבותם של הכוהנים, ואולי גם מירידה בפולמוס נגדם, ומהרצון להגיע לנוסח אחיד וקצר של התפילות.

27אנו מכירים, אפוא, את הברכה על בחירת הכוהנים מברכות התורה של הכוהן הגדול ומברכות ההפטרה. ייתכן גם שזה היה תוכנה של ברכת הכוהנים בתפילת שמונה שנגמרה בברכת "הבוחר בכוהנים", ולא ב"עושה השלום" המוכר לנו. אך על כך לא השתמר מידע.

28תהא הסיבה אשר תהא, הברכה על בחירת הכוהנים בטלה ונשכחה ממסורת ישראל. מהמשנה מתברר שבמקביל לכך שהייתה זו ברכה במסגרת ההבדלה וקריאות התורה, הייתה זו ברכה במסגרת טקסי המקדש, ונותר לנו לשער שהיא צמחה מצורכי המעמד של אישור הכוהנים, והתפשטה לתפילות הפומביות. היא מבטאת את מעמדם המיוחד של הכוהנים במסגרת המקדש, ואת התפשטותה של תפיסה זו של בחירה ועיליתנות גם לרחבי המדינה.

29הנוסח "ברוך המקום ברוך הוא" הוא כנראה נוסח של ברכה. הוא מופיע רק עוד בתנא דבי אליהו, ובנוסח ההגדה של פסח.